משמר המפרץ, הגרסה הקשה

לפעמים, פתרון של חידה או מציאת חלקים של פאזל שמוחבאים ביעילות זו לא חוויה נעימה כל כך. ארקדי רנקו הוא מומחה בפתרון חידות. חידות שאף הוא אינו ממש רוצה לפתור, אך תחושת החובה והתפקיד ואותו יצר בסיסי של חוקר משטרתי כופים עליו למצוא תשובות גם כשהוא לא רוצה.
ארקדי רנקו, שהתוודענו אליו ב"פארק גורקי", מגיע להוואנה על-פי הזמנת השגרירות הרוסית, עוד לפני שמישהו מת. עם הגעתו הוא מובל למזח כדי להיות עד למציאת שאריות גופתו של פריבלודה, מרגל רוסי וידיד-אויב של ארקדי. את השאריות מצאו שעתיים לפני בואו לקובה. זו הפתיחה. לכאורה, עוד סיפור על שוטר-חוקר. חידת הידיעה המוקדמת של השגרירות תמצא פתרונה לקראת אמצע הסיפור. עד אז ועד לפענוח הסיבות למותו של פריבלודה, יעבור ארקדי סדרה של גילויים שונים אודות קובה של קאסטרו, אודות השחיתות במשטרה ואודות מה עושים טרוריסטים בינלאומיים בהאוונה. הוא כמובן יתאהב בשוטרת מקומית ויגלה את עולם הזנות ותיירות-המין בהוואנה. מובן שעוד כמה אנשים יירצחו וגם ארקדי יהרוג ויתפקד על בסיס שעיר לעזאזל במשחק של כוחות גדולים ממנו.

אופליה אהובתי

אבל זה גם סיפור על האיש ארקדי רנקו, שמאז מות אהובתו הוא מגלה נטיות אובדניות. זירת הפעולה של רנקו בספרים הקודמים של סמית היתה במוסקבה: כאן הוא מושלך לעולם שאין הוא מכיר את שפתו או את מנהגיו. אפילו הגיאוגרפיה של הוואנה לא מוכרת לו. ארקדי, הגיבור המודרני המודע לעצמו, לחולשותיו ולפחדיו, יוצא כאחרון האבירים לחשוף את הצדק ואת האמת, אפילו במחיר חייו. כאביר אמיתי, הוא מסרב להצעות שוחד נדיבות ביותר, הוא ניצל מהתקפה אלימה וברגע האחרון מציל גם את אופליה אוסורו, השוטרת העמיתה.
מסעו של רנקו אל הצדק מפגיש אותו עם חוקרת משטרה מהוואנה, שעיקר מאמציה מוקדשים ללכידת שוטרים מושחתים המנצלים את מעמדם כדי לסחור בבנות קובה היפות והצעירות. קרוז-סמית אינו מוותר על משמעות השם אופליה, ולכן אופליה של "מפרץ הוואנה" שונאת רוסים כמו כל הקובנים, אך אינה מסוגלת לעמוד בפני קסמיו הגבריים של רנקו. אבל אפילו היא לא תחזור איתו למוסקבה.

מוסקבה הטרופית

קרוז סמית יוצר כאן את הקישור הכמעט הכרחי בין קובה לבין ארנסט המינגווי. מתברר שהמינגווי הוא סופר פופלארי ברוסיה, וארקדי נשאל על כך בקובה. גם ספרו המפורסם של המינגווי , "הזקן והים", עולה בתוך המותחן הזה, אבל דימויים ומציאות, שקר ואמת, אלו הכוחות האמיתיים המניעים את עלילת הסיפור.
הוואנה היא אולי זיכרון אקזוטי אצל אנשים מסויימים, אבל עבור רנקו האוונה היא תפאורה זולה המתפוררת לכל מגע יד, כמו מוסקבה בספריו הקודמים של קרוז סמית. שאריות של מבנים מפוארים, סמטאות דלוחות, המוני נערות וקטינות המוכרות גופן לתיירים שמנים מאירופה, וחלקן אף חי באשלייה שמישהו ייקח אותן משם.
האוונה היא המקום הטוב ביותר בעולם. הרפואה הקובנית היא הטובה בעולם. כל דבר קובני הוא דוגמה לטוב ולמושלם. כל נושאי הסיסמאות לא מאמינים בהן, וחיים של רמייה בלתי פוסקת מתרחשים בעיר, ונדמה שפידל קאסטרו בעצמו מעודד חיים מזוייפים אלה. האוונה של הספר היא מעין מוסקבה טרופית לפני התמוטטות הגוש הקומוניסטי, ובמציאות האלימה הזאת מגיע לרגע קצר, ליתר דיוק לשבוע, ארקדי רנקו יחד עם אהובתו אופליה ופותר את חידת מותו של פריבלודה, מונע ניסיון לרצוח את פידל קאסטרו אבל אינו מצליח לפתור את חידת חייו. הסיפור כתוב היטב, על אף הנטייה של קרוז סמית להשהות את העלילה בתיאורי נוף ובתיאור מחשבותיהם של רנקו ושל אופליה, ואין רגע משעמם אחד.

מפרץ הוואנה, מרטין קרוז סמית. מאנגלית: עדי גינזבורג-הירש. מודן, 362 עמ'