רמת אביב ג', אודי בדרך

גם שונאי התרבות המוטורית באיטליה מסכימים כי בארץ המגף יש רק נהגים טובים, אבל, הם מוסיפים, זה רק מכיוון שכל הגרועים כבר אינם על הכביש. ולא צריך דמיון מפותח מיד כדי לדעת למה. אבל באי סרדיניה, היכן שאודי בחרה להשיק את ה-A3 החדשה, התהליך עדיין לא הושלם. לא שיש כאן נהגים רעים, הם פשוט מנסים להשביח את הגזע ולהותיר בחיים רק את המעולים באמת.

וכך, ברגע הראשון לפחות, נראה לי כל המקומיים עסוקים באימונים לקראת ראלי סאן-רמו, כולל נהגי משאיות המתעקשים לבדוק בכל פניה קווים מהירים ומגבלות אחיזה. הוסיפו לתפריט המעניין הזה גם חול או מלט המפוזרים בנדיבות בפניות "עיוורות", טרקטורים שמגיחים ממול ללא אזהרה, כבישים צרים, גשם סוחף ונהיגה מהירה, ותבינו מדוע פעולת ניתוק בקרת היציבות שקולה כאן למשחק מיותר עם השטן.

אבל אני מרגיש שפוי לגמרי כאשר אני לוחץ על מתג הניתוק. כי גם כאן, בתנאים הלא קלים, האודי החדשה העניקה לי תחושה כה יציבה ובוטחת, עד שהדבר היחיד שחסר אינו ריסון כוח דווקא, אלא מעט יותר ממנו…

ההרכב

עם כמעט 900,000 מכוניות שנמכרו מאז הצגתה ב-96', ה-A3 היא סיפור הצלחה בכל קריטריון. והרכב מנצח, כפי שאתם יודעים, לא מחליפים במהירות. וזו כנראה גם הסיבה לבחירת אודי בהצמדות לנוסחה מוכרת, ושינוי בולט רק של נקודות חלשות. ולכן למשל היא נראית בדיוק כפי שהייתם מצפים מאבולוציה.

אכן, היא נראית בעיקר ממרחק כמו A3, לטוב ולרע. פחות מדי מקורית, מעט שמרנית. אם כי לזכותה יאמר ש"על הכביש" היא נראית טוב משמעותית מאשר בתמונות, או אפילו בעמידה. הדגם החדש פחות עגלגל ויותר שרירי ומוצק מהיוצא, ומשלב בחרטום למשל קווים שכבר פגשנו ב-A4 (עם סבכת מצנן כפולה). לעומת זאת, מאחור בולטת קורה רחבה החביבה על פולקסווגן דווקא.

רוב הגרסאות כוללות פתחי מפלט כפולים מאחור, אך בניגוד ל-4, אין כאן הדגשה עם ברק מסנוור והרכבת מפלט מכל צד. אגב, גם ספוילרים וכונסי אוויר אגרסיביים אין כאן, בינתיים לפחות. הכל, כמו החישוקים הנאים והגדולים במידה "16 או "17, אלגנטי ועשוי בטעם טוב.

האיכות

תא הנוסעים וסביבת הנהג, שלא במפתיע, מזכירים מייד כי מדובר באודי, עם שפת עיצוב ותכנון נעימה, נקייה וכל-כך איכותית. קשה להאמין, אבל המכונית החדשה מצליחה אפילו להתעלות, ובהרבה, על קודמתה שהצטיינה כאן, עם סביבת נהג מצוינת והנדסת אנוש כמעט ללא דופי.

מאד נעים לשבת במושב הנהג כאשר מולך מחוונים קלאסיים וברורים, ומימינך אזכורים ל-TT עם פתחי אוורור מעוגלים, מוטות בצדי הקונסולה ומערכת שמע נוחה לתפעול. אפילו למתגי בקרת האקלים המפוצלת מתגים מקוריים ונאים.

תנוחת הנהיגה נמוכה מבעבר לטובת האופי הספורטיבי בו אודי עדיין מעונינים, כך שנהגים המעדיפים תנוחה גבוהה ושלטת, יצטרכו לוותר על לוח מחוונים גלוי לעין. ולשיפור התחושה הספורטיבית עוד יותר, התקינו כאן אודי גם דוושת מצערת שבסיסה ברצפה. זה נחמד (גם אם מקצר מאד את המהלך) ומזכיר לטובה את ב.מ.וו.

