העולם בגב ידך

אחד החידושים המסעירים של ילדותנו היה השעון הדיגיטלי עם הסטופר. מתנת היומולדת מאמא ואבא לא רק ידעה להראות מה השעה, היא אפילו איפשרה לנו למדוד תוך כמה שניות אנחנו רצים 100 מטר, או כמה זמן אנחנו מחזיקים מעמד מתחת למים.

הרבה משלוחי סוואטץ' עברו מאז במכס, ושעוני היד של היום שואפים להישגים קצת יותר מרשימים מסטופר ושעון מעורר. מייקרוסופט, למשל, הציגה בתערוכת CES האחרונה שעונים המאפשרים לקבל מבזקי חדשות ומידע. לקסיו יש שעונים שמסוגלים לאגור כתובות ומספרי טלפון ולהעביר אותם משעון לשעון, וסוואטץ' מציגה שעונים שמתקשרים זה עם זה ועם המחשב באמצעות צלילים. בקיצור, פרק היד שלכם אמור להיות מקום מעניין ביותר בשנים הקרובות, כמובן בתנאי שנתוני המכירות יתאימו לציפיות.

צו האופנה

אז למה שעונים ולמה דווקא עכשיו? שעונים הם אביזר אופנה שמגיע לכל יד, גם כזו שלא מורגלת באחיזת פאלם. שילוב של טכנולוגיה בשעון יד יכול להביא אותה לקהל צרכנים חדש. ובנוגע לעיתוי - זה כבר עניין של גודל. רכיבים שפעם לא היו מסתדרים עם המקום הצר שעל פרק כף יד ממוצע הפכו עם השנים ליותר ויותר זעירים, והיום יכולים להתרווח בשקט. מובילי המגמה החדשה, לפחות בכל מה שנוגע לרעש שיווקי, הם שעוני SPOT של מייקרוסופט, שאמורים להגיע לשוק באמצע השנה.

SPOT ראשי תיבות של Smart Personal Objects Technology הוא שם מסובך לרעיון פשוט: מקלט FM קטן שיושב בשעון ומאפשר העברת מידע חד-סטרית אל פרק היד שלכם. מבזקי חדשות על המלחמה בעיראק, דיווחי מזג אוויר לקראת שבת ותוצאות מהדרבי - הכל אמור להופיע על הצג הקטן.

אבל מה למייקרוסופט ולשעוני יד ואיך כל זה התחיל? לענק מרדמונד בראשותו של ביל גייטס היה חזון, וכדי להגשים אותו הם פנו לחברת פוסיל, יצרנית השעונים הגדולה בארהב. הנתון הבא אולי יסייע להבין כמה גדולה: 4 מתוך כל 10 שעונים שנמכרו בארה"ב ב-2002 היו של פוסיל.

אבל מעבר לגודל היה לפוסיל הטקסנית עוד יתרון: דונלד ברואר, סגן נשיא החטיבה הטכנולוגית של החברה, הוא פריק לא קטן של טכנולוגיה. הוא הגיע לפוסיל אחרי שהחברה רכשה פטנט שהוא עצמו פיתח באוניברסיטה, על טכנולוגיית שינוי צבע של משטחי שעונים. יחד עם הפטנט רכשה פוסיל גם את ברואר ונתנה לו תפקיד: יועץ ליישום הפטנט במוצרי החברה.

והיא לא התאכזבה: השעון שנולד ב-1999 בעקבות הזיווג החדש היה להיט ענק, ברואר החל לטפס בסולם התפקידים ובחברה המשיכו לחפש כיווני התפתחות חדשים. שנתיים אחר כך החליטו מנהלי פוסיל לנסות לשלב מחשב כף יד של פאלם בתוך שעון. התוצאה הסופית היתה דגם ה-FX2001, אולם זה נכשל כישלון חרוץ.

עניין של גודל

הכישלון לימד את ברואר לקח חשוב: לשעון יד יש מידות אופטימליות - 50 מ"מ גובה (רוחב פרק יד גברי ממוצע), 40 מ"מ רוחב ו-15 מ"מ עובי - וכל דבר גדול יותר נדון לכישלון. השעון-פאלם של ברואר שחרג מהמידות האלה לחלוטין ונראה יותר כמו סלולרי קטן שהודבק לרצועה, זכה במשרדי החברה לכינוי המאוד לא מחמיא "עוגן ספינות".

בזמן שברואר נכשל בייצור שעון הפאלם, במייקרוסופט כבר חשבו על רעיון אחר: שימוש בתדרי FM. הרעיון היה פשוט: לכל תדר FM יש שוליים בלתי מנוצלים שיכולים להעביר מידע בקצב נמוך יחסית אך מספיק לאינפורמציה פשוטה, כמו טקסט למשל. מייקרוסופט לא המציאה כאן את הגלגל: סייקו חשבה על רעיון דומה עוד ב-1994, אבל גילתה שאין לה סיכוי להכניס מקלט חזק מספיק לתוך שעון יד. 6 שנים מאוחר יותר טכנולוגיית המיזעור הפכה את הרעיון של מייקרוסופט לאפשרי.

