"החיילים ירו בבריאן והמשיכו לנסוע"

עדיין לא ברור אם בריאן אייברי, בן 24 מניו-מקסיקו שבארה"ב, יוכל אי פעם לראות או לדבר.
פעיל השלום האמריקני מאושפז במצב קשה בבית-החולים רמב"ם בחיפה, לאחר שעבר ניתוח מורכב בפניו המרוסקות. הכדור שפגע בו חדר דרך לחיו הימנית ויצא מלחיו השמאלית, תוך שהוא מרטש חלק מפניו. הערב (א') הוא שב להכרה, אך עדיין מונשם.
העובדות סביב הירי מעורפלות. הגירסה הרשמית של צה"ל מספרת כי "חילופי אש התנהלו בג'נין בין כוח ישראלי לחוליה פלסטינית, וכן התקיימה במקום הפרת סדר. לא ברור אם הפעיל האמריקני היה בין המפגינים, או שמא נקלע לאש צולבת במהלך חילופי האש. כמו כן לא ברור האם הפעיל האמריקני נפגע מאש צה"ל או מאש הפלסטינים". סוף ציטוט.

"היינו עם הידיים למעלה - והם ירו"

מתנדבים רבים, ששהו במחיצתו של בריאן במהלך השבת וברגעים בהם נפצע, לא זזים מהמחלקה לטיפול נמרץ בבית-החולים. חבריו הקרובים לאסה ואיוה, שני מתנדבים אמריקנים בארגון, ליוו אותו מג'נין לבית-החולים. מאז הם אינם משים ממיטתו.
החברים מספרים כי בריאן הגיע לפני כחודשיים לשכם, ורק בשבוע שעבר עבר לג'נין. בג'נין הם גרים שישה פעילים בדירה, ותפקידם "להפגין נוכחות". "מהנסיון שלי אני יכול לומר בוודאות שאנחנו יחד עם בריאן גרמנו לצבא למתן את היחס שלו לפלסטינים", אמר לאסה ל-ynet. "כשאנחנו נוכחים, אז אנחנו מלווים אמבולנסים ומגיעים למחסומים".
את אירועי סוף-השבוע האחרון, לאסה לא ישכח לעולם. הוא מספר: "ביום שישי האחרון הוכרז עוצר, ובשבת ג'נין נראתה כמו עיר רפאים. יצאנו ארבעה מתנדבים לרחוב הראשי, וראינו קבוצת נערים זורקת אבנים על נגמ"ש ועל טנק. טילפנתי לדירה ואמרתי לשאר המתנדבים להגיע, כי זה נראה מתוח. בינתיים הטנק והנגמ"ש נעלמו.
"הלכנו לכיוון של בריאן ולעוד בחור שבדי שהגיעו לצומת רחובות ראשיים בעיר, וראינו אותם מרימים ידיים. הלכנו לכיוון שלהם, וראינו את הטנק והנגמ"ש מתקרבים. כולנו עמדנו עם ידיים למעלה, כדי שיהיה ברור שאנחנו לא תוקפניים. לבריאן היתה חולצה עם מחזיר אור גדול. השעה הייתה בערך שבע בערב וכבר התחיל להחשיך, אבל עמדנו ליד פנס רחוב, ולא היתה שום בעיה להבחין בנו.
"כשהנגמ"ש הגיע למרחק של 25 מטרים מאיפה שעמדנו, הוא ירה צרור של 15 כדורים. רובם פגעו בכביש. אנחנו מיהרנו לעבר המדרכה, אך כשהסתובבתי - ראיתי שבריאן שוכב על הרצפה עם הידיים על הפנים. רצתי אליו וראיתי שנוזל לו המון דם. הורדתי את החולצה וטיפלתי בו, פניו היו מרוטשות לגמרי".
לאסה מספר עוד, שבריאן פונה תחילה לבית-החולים של ג'נין, ורק לאחר משא ומתן של שעה הסכים הצבא שאמבולנס יפנה אותו לבית-חולים "העמק" בעפולה. משם הוא פונה לרמב"ם במסוק, כאשר התברר שמצבו הוחמר.

"לא מתכוונים לעזוב"

טוביאס קרלסון, מתנדב בן 30 משבדיה, היה אף הוא בזירת האירוע, וראה את הכל מתרחש לנגד עיניו. הוא סיפר ל-ynet: "בערך בשעה 18:15 ישבנו, בריאן אייברי ואני, על גג הבית בו אנו מתגוררים בג'נין. פתאום שמענו כלי רכב צבאיים מגיעים לבית שלידינו. אחרי זמן קצר שמענו יריות.
"יצאנו לראות מה קורה. חששנו שהצבא מכוון נשק כלפי ילדים שיידו אבנים בסביבה. היינו לבושים במדי המתנדבים הבינלאומיים. נגמ"ש נסע לכיווננו. עמדנו באופן שבו אנו תמיד מקפידים להיראות: ברחוב, באור מלא, כשניתן לזהות אותנו על פי הכתובות שעל בגדינו וכשהידיים באוויר. כך אנו מדגישים שאין סכנה בנוכחות שלנו, ושאנו פעילי שלום.
"במקום בו עמדנו לא היו פלסטינים. היינו רק שנינו. לבד. הנגמ"שים המשיכו לנסוע לעברנו בקצב איטי. כשהם הגיעו למרחק של 50 מטר מאיתנו, הם החלו לירות. הרגשתי שהיריות ממש פוגעות לידינו. בריאן נפגע מייד בפניו. קפצתי ורצתי לעברו, הוא שכב על הארץ פצוע ודימם.
"לאחר מכן, המשיכו החיילים לנסוע במורד הרחוב וחלפו על פנינו. הם לא הציעו סיוע ולא הגישו לנו עזרה רפואית. הזעקנו אמבולנס שהגיע תוך חמש דקות, ולקח את בריאן לבית החולים הממשלתי בג'נין.
"הסיטואציה מאוד מדאיגה, במיוחד כשפעילות צה"ל מכוונת נגד פעילי שלום. אני מתכוון להישאר כאן גם אם יפעילו כלפינו אלימות. החלטתי לבוא לישראל כי אני חושב שהכיבוש הוא אחד המעשים הברוטאליים ביותר בעולם. אנשים מהישוב חייבים למנוע את סבל האוכלוסיה הזו, ואנחנו מסייעים להם. אנחנו יכולים לצאת לרחוב כשיש עוצר ולהביא להם מזון, לדוגמא, או לסייע למשפחות שילדיהן במצב לא טוב. אנחנו יכולים לשכנע חייל במחסום לתת לסטודנט או לחולה לעבור. אנחנו יכולים לשנות".

לא מקרה ראשון

זהו איננו האירוע הראשון שבו נפגע פעיל שמאל זר בשטחים. רק אתמול נפצע פעיל נוסף, דני, מירי. מצבו קל.
המקרה הקשה ביותר אירע לפני כשלושה שבועות, כאשר מפגינת שמאל אמריקנית, רייצ'ל קורי, נהרגה לאחר שדחפור של צה"ל פגע בה בשכונת א-סלאם בדרום רצועת עזה.