מרוב שעמום הנפיקו המסבירים תעודת עיתונאי לסדאם

חודשים רבים לפני פרוץ המלחמה בעיראק נערכו בישראל למלחמת ההסברה. בין היתר הוחלט על פתיחת שני מרכזי הסברה גדולים - אחד בתל-אביב, ואחד בירושלים - כדי להיערך לאפשרות שישראל תהפוך למוקד התעניינות תקשורתי כמו במלחמת המפרץ. מרכזי התקשורת נועדו לשמש לתדרוכי כתבים שלוש פעמים ביום, ולאפשר לעיתונאים אמצעי שידור. עלות הקמתם והחזקתם הייתה מאות אלפי שקלים.
לצורך הקמת מרכז התקשורת בת"א נשכרה קומה שלמה במלון דיוויד אינטרקונטיננטל, הכוללת מספר אולמות. הוכן אולם עבודה לעיתונאים, הכולל 40 עמדות מחשב, עם תשתית לחיבור למחשב וטלפון עבור כ-200 עיתונאים; באולם ההרצאות הוצבו מסכי וידאו ענקיים; תשתית נוספת של סיביים אופטיים הוקמה כדי לשרת את ערוצי הטלוויזיה השונים ולקיים תקשורת בסיב אופטי בין שני המרכזים. במרכז התקשורת בירושלים הייתה עלות ההקמה מזערית, כיוון שהמרכז הוקם במשרד החוץ.

תעודת עיתונאי לסדאם חוסיין

אבל עם פרוץ המלחמה, הנחה ראש הממשלה, אריאל שרון, את אנשי ההסברה לשמור על מדיניות של שתיקה. התוצאה הייתה מרכזי תקשורת משוכללים ויקרים, שעומדים כמעט בלא כל שימוש. במקום שלושה תדרוכים ביום, העניק האלוף עמוס גלעד שני תדרוכים לקבוצת עיתונאים דוברי רוסית ולקבוצת עיתונאים חרדים - במהלך הזמן בו הופעלו המרכזים. רק בימים האחרונים נשלחו נציגי פורום ההסברה הלאומי, הכולל את נציגי משרד ראש הממשלה, משרד החוץ, דובר צה"ל, לשכת העיתונות הממשלתית, ומספר משרדי ממשלה נוספים - בחזרה למקומות העבודה שלהם. בתל אביב נותרה נציגות סמלית של איש לשכת העיתונות הממשלתית. בירושלים המרכז מופעל על-ידי עובדי משרד החוץ.
אחד מסימני השעמום של עובדי מרכז התקשורת בת"א היה תעודת העיתונאי שהנפיקו העובדים לשליט עיראק, סאדם חוסיין. "זאת יצירתיות שנולדה בעקבות חוסר תעסוקה", אמר אחד מהעובדים המשועממים ל-ynet, והוסיף בהומור: "הכנו את התעודה לסאדם למקרה שאחד מכפיליו ירצה להגיע לארץ".

"אנחנו עובדי הסברה, לא נביאים"

דני סימן, מנהל לשכת העיתונות הממשלתית ומנהל מרכז התקשורת בת"א, מצדיק את ההשקעה. "אנחנו בסך הכל עובדי הסברה, ולא נביאים", הוא אומר, "תפקידנו לבנות תרחישים למתן שירותי הסברה. נערכנו למקרה הכי גרוע. אם לא היינו עושים זאת ומשהו היה קורה, היה לוקח לנו כמה ימים כדי להתארגן, כך שהעדפנו להיערך מראש לאפשרות הגרועה. ההערכה לפני פתיחת מרכזי התקשורת הייתה שאין צורך בדברת מיותרת. אם היו נופלים פה טילים, והיו קורבנות, היינו הופכים למרכז ההתעניינות. מבחינה מקצועית אני אולי חש תסכול מסויים, אך זה בכלל לא רלוונטי. סיפקנו שירות ל-300 פניות של עיתונאים בנושאים שונים. בסך הכל לא הפסדנו כלום, הלוואי שכך זה יישאר".
מירי רגב, מתאמת פורום ההסברה הלאומי מטעם משרד ראש הממשלה: "לאור ניסיון העבר וחוסר התיאום במערך ההסברה הישראלי, נערכנו באמצעות שני מרכזי תקשורת. העובדה שאחד מהם מוקם במשרד החוץ חסכה הרבה כסף. אם לא היינו עושים זאת, היו אומרים: 'הנה מדינה שלא למדה כלום ממסקנות מלחמת המפרץ ומדו"ח מבקר המדינה' (על חוסר תיאום בהסברה - ד.ב). לאור הידלדלות הביקוש צמצמנו את נוכחותנו במרכזים. אם היא תחזור - נעלה אותה שוב".
אמיר גיסין, מנהל מרכז התקשורת בתל אביב: "ההחלטה לפתוח את מרכז התקשורת היא נכונה בדיוק כמו ההחלטה לפתוח את ערכות המגן. כפי שהוחלט ללכת על התרחיש הגרוע ביותר האפשרי, לחלק את הערכות ולפתוח אותם - כך גם בעניין ההסברה. מדינת ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה שייפול פה טיל, מבלי שתהיה ערוכה כראוי בתחום ההסברה".
"מייד לאחר פתיחת המתקפה ברור היה שהמדיניות הנכונה היא שתיקה, כדי ששמה של ישראל לא ישורבב שלא לצורך לנושא העיראקי. שטחי הפעילות וכוח האדם צומצמו במשך הזמן על-פי הערכות מצב. למרכז התקשורת בירושלים הגיעו בין 50 ל-100 עיתונאים עם פרוץ המתקפה, כולם קיבלו שירות למעט תדרוך על נושא עיראק".