לא לשכוח את בת הזוג

כל מי שצפייה בסדרה המיתולוגית "ספינת האהבה" מכיר את הדילמה הבאה: אתה שוכב על סיפונה של אוניית קרוזים מפוארת ומתקשה להחליט למי מהבחורות הבלונדיניות המשתזפות מסביב לבריכה כדאי לגשת ולהציג את עצמך, אולי אפילו לתת את מספר החדר.

החלום הזה מתנפץ כמעט מיידית עם העלייה לסיפון ספינת התענוגות "תפארת הימים" (Grandeur of the Seas). רוב הבלונדיניות השזופות חצו די זמן את השישים, רבים מהצעירים הם זוגות בירח דבש שלא ממש מעוניינים להכיר זרים, ומעט המשתזפות שכן עונות על דרישות הגיל והמצב המשפחתי, עסוקות עד מעל התורן בשיחות עם מדריכי צלילה חסונים ו/או עם קצינים נורווגים במדים לבנים.

אז כדי לא להשתעמם בהפלגת קרוז ארוכה, כדאי לבוא עם בן/בת הזוג הפרטיים מהבית או אפילו לצרף כמה זוגות יחד. זה מה שעשיתי בהפלגה בת השבועיים שיצאה מסן דייו אל יעדה הסופי בניו אורלינס. ראוי להדגיש שההפלגה לא יצאה מהנמל של סן דייגו אלא מנמל אנסיידה הסמוך, הנמצא ממש מעבר לגבול, במקסיקו.

הסיבה היא חוק אמריקני ישן, שאוסר על אוניה המניפה דגל זר להתחיל ולסיים הפלגה בעיר אמריקנית. הפעלת החוק מחייבת את חברת "רויאל קאריביין", בעלת האונייה, לעלות את 2,000 הנוסעים על אוטובוסים ולהסיע אותם אל מעבר לגבול.

טעם של עוד

את מפעל התיירות הענק הזה, שמאביס ומבדר כאלפיים נוסעים, מנהל בעליזות קפטן יווני בשם מיכאל לאכטארידיס. אין ספק שהוא יודע את תפקידו היטב. רוב ההפלגות נמשכות כשבוע, אבל זו שלנו מתארכת על פני 14 יום. למרבה ההפתעה חלפו השבועיים האלה מבלי שנשים לב. הטיולים לאורך החופים, חציית תעלת פנמה, העצירות והירידות, בנוסף לפעילות הבלתי פוסקת על סיפון האונייה, השאירו טעם של עוד.

הירידות לחוף היו ונשארו האטרקציה העיקרית של המסע. מי שיתבונן במפה של ארצות הברית ומקסיקו יבחין במעין אצבע יבשתית ארוכה הנמתחת במקביל ליבשת. חצי האי הארוך והשומם נקרא "באחה קליפורניה" (baja California), הוא בעצם מדבר שממשיך את רצועת המדבריות של קליפורניה, אריזונה ונוודה. האמריקנים שכבשו את חצי האי באחת ההזדמנויות, ויתרו עליו לטובת השכנים מדרום.

ממש בקצה אותה אצבע יבשתית ממוקם הקאבו סאן לוקאס (cabo san lucas). במשך דורות היה האזור מאוכלס בדלילות על ידי אינדיאנים מבני שבט הקוצ'ימי (cochimi). בתקופת שלטון האצטקים הגיעה לספרדים השמועה שבאזור נמצאות כמויות גדולות של זהב.

הרנאן קורטז, המגלה הספרדי האכזר שכבש את ממלכת האצטקים, שלח ספינה לאיזור. המסע הסתיים בטרגדיה לאחר שרוב מלחיה נקטלו על ידי האינדיאנים. אלה שנשארו בחיים לא גילו זהב אבל מצאו פנינים. בכמויות שגרמו לכך שהכתר הספרדי שלח נציגים מהכנסייה כדי לנצר את המקומיים, ואגב כך להשתלט על אוצרות הפנינים באזור.

הספרדים גורשו רק לאחר מאות שנים. מ- 50 אלף האינדיאנים שהתגוררו בחצי האי נותרו רק כמה מאות, וציורי המערות באזור מעידים על תרבותם המפותחת. ב- 1834, בזמן נשיאותו של ג'יימס פולק, כבשו האמריקנים, רובם תושבי טקסס, את חצי האי והותירו אותו בידי המקסיקנים. כיום האזור משמש אתר תיירות מבוקש, עתיר בתי מלון ווילות של סלבריטיס עשירים כמו סילבסטר סטאלון. החופים הלבנים, הים שוקק, הדגים והריפים בסביבה מושכים מדי שנה מאות אלפי תיירים לקאבו סן לוקאס.

