25 ההקלטות ששינו את הפופ

עשרות להיטים נולדים כל שנה בעולם, אבל רק פעם בכמה שנים מגיע הלהיט (סינגל או אלבום), שטומן בחובו פריצת דרך טכנולוגית או הברקה הפקתית שמשנה את הצליל של עולם הפופ - אם לא לנצח, אז לפחות לתקופת זמן קצרה. אחדות מן ההקלטות שאופיינו בפריצת דרך טכנולוגית נודעו ברבות השנים כיצירות מופת, האחרות השתמרו בזיכרון כהמנונים צ'יזיים וגימיקים מזדמנים, אבל השפעתן הורגשה בכל מקום. לרגל חג החירות (מה הקשר? אין קשר) - הנה 25 המהפכות הקטנות והגדולות בתולדות הפופ והטכנולוגיה, שהתחוללו בין השנים 1954–1990. את הניינטיז נשאיר להזדמנות אחרת, אם כי הבסיס למוזיקה של העשור הקודם יוצג כאן.

1. אלביס פרסלי – Good Rocking Tonight (שנת 1954)

סם פיליפס, מהנדס קול בן 31 מממפיס והבעלים של הלייבל "סאן", עושה שימוש ראשון בטכנולוגיה כדי להעניק לזמר "אישיות". הוא משתמש בסרט הקלטה כדי ליצור הדהוד קצר, שעוזר לאלביס להישמע כזמר הלבן הכי סקסי שהונצח עד אז על גבי סרט הקלטה. עשור וחצי מאוחר יותר, יבקש ג'ון לנון ממפיקו פיל ספקטור לשחזר בדיוק את אותו הדהוד, אבל הפעם כדי לבטא תחושות של בידוד וניכור.

2. הרונטס – Be My baby (שנת 1963)

"חומת הצליל" של פיל ספקטור מסתערת על עולם הפופ. שני מתופפים, שני פסנתרים, עשרות גיטרות וכלי הקשה, מאות מיתרים וזמרים. ספקטור הופך את אולפן ההקלטות לשדה קרב, בו מותכים פנטזיה מוזיקלית עם צליל שמבטא את אימת החיים.

3. הקינקס – You Really Got Me (שנת 1964)

כשלונדון הסווינגית ברקע ונערי ה"מוד" בכל פינה, מחפשים הקינקס והמפיק האמריקני של טלמי צליל אגרסיבי יותר, שיבטא את קצב החיים החדש. הגיטריסט דייב דייויס חותך בעזרת סכין גילוח את הרמקול של המגבר שלו ומשיג את העיוות (דיסטורשן) הדרוש. הריף עצמו, שנדחס על-ידי טלמי בכבדות, יהיה הבסיס שעליו יבנה המטאל כעבור שנים.

4. הרולינג סטונס – Satisfaction (שנת 1965)

דלות החומר יוצרת צליל חדש. בניסיון עילג לחקות את צליל כלי הנשיפה של מוטאון, קית' ריצ'ארדס משתמש בהמצאה חדשה, Fuzz Box, כדי לעוות את צליל הגיטרה שלו, וממשיך בהגדרת תפקיד הדיסטורשן.

5. הביטלס – Tomorrow Never Knows (שנת 1966)

הביטלס גוררים את המפיק ג'ורג' מרטין להרפתקה הגדולה של מוזיקת הפופ של המאה העשרים. הם עוברים לגור ב"אייבי רוד" ומתנסים בחומרים אסורים ובמכשירים חדשניים כדי להמציא את הצליל הפסיכדלי. למעשה הם מעבירים את מרכז הפעילות של מוזיקאי הפופ מהבמה לאולפן ההקלטות. "המחר לעולם אינו יודע" מציג מקצב ברייק-ביט מהדהד, מקבץ לופים מרשים (שנוצרו על-ידי הדבקה של סרטי הקלטה שווי אורך), סרטי הקלטה מנוגנים לאחור, ובבית השני השירה של לנון פילסה את דרכה אל הקונסולה דרך גלגל הלזלי של אורגן ההמונד.