דומה אבל שונה

אבל מתחת לנוסחת המוכרת של אודי בוצעו שינויים גדולים. לא רק שהמכונית מבוססת על רצפה חדשה וגדולה יותר - ובזכות הארכת בסיס הגלגלים ב-6.5 ס"מ נעים לשבת גם מאחור והכניסה אינה קשה - הגרמנים החליטו לטפל בהתנהגות, עקב אכילס של הדגם היוצא.

כך שהפעם יש לנו מתלה אחורי רב-חיבורי במקום קורת מתח מוכרת. המבנה – עצם-עצה תחתונה, חיבור עילי וזרוע אורכית - מזכיר בעיקרון את מתלה הפורד פוקוס, וכך גם ההצהרות: "השגנו רכות אורכית לטובת נוחות, וקשיחות רוחבית לטובת התנהגות". אידיאלי בתיאוריה.

מעבר לכך, יש גם הגה כוח חשמלי חדש, ואודי מספרים על קשיחות מרכב משופרת ב-33% לטובת עידון, ותגובת הגה טובה יותר. ויש גם שלוש רמות גימור, אטרקשן, אמבישן ספורטיבית ואמביינטה המהודרת.

מזריקים

ארבע יחידות כוח התייצבו בסרדיניה, אך כולן עמדו בצל זו שלא באה, ה-3.2 (241 כ"ס) שמצוידת במנוע ה-V6 צר הזווית של פולקסווגן. בין אלה שכן הגיעו היה ה-2.0 ליטר FSI (הזרקה ישירה עם שימוש במסילה משותפת) וה-TDI בעל 16 שסתומים ובנפח 2.0 ליטר. לא רק החזקים, אלא גם המעניינים ביותר.

כן הוצגו כאן ה-1.9 ליטר TDI הוותיק עם 105 כ"ס בלבד, וה-1.6 ליטר שמונה שסתומים עם 101 סוסים בלבד. צמד המנועים החזק צויד בשישה הילוכים, לעומת חמישה בחלשים יותר. וכן, יהיו גם תיבות אוטומטיות עם שישה הילוכים. אבל לסרדיניה, אירופה או לא, הן כלל לא הגיעו. ככה זה כשהייצור עדיין לא החל…

ובדיוק 9.1 שניות לאחר שנפתח המחסום בשדה התעופה של סרדיניה, חוצה המחט במד המהירות את סימן ה-100 קמ"ש. ויותר מכל, ברור לי כי סוף סוף הצליחו באודי לייצר מנוע 2.0 ליטר בעל פעולה וצליל נעימים. אולי בגלל שוויתרו על מבנה חמשת השסתומים).

זה מחליף את החספוס המעצבן של מנועי ה-1.8 וה-2.0 ליטר הוותיקים, ופשוט גורם להנאה בכל לחיצה על המצערת. המנוע שש לטפס במעלה הסל"ד עד למנתק העדין בסביבות 7,000 סל"ד, וזו גם הדרך לחלץ ממנו ביצועים טובים. ובכל מקרה, עם 150 כ"ס ומשקל של 1275 ק"ג, מהירות מרבית תיאורטית של 221 קמ"ש והמון רצון טוב, אין כאן תחושה היפר-אקטיבית.

בין היתר, כי אודי החליטו שלא לנצל את תיבת ששת ההילוכים הנעימה כדי לצופף את יחסי ההעברה, אלא בחרו דווקא ביחסים ארוכים במיוחד. זה טוב לשקט ולחיסכון, אך לא לתחושה ספורטיבית. אגב, לרוגע מאחורי ההגה תורמת גם מצערת אלקטרונית שלוקחת פיקוד לעתים, ומשהה את צניחת הסל"ד לאחר הרפיית הרגל. לא כולם יאהבו זאת.

על הנייר, עם זינוק למאה ב9.5 שניות ומהירות מרבית של 207 קמ"ש, נראית גרסת ה-TDI 140 כ"ס איטית מה-FSI, בעיקר אם לוקחים בחשבון שההספק נמוך יותר, והמשקל גבוה ב-65 ק"ג. אולם במציאות, היכן שצריך לעקוף משאיות אגרסיביות ונהגים טמפרמנטים וזמינות הכוח היא עניין של הישרדות, הופכת לוגמת הסולר זריזה יותר.

