קופסה כחולה (והיא עולה)

ב-1880, בגיל 44, הגיע פול באיירסדורף להמבורג שבצפון גרמניה כדי לנסות בה את מזלו, לאחר שנדד בערים שונות ועסק במקצועות שונים. בין היתר התמחה במוצרי גומי, סחר בחומרי בנייה בברלין והיה בעליהם של בתי-מרקחת בשתי עיירות בגרמניה. כבעל בתי מרקחת התעניין בהשפעת המזון על בריאות האדם.

בהמבורג פגש באיירסדורף רופא עור צעיר, שהפך לימים לפרופסור ידוע למחלות עור. בעקבות הפגישה פתח באיירסדורף מעבדה לחקר העור והעסיק בה את הרופא, פאול גרסון אונה. בין השאר פיתח במעבדה משחה על-בסיס שרף עצים. תכליתה היתה כפולה: ריפוי נגעים שונים בעור ואיטום גלגלי אופניים מפונצ'רים. פותחו במעבדה שפתון שקוף במתקן הדומה לזה המקובל כיום לשפתונים וסבון רפואי.

ב-1890 התאבד בנו בן ה-16 של באיירסדורף. הוא החליט למכור את החברה, שכבר רכשה מוניטין, לרוקח משלזיה, אוסקר טרופלוביץ. זה היה לא רק רוקח מוכשר, אלא גם איש עסקים מתוחכם. הוא בירר לפני הקנייה כל פרט על מצבה הפיננסי של החברה וגם ביקש לדעת נתון שמעטים התעניינו בו באותם הימים: תקציב הפרסום. לטרופלוביץ התברר שלא היה תקציב פרסום, והוא החליט לשנות זאת מהקצה לקצה.

תמורת החברה - באיירסדרוף ו-קו - שילם טרופלוביץ סכום שנחשב לעצום באותם הימים: 70 אלף מרק. באיירסדורף פרש מהחברה ועסק בפיתוח מוצרים בתחום הרוקחות, אך לאחר שאיבד את כל רכושו בעסקי נדל"ן כושלים התאבד בשתיית רעל ב-1896.

טרופלוביץ המשיך לעבוד עם פרופ' אונה, וב-1901 הם הוציאו לשוק את הפלסטר שבתוך 10 שנים כבש כמעט את כל העולם. בהמשך פיתחה החברה את הצלוטייפ - מוצר שמצוי אף הוא בכל בית.

טרופלוביץ ואונה פיתחו את משחת השיניים הראשונה בעולם - PEBECO - ושיווקו אותה בתוך שפורפרת. באמצעות מסע פרסום נמרץ, הפכה פבקו לאחד המוצרים הנמכרים ביותר בכל הזמנים.

עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה רכש טרופלוביץ מפעל לייצור סבונים, בית דפוס וכריכייה להדפסת תוויות וליצירת קופסאות קרטון לאריזה. הוא גם רכש את המפעל לייצור גליצרין של ד"ר ליפשיץ מברמן. ממנו גם קנה את הפטנט לייצור משחות שהן אמולסיות של שומן ומים.

הולדת ניוואה

ד"ר ליפשיץ הפיק את השומן שנשאר במים אחרי רחיצת צמר הכבשים והוסיף לאמולסיה חומר שהוא סוג של גליצרין ועירבב אותה במים במהירות מסוימת ובטמפרטורה קבועה. התוצר הסופי היה קרם לבן וסמיך מאוד, שאליו הוא הוסיף חומצת לימון ושמן לילך וורדים. הקרם יצא לשוק בדצמבר 1911 ונמכר בתחילה בקופסת פח עגולה בצבעי צהוב וירוק. השם ניוואה נולד מהמילים הלטיניות NIX, NIVIS - שפירושן שלג.

טרופלוביץ החל במסע פרסום שנמשך שנים רבות - גם אחרי מותו - אשר כלל גם מאמרי הסבר של פרופ' אונה בעיתונות. בזכות הפרסום המסיבי נעשה המוצר פופולרי באירופה ובארה"ב. המפעל, שהעסיק בתחילה 8 פועלים, התרחב במהירות והפך למעסיקם של 1,000 עובדים.

מקום עבודה הוא משפחה

טרופלוביץ התייחס בכבוד רב לעובדיו והציע להם שתי אפשרויות: לצאת לשעתיים הפסקת צהריים, שבמהלכן יוכלו לאכול ארוחה בבית, או לאכול בקנטינה של המפעל ללא תשלום. הוא הקים מרפאה במפעל וחדר תינוקות, שבו שוכנו התינוקות של העובדות. כך יכלו העובדות להמשיך לעבוד מייד אחרי הלידה ולהיניק את תינוקותיהן בחדר התינוקות. הוא הנהיג קופת חיסכון לעת זקנה, שבה חסכו העובדים חלק קטן משכרם. על כל סכום כסף שהפקיד העובד, הוסיף המפעל סכום גדול יותר.