6. הביץ' בויז – Good Vibrations (שנת 1966)

בריאן ווילסון ה-Idiot Savant, שהתקנא כל כך בביטלס, הפך את אולפן ההקלטות לארגז החול הפרטי שלו (אחר כך בנה לעצמו ארגז חול אמיתי בסלון) ויצר ציורי צלילים מדהימים על קנווס של 4 ערוצים. האחים ווילסון ובן הדוד בעלי קולות הזהב היו כל כך מסטולים, שאת ההרמוניות המדהימות בשיר הזה – שהצריך 12 סשנים לחטיבת הקצב בלבד - הם שרו בשכיבה על ריצפת האולפן.

7. ג'ימי הנדריקס – Purple haze (שנת 1967)

ג'ימי, שכנראה באמת הגיע מכוכב אחר, התייחס אל הגיטרה שלו כאל פלטה של צבעים. הוא חיבר אותה לכל מכשיר אפקטים אפשרי, כולל כאלה שנבנו במיוחד בשבילו. הנדריקס פרץ דרך בהתייחסות לצליל הטבעי של כלי הנגינה כנקודת מוצא בלבד, שניתן להפעיל אינסוף מניפולציות אלקטרוניות כדי לשנות אותו וליצור צליל ייחודי. הנדריקס הגיע לצליל המיוחד גם על-ידי כיוון מיוחד של הפנדר סטראטוקאסטר (חברת פנדר שינתה את הכיוון בעקבותיו), והודות להולדתו של מגבר המארשל ענק הממדים, שהגיע לעולם באותה תקופה. המארשל – כך אהבו לספר - ינק יותר צליל מהגיטרה מאשר כל מגבר אחר מהתקופה.

8. דה סמול פייסס - Itchycoo Park (שנת 1968)

אפקט ה-Flanger זכה לחשיפה ראשונה בלהיט המתוק הזה, שהופק על-ידי הטכנאי גלין ג'ונס. השמעת השיר משני מכשירי הקלטה שונים בו זמנית, תוך נגיעות קלות בקצה הגלגל (Flange) של אחד המכשירים ייצרו את אפקט המערבולת המסעיר הזה. היום עושה את זה כל קופסת אפקטים יפנית.

9. לד זפלין – Whole lotta of Love (שנת 1969)

כשג'ימי פייג' הקים את לד זפלין הוא כבר היה האבי סינגולדה של תעשיית המוזיקה האנגלית. הוא ניגן בעשרות להיטי פופ, לפעמים במקום הגיטריסט האמיתי של הלהקות, ולמד את כל סודות ההפקה. בלד זפלין הוא שילב בצורה גאונית ביצועים לבלוזים עתיקים עם צליל תופים ענק באופן חסר תקדים (ג'ון בונהם, המתופף, לא נתן למיקרופון להתקרב למרחק של יותר משני מטר מהתופים שלו), צליל גיטרות אימתני ואפקטים מיוחדים שלמד מגדולי הטכנאים האנגלים, דוגמת האפקטים בקטע השקט והדרמטי של השיר הזה.

10. סליי אנד דה פאמילי סטון – Family Affair (שנת 1971)

כשהוא משתקע בחווילה מפוארת בבוורלי-הילס, מוקף האסלרים ודילרים, וברקע הלהקה האינטגרטיבית שלו מתפוררת לנגד עיניו, מקליט סליי סטון את "מתרחשת מהומה", אחת היצירות הכי נוקבות בתולדות המוזיקה השחורה. ללא מתופף וללא בסיסט (לארי גרהאם פרש במהלך ההקלטות מהלהקה), משתמש סליי כמעט לאורך אלבום שלם ביכולתיו כמולטי-אינסטרומנטליסט ובמכשיר טכנולוגי חדש - מכונת תופים. "פאמילי אפייר" הוא במהותו, מילולית וטכנולוגית, שיר ההיפ-הופ הראשון.

11. פינק פלויד - Dark Side Of The Moon (האלבום, שנת 1973)

מליוני מערכות סטריאו נמכרו בשנות השבעים לאחר הדגמה באמצעות התקליט הזה, פאר תוצרת "אבי רוד", לונדון. לא תקליט חדשני אבל מוקלט לעילא על-ידי אלן פרסונז הרוקח. בשנות השמונים זכה למעמד דומה "Brothers in Arms" של דייר סטרייטס, שהחדיר את הקומפקט דיסק לעשרות מיליוני בתים.