צבים, שקנאים ובירה מקומית

בין הטיולים המומלצים ראוי להזכיר תחילה סיור עירוני שבמהלכו פוקדים מפעל לייצור כלים ועבודות אמנות מזכוכית ושכונות ווילות מפוארות.

אטרקציה מעניינת יותר היא "מחנה הצבים" (turtle camp). נמצאים כאן כמה וכמה זנים של צבי ים וצבים עם שריון מעור שהתגוררו לפני עידנים בשכנות לדינוזאורים. במחנה הצבים הזה, שהקים שוחר טבע בשם דון מנואל אורנטס, מנסים לשמור על צבי הים מפני הכחדה.

הביקור בעיר הסמוכה, לה פאז, שהיא בירת האיזור, מעניין למדי. לה פאז היא עיר מקסיקנית אופיינית. הקתדרלה היא המבנה הגדול והמרשים ביותר, אבל עדיף לבקר במוזיאון האנתרופולוגי העירוני. אוהבי מזכרות ישמחו לבקר במפעל השמיכות הצבעוני שבמקום.

בדרך חזרה ללוס קאבוס, אפשר לעצור בבית הקפה-מסעדה Giorgios, ולשתות בירה מקומית על המרפסת היפהפיה. הנוף של צוקי לוס ארכו (los arcos) הנשקפים ממול מדהים.

ביקור בצוקים האלה הוא חוויה. הצוקים הענקיים האלה נמצאים בנקודה הדרומית ביותר של חצי האי, במקום שבו נפגש ים קורטז הפנימי עם האוקיינוס השקט. מפליגים אליהם בסירה עם רצפת זכוכית. להקות ענקיות של שקנאים אפורים חוגגות על הדגה העשירה. אפשר להתבונן בדגים הקסומים דרך רצפת הזכוכית או להתמכר לשחייה עם שנורקלים במימי האיזור החמימים.

החופים לבנים ומופלאים וניתן בקלות לרבוץ בהם שעות. ב- Custa Azul יש גם חוף נודיסטים נחמד. משברי הים, המתנפצים דרך החללים העצומים בקירות הסלע, מזכירים במקצת את ראש הנקרה. מאות אריות ים מתפרקדים בעצלתיים על איים צוקיים בסמוך לחוף ונראים כמי שמגחכים לעומת סירות התיירים שמנסים למשוך את תשומת לבם באמצעות פירות וממתקים. יש לאריות הים האלה כל כך הרבה דגים, שלא שווה להם להשקיע אנרגיה בתרומות המזון של התיירים.

חוויה מומלצת נוספת היא לצאת בעקבות המגוון העצום של להקות הלווייתנים הנודדים, שממלאות את כרסם מדי חורף במימי האזור.

טרזן שואג באקפולקו

הנמל הקסום של אקפולקו היה בעבר חלק מהממלכה האצטקית האדירה. קורטז השתלט על המקום ב- 1530 והפך את הנמל למרכז ספנות, לאתר בניית ספינות ולבסיס הצי הספרדי. אוניות ספרדיות הביאו משי, תבלינים ושנהב למקום ובתמורה העמיסו מטעני זהב וכסף ממכרות הסביבה. הסחורה היתה מועמסת על פרדות בשיירות שהיו בדרכן למקסיקו סיטי ולוורה קרוז, ומשם נשלחו לספרד. הים הקאריבי הפך, לפיכך לאתר מועדף על שודדי ים בריטים והולנדים שהמתינו לאוניות הסחר הספרדיות שעל סיפונן הועמסו האוצרות.

הספרדים נאלצו לבנות מצודה בצורת כוכב, בשם סאן דייגו, כדי להגן על נמל אקפולקו. המצודה נבנתה על שרידי מצודה קדומה יותר, שנהרסה ברעידת אדמה ב-1776. הרעידה הזאת, אגב, גרמה להידרדרות כללית של העיר, שהפכה מאז לעיירת דייגים.

רק ב- 1922, כאשר הושלמה סלילת הכביש למקסיקו סיטי, החל השגשוג התיירותי במפרץ המקסים. המלון הראשון במקום נבנה ב- 1934. תחילה הגיעו העשירים המקומיים, בהמשך הגיעו סלבריטיס מאמריקה ומשאר העולם, שהפכו את אקפולקו לאתר נופש ללא הפסקה.

כוכבי קולנוע, בני משפחות אצולה מאירופה ועשירים אחרים הם אלה שהפכו את אקפולקו, על מפרצה הקסום בצורת פרסת סוס, לאתר המוביל של הריביירה המקסיקנית ולמקום שאליו נמלטים מהחורף הצפון אמריקני.

