דודו טופז, טלוויזיה טובה. נקודה

בואו נפתח רגע את תיבת הפנדורה שנקראת "דודו טופז". עכשיו בואו נסגור. שורות אלה לא יעסקו באישיותו הצבעונית, לשון המעטה, של האיש. במקום לפתוח את תיבת הפנדורה האמורה, נתעסק בקופת-שרצים אחרת, שנקראת "הראשון בבידור". ההפרדה בין התכנית לבין המנחה קשה אבל אפשרית, ולמרות מה שחלקכם חושבים, ועל אף הכינויים שמתחילים להיערם בתגובות לכתבה, האיש עושה תכנית בידור מצוינת. מיד נוכיח זאת. למה אני עושה את זה? תודה שהתעניינתם. בשלוש השנים האחרונות, מסיבותיי המוצדקות, יש לי נטיות אובדניות. האם אני הולך להתאבד בכתבה-חיה? הישארו איתי עד פסקת הסיום – אם תגיע – כדי לגלות. אבל קודם, שתי שורות (רווח), כדי להירגע. אל תלכו לשום מקום.

שמונה שנות רייטינג

את "הראשון בבידור" אפשר להניח על שולחן הניתוחים של רופאים שונים, אבל אני מעדיף לשלוח ביפר לרופא המקצועי. שהרופא האליטיסט ימשיך לישון עד הבוקר ויחלום על סיווגים של "גבוה" מול "נמוך", "איכותי" מול "רדוד", "אינטיליגנטי" מול "צהוב". טופז עושה את התכנית כבר שמונה שנים, והוא יודע מה הוא עושה. קוראים לזה "תכנית בידור". במונולוג הפתיחה, אחרי ה"אין לי זמן", הוא אף פעם לא הבטיח לקחת אתכם לריגושים אינטלקטואליים מסעירים. בשביל זה אתם יכולים לזפזפ לתכניות המפחידות של ערוצי המדע ("טורנדו קטלני", "כרישי הדם באוקיינוס", "מומיות בעת העתיקה"). נטרלו לרגע, בבקשה, את השיקולים הערכיים ושימו את "הראשון בבידור" במשבצת של "תכנית בידור". פתאום, השד לא כל כך נורא. כל עוד היא אינה פוגעת, מבזה, משפילה וכו' – יש לה זכות קיום. אתם, כמובן, לא חייבים לראות, אבל יש לה זכות קיום. זה כמו ש"אתניקס" טובים מאוד במה שהם עושים, אבל אי אפשר - וגם לא צריך - להשוות את איכויות יצירתם לאלו של הפינק פלויד. המטרות שונות.

המדד הבסיסי להצלחתה של תכנית בטלוויזיה מסחרית הוא רייטינג, המונח ההוא עם ההקשרים השליליים. רייטינג אינו חזות הכל, אבל הוא בהחלט מייצג את רצון העם. אתם צופים משמע אתם רוצים לראות. אין דרך לחלוק על הטיעון הזה מבלי לחטוא בשמץ יוהרה. הנתונים מדברים: מאז עלייתה באוקטובר האחרון, "הראשון בבידור" מובילה ברשימת התכניות עם 24.0 אחוזי צפייה ו- 540 אלף צופים בכל תכנית. במקום השני, אגב, נמצאות "כלבוטק" (23.2 אחוזי צפייה) ו"פספוסים" (עם 505 אלף צופים). אתם לא חייבים לראות, אתם לא חייבים להודות שאתם רואים, אבל ההגינות מחייבת פרגון על עשייה טלוויזיונית שמוכיחה את עצמה בשמונה השנים האחרונות.