12. סטיבי וונדר – Superstitions (שנת 1972)

יחד עם מרווין גיי, הנער המחונן עם המפוחית קורא תיגר על הדיקטטורה האמנותית המוחלטת של ברי גורדי במוטאון (הוא נשאר בחברה רק לאחר שהוכח לו כי הרווחים ממכירות אלבומיו הושקעו בתבונה), ובחסות הטכנולוגיה יצר את הסול-מיוזיק החדש, הבועט והאינטליגנטי. הוא, שבעבר נאלץ לשיר בליווי מוזיקאי אולפן, ללא כל שליטה אמנותית, לקח את המושכות לידיים, והפך להיות חלוץ המולטי-אינסטרומנטליסטים במוזיקת הפופ, כשלעיתים הוא מנגן על כל הכלים.

13. קראפטוורק - Autobahn (שנת 1974)

קרים כמו מנוע של פורשה בבוקר בפרנקפורט, חלקלקים כמו צמיגים של ב.מ.וו בגשם, אינטליגנטים כמו פרנץ בקנבאואר ויעילים כמו גרד מילר - פאר תוצרת גרמניה של שנות השבעים. אף מיתר לא נפרט ואף תוף לא נחבט. ארבעת המופלאים ייצרו פופ אלקטרוני מנוכר בעזרת מכשירי חשמל. האמריקנים קנו את זה, אבל נדרשו 14 שנה ושלושה אפרו-אמריקנים עם משיכה לאסתטיקה אירופאית כדי להמציא את הטכנו דרך המוזיקה של קרפטוורק.

14. דונה סאמר - I feel love (שנת 1977)

דונה סאמר מימשה את החלומות החשמליים של ג'ורג'יו מורודר והחבורה שלו במינכן. השימוש בסינטיסייזרים וסיקוונסרים בשיר דיסקו היה מהפכני ויצר את ההשראה למוזיקת הריקודים האלקטרונית של היום.

15. פליטווד מק - Go Your Own Way (שנת 1977)

בקליפורניה של שנות השבעים טכנאי ההקלטות הוא המלך. מצוייד בעשרים וארבעה ערוצי הקלטה, קונסולה אימתנית, תקציב ענק ואמנים הלומי קוקאין שלא מעיזים להתערב בעבודתו, הוא שואף לאלכימיה: ליצור הפרדה מוחלטת בין כל אחד מהתופים במערכת. הצליל היבש והמלטף שהוציא את הרוק לאיצטדיונים.

16. קווין - Bohemian Rhapsody (שנת 1975)

בינתיים, באולפן הקלטות בלונדון, המפיק רוי תומס בייקר מגשים את הפנטזיות של פרדי מרקיורי ובריאן מיי. הוא הופך את הראשון למקהלה אופראית ואת השני לתזמורת סימפונית. שיר פופ של שמונה דקות שחייב הרבה לאפשרויות ההקלטה הרב-ערוצית ולטכנולוגיה של התקופה.

17. בוסטון - More Than a Feeling (שנת 1976)

כמו בריאן מיי, גם טום שולץ, מהנדס אלקטרוניקה בוגר MIT, בנה את הגיטרות שלו בעצמו, אבל גם את המגברים ואת כל מכשירי האולפן. הוא ייצר במו ידיו את צליל הגיטרות המדהים שלו ובנה את מגבר הגיטרה האישי הראשון – הרוקמן.

18. מייקל ג'קסון - Don't Stop 'Til You Get Enough (שנת 1979)

המפגש הראשון בין המוזיקאי הוותיק שחיבר מוזיקה לעשרות סרטים והפיק את סינטרה לבין ילד הפלא שהגיע לפירקו התחיל פרק חדש במוסיקת הפופ השחורה. מייקל עם היד על הדופק, וקווינסי ג'ונס מביא את מורשת דיוק אלינגטון, כשברוס סווידן הטכנאי הגאון מנציח הכל על גבי 48 ערוצים.

19. שיק – Good Times (שנת 1979)

נייל רוג'רס מאמץ את המשמעת הקשוחה של הדיסקו הבווארי ויוצר סול לריקודים שמנוגן כמו במכונה, אבל עם גרוב מרגש. צליל הגיטרה שלו, הבס של ברני אדוארדס (בריף המסומפל ביותר בהיסטוריה) והתופים של טוני טומפסון מכינים אותנו לעידן הסמפלרים של שנות השמונים.