רבים מכוכבי הקולנוע האגדיים בהוליווד, מהאמפרי בוגארט דרך קרי גרנט וג'ון וויין, בילו כאן את החורפים. מעניינת במיוחד השותפות שנוצרה בין וויין לבין ג'וני ווייסמילר, הלא הוא טרזן, שחברו יחד והקימו מלון על שפת צוק, מול נוף מדהים.

מספרים שלעת זקנתו סבל ג'וני (טרזן) ווייסמילר מסרטן הקיבה ומהתקפי אלצהיימר, מה שגרם לו לעיתים להשמיע את שאגה המפורסמת מעל גדת הצוק שבו התגורר, ולהפחיד את בעלי החיים שחיו בגן המלאכותי, דמוי הג'ונגל האפריקני, שהוקם סביב הבית.

קופצים מהבתולה

אחת האטרקציות המפורסמות של אקפולקו היא הקפיצות למים מהצוק המקומי, querbrada cliff. הצופים מצטופפים על מרפסות הצוק שממול או אוכלים בנינוחות במסעדה של מלון מיראדור, המשקיפה לעבר הצוק. קבוצה נבחרת של מתאבדים מקסיקנים מטפסת על הצוק, שגובהו כ- 70 מטרים, כמה פעמים ביום, עד לפסל של הבתולה הניצב במרומיו. אחרי שהם מצטלבים כיאות, הם מזנקים לעבר שלולית מי האוקיינוס בתחתית הצוק.

על הקופצים להרוויח בקפיצה כשמונה מטרים הלאה מדפנות הצוק, אם הם רוצים להימנע מהתרסקות. אלפי צופים מתבוננים במחזה, בייחוד בלילה, אז מזנקים הקופצים כשהם אוחזים בלפידים. לתדהמתי, גיליתי שהם מושיטים את היד לתשר בסיום הקפיצה.

לבה של אקפולקו הוא השדרה הראשית שלה, Avenida Costera Miguel Aleman, המכונה בקיצור The Costera. סביב השדרה מרוכזים בתי המלון, חופי הרחצה ומקומות הבילוי והבידור של עיר הנופש הזאת. אתר פופולרי אחר הוא כיכר הזוקאלו (zocalo), המוצלת בעצי מנגו, שם מסתובבים גם בני המקום. המעניין הוא שהקתדרלה הניצבת בכיכר היא בעצם תפאורה של סרט משנות השלושים שהמפיקים הותירו למזכרת.

אחד החופים האקסלוסיביים של אקפולקו הוא Playa Diamante, השוכן לא הרחק משדה התעופה. לידו נמצאים ארבעה מגרשי גולף, מסעדות וברים. החוף המועדף על המקומיים הוא דווקא Playa Puerto Marques. המים נעימים ומסעדות הדגים מושכות המונים.

Playa Condesa מושך יותר תיירים ומהווה מרכז של חיי לילה. כאן נמצאים קופצי הבאנג'י נועזים, שמזנקים ממקפצה מעל בריכה ענקית בגובה של 55 מטרים.

עיר ללא הפסקה

באקפולקו יש יותר מסעדות טובות מאשר בכל אתר נופש אחר במקסיקו. חלקן ממוקמות לאורך החוף, או על הצוקים המשקיפים על הנוף הרומנטי, בייחוד לעת ערב. כדי ליהנות מהיופי המהמם של השקיעה כדאי שתבחרו במקום הנקרא Senor Frogs, הממוקם בצד הדרומי של המפרץ, ב- Carretera Escenica.

חיי הלילה באקפולקו נמשכים עמוק אל תוך הזריחה, בשעות הבוקר המוקדמות עוד ניתן לראות את אחרוני המבלים משרכים דרכם בחזרה למלונות או לבתיהם הפרטיים.

איזור החוף של דרום מקסיקו, לאורך הים הקאריבי, היה מאוכלס כבר 2,000 שנה לפני הספירה. בתקופת שגשוגה של ממלכת המאיה, בין המאה השנייה לתשיעית לספירה, היו כאן ערי חוף ששימשו כנמלים למסחר הער שהתנהל בין מקומות הריכוז של המאיה. בתחילת המאה ה-16 החלו הספרדים להגיע לאזור. ב- 1544 הקים אחד הכובשים האכזריים ביותר, גספאר פנצ'קו, התיישבות ספרדית ראשונה. בגלל עוינות התושבים המקומיים, חוסר הידע בעיבוד אדמות המקום, וההתקפות החוזרות ונשנות של שודדי הים, המקום כמעט ננטש.

בסוף המאה ה- 19 זכו המקסיקנים בעצמאות מהשלטון הספרדי. במהרה פרץ מרד של האינדיאנים בבני התערובת, המסטיצ'ו, ששלטו בהם. ב- 1904 זכה המחוז, שנקרא Quitana roo, בעצמאות. אבל רק עם פתיחת אתר הנופש בקנקון ב- 1974, החלה התיירות לפקוד גם את קוסטה מאיה ולבדוק את החופים היפהפיים של האזור.