יש בעיה? טופז חוטף בראש

ההצלחה של טופז אינה מקרית: תכנית הבידור שלו בנויה ומופקת מצוין, מושתתת על שיאים טלוויזיוניים. במסגרת פרוייקט "מי גאון של דודו", למשל, נערכה תחרות בין שבעה פיינליסטים לבין אבי ביטר. כולם עברו את אותם מבחנים, ומטרתו של ביטר הייתה לעקוף לפחות אחד מבין השבעה. אתם – אם זה מה שעושה לכם נעים – יכולים לזפזפ, אבל אני נשארתי לראות מה עשה אבי ביטר. סקרנים, אה? בעיה שלכם. לפחות למדתם קצת על נמלי-האש מאפריקה ב"דיסקברי". ולא אמרנו מילה על הטיסות שהוא מחלק כאילו היו חולצה-ותקליט, על האייטם התחרותי שמתחיל בפתיחת התכנית ומסתיים רגע לפני שהיא נגמרת (כדי להשאיר אתכם עד הסוף), על הראיונות הבלעדיים (למשל עם שלומי אלון, בעלה של אתי השנוררית), על האטרקציות (חמישים איש מהספינה שהביאה לארץ את זאב רווח שרים איתו "אח יא-ראב") או על הכוכבים הגדולים שמגיעים אליו קודם (גם אם יחטפו ביס. פעם ראשונה ואחרונה לעניין הזה, חי זקני).

נדמה שלגבי "עושים שלום", הפינה בה מאחד טופז בין קרובי משפחה מסוכסכים, יש קונצנזוס – אבל טופז ספג האשמות על "צהבהבות". דוגמה? ניסיון השידוך של האחות השכולה או אותו נער נכה שישב בקהל וקיבל שיחת טלפון מיהודה לוי. האם השניים חשו כחלק מפריק-שואו? לי היה נדמה שהם דווקא נורא מתרגשים. טופז, תגידו מה שתגידו, באמת אוהב את מה שהוא עושה, רוצה לעזור ומודע לכך שזה מביא לו רייטינג. כל עוד שלושת התנאים הללו מתקיימים – כאשר הרייטינג דוחף ברקע, אבל לא חזק מדי – התכנית תעבוד. כשטופז מפר את הכללים, וזה קורה לא פעם, הוא חוטף בראש. יש מספיק אנשים שמפקחים עליו.

למען "הבורגנים": הצביעו דודו

לפני סיום אני רוצה לערוך מיקרו-מיני-דיון בכמה מיכולותיו המקצועיות של טופז. אני רוצה להזכיר לכם שפעם כולכם נורא אהבתם אותו ("משה והאורנג'דה", זוכרים?). יש שטוענים שהוא מזדקן, אינו מחדש, נשאר מאחור. עובדתית זה לא נכון. פינת "עושה שלום" - העוגן המרכזי של העונה - מוכיחה, בהיבט הטלוויזיוני, בדיוק את ההפך. ניתוח הרייטינג על פי דקות מראה איך ההברקה החדשה של התכנית הביאה את הסחורה (קהל הצופים, ליתר דיוק). ועוד עניין: נדמה שגם המבקרים החריפים שלו יסכימו שבכל הקשור להנחיית תכנית בידור, האיש מקצוען.

חוש ההומור של טופז, לעומת זאת, לא הלך למקומות חדשניים במיוחד. בהקשר זה מעניין לציין את התבטאותו של טופז בפסטיבל הטלוויזיה בראש פינה, במסגרת פאנל על היוצרים הצעירים בטלוויזיה. טופז הודה, באי-נוחות מסוימת, שהוא לא כל כך מבין את ההומור של אסי וגורי. אבל זה בסדר: טופז שייך לדור אחר והוא לא מבין אותם כמו שהרבה צעירים לא מבינים אותו. ניצני השינוי כבר בפתח ("שידורי המהפכה") וטופז יהיה חייב להתאים את עצמו, או להיעלם - אבל מדובר בתהליך שייקח שנים. דבר אחד בטוח: כל עוד ההמונים נדבקים למסך מדי שבוע – גם אם אתם אינכם נמנים עליהם - טופז יישאר בדיוק איפה שהוא נמצא כעת, וטוב שכך. כל טלוויזיה מסחרית צריכה את העוגנים הבידוריים, הרווחיים, כדי להרשות לעצמה להפיק עבור כולנו – יאפים, שמאלנים, גולשים, אליטיסטים, מסעודה – דרמות כמו "הבורגנים".