האימפריה של ביל גייטס לא התכוונה להיכנס לייצור החומרה בעצמה. זה היה עולה הרבה כסף וכרוך בהשקעת הון עתק על שיווק ופירסום בתחום שמייקרוסופט לא מתמחה בו. היא פנתה לפוסיל, ואנשיה נפגשו עם ברואר. התיזמון לא היה מוצלח: כל מה שברואר יכול היה להראות להם זה את שעון הפאלם הענקי שפיתח. אבל בתושייתו כי רבה שיכנע ברואר את אנשי מייקרוסופט שמדובר באשמת ספק החלקים שלו, והחל לעבוד על שיפור הפרויקט.

הוא פנה לפלקסטרוניקס, שייצרה עבורו את המעבד וספק הכוח המתאימים. אלא שהבעיה המרכזית היתה התצוגה - כיצד מייצרים מסך קטן אבל חד וברור מספיק. אחרי חיפושים ארוכים נמצאה החברה שהודיעה כי היא מסוגלת למזער את המסך למידות המבוקשות, ונראה היה שהפרויקט עולה על דרך המלך.

ימים ספורים לפני תערוכת קומדקס האחרונה הגיעו לפוסיל כל חלקי השעון. אלא שגוף השעון היה צר בחצי מילימטר עבור המסך. יום וליל ישבו עובדי החברה עם מקדחים מיוחדים כדי לארגן למסך את המקום הדרוש, והשעון הגיע לקומדקס בזמן.

בחודשים הקרובים יגיעו לחנויות בארהב שני דגמים של פוסיל: שעון SPOT ושעון הפאלם שיכלול מערכת הפעלה 4.1 עם 2מ"ב זיכרון. ב-200 דולר תוכלו לרכוש שעון אופנתי עם מחשב כף יד וסטיילוס (העט הקטן שמשמש לשליטה בפאלם) חבוי ברצועה. אם כל מה שאתם צריכים ממחשב כף יד זה הפונקציות הבסיסיות - יומן פגישות וספר טלפונים - בהחלט מדובר בעסק לא רע.

הסוואטץ' המצפצף

בפוסיל לא מעוניינים בקהל חובבי הטכנולוגיה: הם רוצים למכור לאנשים רגילים. החשיבה בפוסיל ובמייקרוסופט פשוטה: אי אפשר למכור גאדג'טים בחנות אופנה כשחנויות מחשבים מוכרות אותם בזול יותר. לעומת זאת, השילוב של גאדג'ט, אביזר אופנה ומחיר סביר יכול להביא לקוח שלא הניח את רגלו בחנות מחשבים מעולם לרכוש לעצמו מחשב כף יד באריזה של שעון.

מייקרוסופט ופוסיל לא לבד בתחרות על פרק היד של הצרכן. כבר שנים שיצרני השעונים מוציאים דגמים עם מצפן, ג'י.פי.אס ומד קצב לב לאצנים. סייקו אפילו הוציאה בשנות ה-80 שעון טלוויזיה, אך זה נכשל ונעלם. עכשיו, בעידן של מחשבי כף יד וטלפונים סלולריים, נראה שהניסיון להתחרות בהם עם שעונים חדישים צובר תאוצה.

קסיו, למשל, הוציאה לשוק בשנים האחרונות שעון מצלמה דיגיטלית ושעון המנגן אם-פי-3. היום היא מציעה שעונים מסדרת בייבי-ג'י שמסוגלים להעביר מידע באמצעות אינפרא אדום. בסוואטץ' מציעים גישה אחרת לגמרי: שעוני סינכרו.ביט המסוגלים לתקשר זה עם זה ועם המחשב באמצעות צלילים. המידע מועבר על-ידי סדרת צירצורים כשהשעונים מוצמדים זה לזה או כשהשעון מוצמד למיקרופון המחובר למחשב.

אבל אין כאן ניסיון, כמו במייקרוסופט, ליצור פלח שוק חדש. אפשר להבין את סוואטץ': בכלל לא ברור שהצרכים הללו קיימים. מי שמעוניין במחשב כף יד חזק לא יסתפק בשעון של פוסיל, ומי שמסתפק בספר טלפונים לא זקוק לשעון מיוחד בשביל זה. ספקות נוספים לגבי המוצר עולים אחרי בדיקה יסודית יותר. בבסיסו עומדת טכנולוגיית דחיפת מידע - אותה טכנולוגיה שסטארט-אפים רבים נופפו בה לפני מספר שנים, ונכשלה כישלון צורב. חוץ מזה שעון SPOT הוא לא אינטראקטיבי לגמרי, ולא ברור מדוע על המשתמשים להסתפק בשירות שמעביר להם מידע אך לא מאפשר להם להגיב עליו.

בפוסיל, מייקרוסופט ובשאר החברות שייצרו את שעוני SPOT יצטרכו להתגבר על השמרנות של הלקוחות ולהוכיח שהמוצר שלהן הוא יותר מסתם גימיק. המבחן יהיה בשיתוף הפעולה עם פוסיל. שעונים שייראו טוב, יישאו תג מחיר סביר ויוסיפו לחבילה גימיק נחמד, יכולים להימכר היטב. אם זה יצליח, ייתכן שהציבור יתחנך לצפות מהשעון שלו ליותר מחיווי מדויק של השעה. שינוי מנטלי כזה יחד עם התפתחות הטכנולוגיה יכולים להביא למהפיכה של ממש באיזור שנמצא אי שם בין המרפק לכף היד - מהפיכה שמבטיחים לנו כבר שנים אבל עדיין נראית רחוקה.