פרס ישראל למחאה
הגיע הזמן לייסד פרס ישראל אלטרנטיבי, שיוענק למשל לאמן שערך את ההשוואה הפוגעת ביותר בין פעולות ישראל בשטחים לפעולות הנאצים. גרשוני יזכה בתואר "המורד הממסדי הראשי"
הצייר משה גרשוני עתר לבג"ץ נגד החלטתה של שרת החינוך לשלול ממנו את פרס ישראל בשל סירובו להופיע לטקס וללחוץ את ידיו של ראש הממשלה. עתירה זו בה, מבקש הצייר (למעשה דורש!) מהממסד הישראלי להעניק לו פרס על אף סירובו המופגן להכיר בלגיטימיות של אותו הממסד, היא מהמשעשעות בעתירות שהוגשו לבג"ץ.
במחשבה ראשונה נדמה כי הצייר אינו מבין את האבסורד. בארה"ב רכשו המונים את תקליטיהן של בנות הדיקסי צ'יקס כדי להשמידם בפומבי, בגלל דברים שאמרו בגנות הנשיא בוש. למזלו של מר גרשוני, רוב אזרחי ישראל, ותומכי הליכוד בפרט, אינם בעלי אמצעים כלכליים המאפשרים להם לרכוש את ציוריו ולהשחיתם בפומבי, ואולם עדיין לא ברורה הדרישה בנסיבות אלה לקבל את פרס ישראל, ובעיקר לא ברור כיצד אקט המחאה נגד הממשלה מתיישב עם הדרישה לקבל את פרס מאותה ממשלה.
במחשבה שנייה, נדמה שבעתירתו מייצג גרשוני זרם מקורי באמנות המודרנית - זרם "אמנות המחאה הממסדית". הכוונה לאותם אמנים ישראלים שמבקשים ליצור אמנות שיש בה מחאה עזה כנגד הממסד וכנגד השלטון, והכל תוך כדי קבלת חסות, תמיכה, פרסים ומלגות מאותו ממסד בדיוק. מחאת אמנים נגד השלטון מקובלת אמנם בכל מדינות העולם הדמוקרטי, אבל הדרישה לקבל תמיכה וחסות ממשלתית למחאה זו היא כבר פיתוח ישראלי מקורי.
דוגמאות ראשונות לאמנות המחאה הממסדית ניתן למצוא כבר בקרב יוצרים שנהגו לכתוב שירי מחאה אנטי-מלחמתיים ללהקות הצבאיות - שירים שאומצו כמעט מייד על-ידי חלק ממנהיגי ישראל. נכון שגם בוב דילן, ג'ון לנון וג'ון באאז כתבו שירי מחאה נגד מלחמות ארה"ב, אבל הם לפחות לא ביקשו על כך ימי מילואים. גם בראש הדורשים והמפגינים בעד תמיכה תקציבית של משרדי הממשלה באמנותם עומדים פעמים רבות אמנים שעוינים עוינות עזה את הממסד הישראלי באשר הוא (ואין הכוונה דווקא לממשלות הליכוד) – אמנים שהפכו לזרם משפיע ומרכזי בחיי התרבות בארץ.
הגיעה העת שגם שרת החינוך תכיר בתרומה הייחודית של הזרם האמור לתרבות הישראלית, ובמקביל מן הראוי לייסד פרס ישראל אלטרנטיבי, שיוענק למשל לאיש הרוח או לאמן שערך את ההשוואה הפוגעת ביותר בין פעולות ישראל בשטחים לפעולות הנאצים במלחמת העולם השנייה; פרס מיוחד במימון מערכת הביטחון יינתן למי שעודד פעולות סרבנות והשתמטות משירות צבאי.
הפרס האלטרנטיבי לא יוענק ביום העצמאות (לפחות לא של ישראל), המסמל כידוע את השואה הפלסטינית, ומקבליו לא יאולצו חלילה ללחוץ את ידיהם של ראש הממשלה, שרת החינוך, הרמטכ"ל או מרעין בישין דומים. ניתן להזמין את יו"ר הרשות הפלסטינית להעניק את הפרסים האלטרנטיביים, אבל אולי גם הזמנה זו מיותרת. רוחה האמיתית של אמנות המחאה הממסדית מחייבת שמקבלי הפרס יעניקו אותו לעצמם, שכן בכך יש כדי להמחיש לממסד עד כמה הוא שנוא, מוחרם ובלתי נחשב בעינם.
נדמה כי העיסוק בזרם המשפיע והמקורי של אמנות המחאה הממסדית דורש גם את הקמתו של אגף מיוחד לתרבות חתרנית במשרד החינוך, שיקדיש את עתותיו לפיתוח מחאה אמיתית וקולנית נגד הממשלה והממסד. יש לציין שלא רק אמנים המזוהים עם השמאל הקיצוני ייהנו מתקציב חדש. גם ישיבות חרדיות מסוימות, שעלולות להיפגע מביטולו של המשרד לענייני דתות, יזכו להטבות ולמלגות לתלמידיהן, ובלבד שיתחייבו שלא להכיר במדינה ובחוקיה ושתלמידיהן לא יעמדו דום בצפירת יום הזיכרון.
אם אכן תתקבל עתירתו של גרשוני, יהיה בכך הכרה ממסדית פורמלית ראשונה וחשובה בזרם תרבותי ישראלי מרתק ומשפיע. במקרה כזה, הצעתי לממשלת ישראל ולשרת החינוך תהיה להכתיר את גרשוני על הישגו בתואר "המורד הממסד הראשי", משרה שתזכה אותו בשכר קבוע ובפנסיה ממשלתית עם תום כהונתו.
עופר חנוך, עורך דין