20. פיטר גבריאל - Games Without Frontiers (מתוך "פיטר גבריאל 3",1980)

בעוד שמוזיקאי האומה האמריקאית, שנבנתה על התעשייה והמכונה, מתייחסים בטבעיות לחידושים הטכנולוגיים אך משתמשים בהם בצורה בנאלית, האנגלים משתמשים בהם בסקרנות מהולה בתוגה אורווליינית. פיטר גבריאל, חוקר הנפש והאלקטרוניקה, מגלה כלי נגינה ממוחשב של חברה אוסטרלית קטנה בשם Fairlight ועוזר להפוך את הסמפלר לגיטרה החשמלית של שנות השמונים. הוא דוגם (מקליט על מחשב פיסות קטנות של צלילים) טלוויזיות מתנפצות והופך אותן לכלי הקשה מתוחכמים. צג המחשב נראה לראשונה באולפן הקלטות.

21. הליגה האנושית - Don't You Want Me (שנת 1981)

פיל ספקטור על ג'וק של מחשב. פיל אוקי וחבריו ממציאים להקה המורכבת ממכונת תופים, סיקווסרים וסינטיסייזרים כדי ליצור את להיט הפופ הסינטטי הראשון.

22. פיל קולינס - In the Air Tonight (שנת 1982)

צליל התופים ששינה את העולם (ומיצה את עצמו מהר מאוד) נולד במקרה, כשהטכנאי יו פאדגהאם (Hugh Padgham) חיבר מיקרופון מיוחד - שתלוי על התקרה בחדר ההקלטה כדי לתקשר עם המוזיקאים באולפן - למכשיר להנחתת רעשים (noise gate). הצליל, שנשמע כנוגד את חוקי הפיזיקה, הפך פופולרי מאוד, אבל נוצר אחר כך בעיקר על-ידי מכשירי אפקטים ממוחשבים שחיקו את התהליך. פדגהאם סיפר לפני כמה שנים כי הוא מתקשה להאזין להקלטות שעשה בתקופה ההיא. "הסנר", הוא הודה, "נשמע לי חזק מדי".

23. פרנקי הולך להוליווד – Relax (שנת 1984)

ארגז החול כבר הפך למעבדת מחשבים כשהגאון התורן הוא המפיק טרוור הורן. בעבר, כשלהקות לא ידעו לנגן, השתמשו המפיקים בנגני אולפן במקומם. בעידן הסמפלר לא צריך להחליף כשאפשר לדגום אותם ולעשות את כל העולה על רוחו של המפיק. התוצאה הממוחשבת שימרה את האנרגיה של הלהקה, אך בשליטה מלאה של המפיק.

24. Walk this way - Run DMC & Aerosmith (שנת 1986)

המפיק ריק רובין מפגיש את הגיטרה החשמלית החדשה (הסמפלר) עם הלס פול של ג'ו פרי במפגש הצמרת שהכניס את ההיפ-הופ לקניונים של אמריקה הלבנה. אבל כלי הנגינה החשוב ביותר של ההיפ-הופ הוא הפטיפון. לאחר כעשרים שנה של חיפוש אחרי חידושים טכנולוגיים ושאיפה לאיכות צליל גבוהה, מתחילה הריאקציה. כמו שהפאנק (פ' דגושה) מרד בצליל היבש ונפוח של הרוק האמריקאי בשנות השבעים, כך הצליל הסינטטי של שנות השמונים גרם למהפכת הלו-פיי.

25. דף לפארד - Hysteria (שנת 1987)

סמפלרים ברוק כבד? כל תו של גיטרה וכל מכת תופים בתקליט הזה נדגמו על ידי המפיק/טכנאי רוברט "מאט" לאנג והונחו מחדש בקפידה במקום המדויק. התוצאה היתה רוק כבד שנשמע כמו פופ ומכר מיליונים.

וקוריוז אחד מהעשור האחרון: שר – Believe (שנת 1998)

שימוש מופרז במכשיר אפקטים שנועד לתקן זיופים של זמרים ייצר את האפקט המאוס על הקול של שר. אופנתי לשנה.