זמינות הכוח כאמור מצוינת, והדיזל הזו מגיעה ללא מאמץ למהירויות גבוהות מאד. ובעיקר בולטים העידון היחסי ומסירת הכוח החלקה יותר לעומת ה-TDI 130 כ"ס המוכר. לכן, בין מנועי הדיזל, מדובר ביחידה מרשימה, הגם שמעט פחות נעימה וחדה מהבנזין.

ומה רציתם שארגיש כלפי הגרסאות החלשות יותר? לצד שתי המוזכרות מעלה מרגישות שתיהן – בעיקר ה-1.6 - מתאמצות יתר על המידה ורועשות (בעיקר ה-TDI החלש), באופן שאינו הולם את המכונית החדשה והמעודנת.

בסיבוב

אבל אין ספק כי את ההתקדמות הגדולה רושמת אודי בסעיף ההתנהגות. זה מתחיל בתנודות גוף מרוסנות בהרבה מבעבר, בהעלמה מבורכת של נטייה לדלג מעלה-מטה בכבישים גליים, וממשיך בתגובות להפניית ההגה.

אודי הביאה לכאן שתי גרסאות לכיול המתלים: "רגיל" ו"ספורט", האחרונה תקנית באמבישן. זו גם מוקשחת כהוגן, מונמכת ב-15 מ"מ ועוטה גומי במידת מרשימה של 225/45 על חישוקי "17, במקום 205/55 עם חישוקי "16 התקניים.

ועל כבישים איטלקיים סלולים היטב, קל לחבב יותר את הכיול הספורטיבי, המביא אגב כנדוניה חיובית משקל עדיף להגה (הנאה יותר), ריסון זוויות גלגול משופר ויותר משוב מכיוון השלדה. בכל מקרה, כל הגרסאות מייצרות אחיזה מצוינת, עם מגבלות גבוהות בהרבה מהכוח שיכולים מנועים אלה לייצר. ולכן נותרה בקרת היציבות היעילה מחוסרת עבודה בדרך כלל.

אך כרגיל בהגאי כוח חשמליים, חסרה מעט תחושה בעיקר במרכז הדרך, הגם שזה של אודי הוא מהטובים בהם פגשנו. הוא מדויק יחסית, מגיב היטב ובמהירות ומסביר כי בעתיד זה בדיוק מה שיהיה. ואגב היגוי, ה-A3 מגיבה היטב להפניית הגה, ורק בשלבים מאוחרים יותר תשאף להרחיב קו בתת-היגוי צפוי ומתון. וגם מערכת הבלימה שופרה במופגן, תוך שאודי פותרת (אולי סופית?) את בעיית הפעולה העצבנית שאפיינה אותה בעבר.

מה יהיה

כולנו נאלץ להמתין עוד שישה חודשים לפחות עד שתנחת בארץ ה-A3 החדשה. והסיבה לכך נעוצה כרגיל בתאריך ייצור תיבות אוטומטיות מאוחר יותר. אולם אם אתם מחובבי ז'אנר ה"קומפקטיות יוקרתיות", ברור שכדאי להמתין.

מוקדם עדיין לדבר על מחירים, אך נראה כי אודי תשמור על רמות דומות לדגם הנוכחי. לארץ מתוכננים להגיע מנועי ה-1.6 ליטר (אולי בגרסה חזקה יותר), 2.0 ליטר בנזין, דיזל TDI ולבסוף גם ה-3.2 ליטר המבטיח. שני הראשונים יצוידו בתיבת טיפטרוניק אוטומטית, ושני האחרונים בתיבת ה-DSG החצי אוטומטית-חדשה של אודי.

ובכל זאת? אם הדגם היוצא רשם הצלחה למרות המחיר הגבוה, הרי שהחדש ראוי לה אף יותר. למרות קפיאה מסוימת על השמרים מבחינת עיצוב, ה-A3 החדשה מפנקת, נעימה ובעלת יכולת גבוהה יותר מהיוצאת. היא בעלת תחושה הרבה יותר איכותית ומוצקה, וההגדרה "מכונית יוקרה קטנה" אכן הולמת אותה. בקיצור, הצליח להם.