טקסים בריאים לנפש

טקסים יומיומיים ופעילויות שגרתיות, כמו ארוחת ערב משותפת עם בני משפחה, הם מנהג רווח הקשור בשימור הבריאות הפיזית והנפשית של בני המשפחה, התורם לתחושת השייכות של כל אחד מחבריה והמעלה את לכידותה הפנימית. כך עולה מסקירה של חמישים שנות מחקר על אודות טקסים ושגרות יומיומיות במשפחה, המתפרסמת בגיליון דצמבר של כתב העת Journal of Family Psychology על ידי צוות חוקרים בראשותה של ברברה פייסה (Fiese).

טקסים ושיגרות בחיי משפחות מהווים מוקד עניין לסוציולוגים ולאנתרופולוגים וכן לפסיכולוגים קליניים וחברתיים המתעניינים בהשלכותיהם על תפקוד המשפחה. ארוחת ערב משותפת מהווה דוגמה לטקס משפחתי. היא עשויה לכלול פעילויות שגרתיות כמו עריכת השולחן ותורנות בשטיפת הכלים.

כמה טקסים עשית השבוע?

כמו כן, היא עשויה לכלול משמעויות סימבוליות כמו בדיחות פרטיות או התנהגויות ייחודיות המובָנות רק לבני המשפחה. יתכן גם כי חלק מהמשמעויות הטקסיות מועברות במשפחה מדור לדור. למשל, שימוש בכלים ייחודיים לכבוד הארוחה, ברכות או תפילות הקשורות בה ואף נושאי שיחה מסוימים. דוגמאות לטקסים נפוצים אחרים הן טקס "השכבה לישון" של ילדים קטנים או חגיגה משותפת של ימי הולדת של בני המשפחה.

מן הממצאים עולה כי ברוב המשפחות נהוגים טקסים על בסיס קבוע (יומי או שבועי), וכי הטקסים הללו הם משמעותיים עבור בני המשפחה. בשנת 1997, למשל, נמצא כי שלוש מתוך כל ארבע משפחות נוהגות לאכול ארוחה משותפת בצוותא בין פעמיים לארבע פעמים בשבוע. תשע מתוך עשר משפחות סברו כי חשוב מאד לשבת בצוותא לארוחה. נמצאו גם הבדלים תרבותיים בין טקסים זהים.

למשל, משפחות אמריקאיות ממוצא יפני נוהגות לשוחח בשעת הארוחה על חוויות משפחתיות משותפות, בעוד שיחתן של משפחות אמריקאיות ממוצא אירופאי ממוקדת יותר בכל פרט במשפחה ובחוויותיו. עוד נמצא, כי לטקסים משפחתיים ישנה חשיבות שונה במהלך החיים. ככל שהילדים גדלים כך הם נוטלים חלק פעיל יותר בטקסים המשפחתיים ומוענקת להם אחריות רבה יותר.

לאחר גיל ההתבגרות

אולם, רק לקראת סוף גיל ההתבגרות או לאחריו, הטקסים הללו נעשים משמעותיים עבורם. חשיבותם של הטקסים מתעצמת ומגיעה לשיאה כאשר הם עצמם הופכים להורים. אמהות לתינוקות המקיימות בביתן טקסים משפחתיים מדווחות על שביעות רצון גבוהה יותר מההורות. כמו כן נמצא קשר סטטיסטי בין טקסים משפחתיים לבין בריאות תינוקות (ראוי הדגיש כי הקשר הוא קורלטיבי ולא סיבתי). ב-85% מהמשפחות האישה היא האחראית על שימור הטקסים והשגרות.

בקרב משפחות רב דוריות, דור הביניים (גילאי 40 - 59) הוא האחראי על שימור הטקסים המשפחתיים. טקסים משפחתיים חשובים במיוחד בעיתות של מעבר או משבר, לשימור הרווחה הנפשית של בני המשפחה. כאשר המשפחה מצליחה לשמור על קיומם של טקסים קבועים גם בעיתות משבר (כמו פיטורים או גירושים), הן ההורים והן הילדים מדווחים על התמודדות טובה יותר בתוך הבית ומחוצה לו.

שוב, יש לזכור כי הקשר בין המשתנים הוא קורלטיבי ולא סיבתי. ייתכן שמשתנה שלישי (כגון: סגנון התמודדות או רמות קונפליקט בבית) מסביר מדוע משפחות מסוימות אך לא אחרות מסוגלות לשמור על חוויות משפחתיות תקינות גם בעת משבר.