החוף היפהפה של קוסטה מאיה מתמשך עד בליז, במרכז המאיה. זהו אחד החופים הפחות מקולקלים והממוסחרים במקסיקו. בין האטרקציות שניתן לפקוד במסגרת ביקור באיזור נמצאות החורבות המרשימות של תרבות המאיה בצ'אקהובן (Chacchoben), שנחפרו רק ב- 1999.

עיר המאיה הזאת, הממוקמת בתוך ג'ונגל טרופי, שגשגה במאה הרביעית לספירה ושימשה מקום מסחר לאבני ג'אד יקרות, לציפורים נדירות ולעצים לבנייה. הסיור באתר נמשך מספר שעות. קשה שלא להתפעם לנוכח המבנים שהותירו אחריהם בני המאיה. אתר מעניין נוסף מתקופת המאיה הוא Kohunlich, שבו נמצא גם מקדש עם מסיכות ענק. העיירה כוללת כיכרות נרחבות, שבהן עמודת אבן מרשימים שטקסטים חרוטים בהם. אל תפספסו את פלאזת האקרופוליס. סיור מודרך יאיר את עיניכם בנפלאות התרבות העתיקה.

סיור אחר, הרפתקני יותר, הוא חתירה בסירות קאנו לאורך החוף ורכיבה על אופניים בחוף עצמו. את האופניים והקייאקים תקבל בכפר דייגים מקסיקני מקומי בשם Mahaual. מי קריסטל שקופים, כמו שנמצאים כאן, לא תראו בשום מקום אחר בעולם. אל תשכחו להצטייד בבגדי ים. ההנאה הגדולה ביותר היא שחייה בסיוע שנורקלים בין הדגים בריף העשיר. בכפר דייגים תוכלו גם להצטרף לסיור רכוב במרחבי הג'ונגל הטרופי של האי יוקאטאן. אל תצפו לראות כאן חיות פרא בסגנון מסעות הספארי באפריקה. טפירים מגודלים ותוכים נדירים הם בעלי החיים היחידים שמצפים לכם.

אי ירוק בים

האי קאזומל (cozumal) הוא הגדול באיי הים הקאריבי ששייכים למקסיקו. הוא מרוחק 18 קילומטר מהחוף על חצי האי הענק יוקטאן. האי השטוח משתרע על שטח של כ- 500 קמ"ר. רוחבו כתשעה קילומטר ואורכו כ-32 ק"מ. על אדמתו מתגוררים כ-140 אלף תושבים.

קאזומל שוכן באיזור הטרופי ונהנה מכמות גשם רבה. אין בו נהרות או אגמים אלא רק מקווים של מים מתוקים. לעומת זאת, חופיו נחשבים לאידיאליים לשחייה ולצלילה. לריפי האלמוגים של קאזומל יצאו מוניטין בינלאומיים.

האי היה מיושב למדי עוד לפני שהאירופאים הגיעו לאיזור. בזמן ממלכת המאיה נבנה כאן מקדשה של Xchel, אלת הירח, שהיתה אחראית על הורדת הגשמים וגם על אסונות כמו סערות טרופיות. למען השקט הנפשי שלהם נהגו התושבים להביא למקדש מאכלים ותקרובות. הספרדים שדרכו על אדמת האי לראשונה ב- 1518, לא טרחו להתמקם בו. במקומם, הפכו פיראטים את האי קאזומל למושב שממנו הגיחו לפשיטות על הספינות הספרדיות עמוסות הסחורות.

במאה העשרים התגלה האי מחדש, הפעם לתיירים. המלון הראשון הוקם בו עוד ב-1924. אבל ה"בום" התיירותי הגדול באמת החל רק בשנות החמישים. כיום פוקדים את קאזומל לא פחות משני מיליון תיירים. בין האטרקציות המוצעות למבקרים נמצאים כמובן חופי הרחצה הקסומים. בפברואר נחגג במלון קרנבל גדול, בשבוע של חג הפסחא נערכים פסטיבלים דתיים ובמאי נחגג הפסטיבל הגדול של העיר סנטה קרוז. מגוון הפעילות כאן עשיר למדי, שלא לדבר על המספר העצום של חנויות, ברים ומסעדות.

שווה להקדיש יום שלם למקום שנקרא Chankanaab Park. נמצאים כאן פארק ארכיאולוגי המציע ממצאי תרבויות מכל רחבי מקסיקו, שחייה עם דולפינים או לחילופין שחייה עם שנורקל בריף הצמוד, העשיר באוצרות ארכיאולוגיים מתחת למים. אפשר גם סתם לרבוץ על החוף הלבן וליהנות מצלילי המאריאצ'וס שמנגנים במקום.