טרופלוביץ קבע כי כל עובד יקבל בזקנתו לא פחות מ-300 מרק בחודש ולא יותר מ-4,800 מרק. הסכום המדויק נקבע לפי הוותק של הפועל. תנאי ההעסקה המעולים בבאיירסדורף והדאגה לעובדים נמשכים עד היום ברוח טרופלוביץ.

מלחמת העולם הראשונה שיתקה את היצוא מגרמניה ופגעה קשות במפעל. במהלכה מתו במפתיע טרופלוביץ (בגיל 55) וחודשיים אחר-כך שותפו החלקי מנקייביץ (בגיל 47). לשני השותפים לא היו ילדים, ואלמנותיהם נאבקו זו בזו על ניהול החברה וחלוקת התפקידים. בסופו של דבר הפכה באיירסדורף לחברה ציבורית - BEIERSDORF GMBA - ומונתה לה מועצת מנהלים מקצועית. ד"ר יעקבסון, שעבד כרופא עור וכחוקר בתקופתו של טרופלוביץ, הפך למנכ"ל החברה.

ב-1919 ייצרה החברה 70 מוצרים שונים בתחום היגיינת הפה והשיניים, טיפוח העור והשיזוף. בשנים 1922-1921 הפסידה החברה את הונה בשל ההיפר-אינפלציה ששררה בגרמניה ושרדה בעזרת הזרמת הון מבנק ורבורג. באותן שנים גם המציאה החברה את הדיאודורנט, שזכה לשם NIVOSA.

עליית הנאצים

כשעלו הנאצים לשלטון, ב-1933, החלו הצרות בניוואה. חמישה מתוך הרופאים והמנהלים של החברה היו יהודים, והנאצים פתחו במסע השמצות נגד חברת באיירסדורף ומוצריה. העיתון פרדיקוס כתב מאמר בגודל של חצי עמוד, שכותרתו היתה "אל תשתמשו בקרמים יהודיים". עיתון השטירמר האנטישמי פירסם מודעה ענקית שבה נכתב: ניוואה - קרם יהודי" והסביר לקוראים כי החברה היא של יהודים, והלא יהודים העובדים בה, משמשים "רק חיפוי".

על היהודים נאסר לשמש בהנהלות של חברות גרמניות, ועל הגרמנים נאסר לקנות את קרם ניוואה או כל מוצר אחר של חברת באיירסדורף. הבכירים היהודים בחברה - ד"ר יעקבסון, ד"ר אונה (בנו של הפרופסור הידוע), הבנקאי ורבורג וליאו אלפרט - פרשו, וגורלם אינו ידוע. היהודי החמישי בחברה, גרדנביץ, נפטר באותה שנה.

ניהול החברה עבר לידי הנס קרוזה, מומחה ליצוא וסנטור בהמבורג, והוא שימש נשיא החברה בשנים 1968-1934. קרוזה ניווט את החברה במלחמת העולם השנייה והזניק אותה שוב בתקופת השיקום שלאחר המלחמה. החברה המשיכה לפתח מוצרים חדשים רבים תחת המותג ניוואה, כאשר היהלום שבכתר הוא הקופסה הכחולה.

החברה עד היום

הפרסום של ניוואה לאורך המאה התאפיין בתיאור "סצינות מן החיים": הורים וילדים במשחק כדורגל ובשפת הים, משפחה בבגדי סקי, אבא וילד בערסל, גבר במקלחת. הדוגמנים בכל הגילים היו תמיד יפים ובריאים, אך לא סלבריטאים, כדי להדגיש שמדובר במוצרים המיועדים לכל אחד. אוסף הפוסטרים של ניוואה משמש קטלוג של אופנת בגדי הים והתסרוקות מראשית המאה ה-20 ועד ימינו.

ב-1980 קנתה באיירסדורף את מפעל מוצרי האיפור הצרפתי הוותיק, ליליאן פרנס ונכנסה לתחום האיפור, תחת המותג ניוואה. החברה נכנסה גם לתחום הקוסמטיקה לגברים, קנתה את חברת אטריקס לייצור קרמים לידיים ומייצרת כל מוצר שניתן להעלות על הדעת בתחום הטואלטיקה, הטיפוח והאיפור. השנה נסקה מניית באיירסדורף ב-40% בבורסה של פרנקפורט. המנכ"ל הנוכחי הוא ד"ר רולף קוניש.

מחזור החברה ב-1999: 7.11 מיליארד מרקים. מתוך סכום זה 4.6 מיליארד מרקים מקורם במוצרי ניוואה. מספר העובדים בעולם: 15 אלף.

פורסם במגזין "ממון", ידיעות אחרונות, בתאריך 14.11.00