גזר ולא מקל

טכנולוגיית שיתוף הקבצים זכתה בסוף השבוע להישג היסטורי כאשר בית המשפט המחוזי בלוס אנג'לס פסק כי מפעילי התוכנות "גרוקסטר" ו"מורפיאוס" אינם אחראים על החלפת תכנים פיראטיים ברשתות שיתוף הקבצים שלהן.
האורות במשרדי תאגידי הבידור בוודאי ידלקו שעות נוספות בימים הקרובים. היועצים המשפטיים ייקראו להתייעצות בעניין התבוסה הזו, שטבועה בדי אן איי הטכנולוגי של תוכנות שיתוף הקבצים ונצפתה שנים מראש על ידי אנשים שמעורים, מבלים ועובדים בתחום הטכנולוגיה.
למנהלי חברות התקליטים לא דרושות עצות אחיתופל של יועצים משפטיים. מוטב להם להקשיב לעצת חינם של ילד מהדור הדיגיטלי, אחד שמוריד קבצים ללא סייג ועכבה. הוא יגלה כי הם נלחמים את מלחמות האתמול, שיעילותן שקולה לניסיון לייבש את הים עם כפית.
אותו ילד יציג למנכ"לים המשתאים עשרות תוכנות שיתוף קבצים שפועלות ממקומות שאת שמותיהם הם אינם מכירים. כמו "גרוקסטר" ו"מורפיאוס" תוכנות מבוזרות אלה לא זקוקות לשרת אינטרנט, והחלפת הקבצים מתבצעת ישירות בין מחשבים אישיים של גולשים בכל העולם. מפתחי הטכנולוגיות האלה מדמים אותן למדריך המפנה גולשים לקבצים ששמורים ברחבי העולם, בדומה לספר טלפונים או אינדקס אתרים. האם ספר טלפונים אינו חוקי, ישאלו בבית המשפט?
מנכ"לי הוליווד ינפנפו כעת בתוכניתם הישנה, לרדוף אחר משתמשים כבדים בתוכנות שיתוף הקבצים, למען יראו וייראו. ההתאחדות האמריקאית של יצרני התקליטים (RIAA) תבעה לאחרונה ארבעה סטודנטים שהפעילו למען חבריהם תוכנות שיתוף קבצים ברשתות אוניברסיטאיות. הסכום הכולל שהארבעה נדרשים לשלם מגיע למאות מיליוני דולרים.

משתמשי תוכנות השיתוף לכלא?

האם בתי הכלא יאוכלסו בצפיפות בשנים הקרובות בילדי אינטרנט שיורשעו בהפצת תכנים בלתי חוקיים? סביר להניח שלא, ולא בגלל שאימת חברות התקליטים תיפול עליהם ותגרום להם לחדול ממנהגם המגונה.
ברקע כבר פועלות טכנולוגיות שיתוף קבצים שמאפשרות לגולשים להחליף מידע בחשאיות גמורה, כאשר הקבצים המוחלפים מוצפנים ומאוחסנים חלקים-חלקים במאות ואלפי מחשבים ברחבי העולם. ככל שייענו את מחליפי הקבצים כך תשתכלל הטכנולוגיה המשמשת אותם עד כי משימת איסוף הראיות, ביסוס החשדות וההעמדה לדין לא תהיה כדאית עוד לחברות התקליטים. עבודת מחקר שפורסמה בשנה שעברה קובעת כי עם התרחבות השימוש בפס רחב והוזלת מחירי הדיסקים הקשיחים והצורבים, ילך ויגדל מספר האנשים שמעלים שירים לרשות שיתוף הקבצים ויגיע לכמות בלתי ניתנת לעצירה.

המערכה תימשך אך ייתכן שהמלחמה כבר הוכרעה

הפסיקה של בית המשפט המחוזי אינה סוף פסוק לפרשה, יש להניח. התביעה מתגלגלת כעת לבית המשפט לערעורים בארה"ב וייתכן כי תוכרע רק בבית המשפט העליון. החלטת השופט סטיבן וילסן ראויה לשמש בסיס משפטי לפסיקה סופית נגד חברות התקליטים, והיא מחויבת המציאות.
ההכרה כי המלחמה עלולה להסתיים בתבוסה צורבת מחלחלת כעת ביתר שאת במשרדי AOL טיים ורנר, ויוונדי יוניברסל, סוני, דיסני ותאגידי בידור אחרים. אם יחליטו ללכת עד הסוף הם מסתכנים בפסיקה תקדימית של בית המשפט העליון בנוסח "סוני-בטאמקס", עליה התבסס השופט וילסון בהחלטתו.
"הגולשים יכולים להשתמש בתוכנות שיתוף קבצים למטרות חוקיות ולא חוקיות", כותב וילסון, "גרוקסטר ומורפיאוס אינן שונות מהותית מיצרניות וידאו או מכונות צילום – גם במכשירים אלה אפשר להפר זכויות יוצרים". פסיקה דומה בעניין "קאזה" התקבלה בשנה שעברה בבית המשפט בהולנד.
מפעילי "קאזה" מוסיפים בהדרגה תכנים חוקיים לרשת שיתוף הקבצים שלהם ותוכנות נוספות הולכות בעקבותיה, במטרה לשוות לרשת שלהן חזות מהוגנת. חברות התקליטים עשויות לגלות כי הניסיון לפסול טכנולוגיה שלמה צפוי מראש לכישלון. אם הטכנולוגיה של תוכנות שיתוף הקבצים "אשמה" בהפרת זכויות היוצרים, מדוע לא מיקרוסופט, יצרנית מערכת ההפעלה Windows, שמאפשרת את החלפת הקבצים?

חברות התקליטים יפסידו

תוכנות שיתוף הקבצים ינצחו לבסוף, כתבנו כאן בחודש אוגוסט, 2001, ואנחנו עומדים מאחורי הערכה זו. חברות התקליטים (וגם אולפני הסרטים, לצורך העניין) יובסו לא בגלל שהן לא צודקות אלא מפני שהן מנהלות את מאבקן בחוסר חוכמה.
הילד בתחילת הטור אינו אלא משל על הפער הדיגיטלי הבין דורי בין הגולשים לאנשי תעשיית המוזיקה. האחרונים הקפידו להצהיר כי הורדת קבצים אינה שונה מגניבת מוצרים מחנות בגדים. גישה זו חושפת בורוּת מצערת של המנהלים ההוליוודיים. קו עבה וברור מפריד בין גניבת קניין פיזי כמו שמלות לבין העתקת קניין רוחני כמו מוזיקה או סרטים.
כאשר גונבים קניין פיזי כמו שמלה, השמלה אינה עוד בידי המוכר, כאשר מעתיקים קניין רוחני כמו קובץ, ייתכן שנגרם נזק למוכר וייתכן שלא, אך בעלי הזכויות מאמינים כי כל העתקת קובץ גוזלת את הקניין הרוחני שלהם. זה לא בהכרח נכון.
מנהלי חברות התקליטים מייחסים את הירידה בהיקף מכירות המוזיקה בשנים האחרונות לתוכנות שיתוף הקבצים מבלי להציג הוכחות חד משמעיות לכך. ייתכן שהם צודקים ואולי לא, אך ברור כי במקום בו נדרשה חוכמה הם הרבו בצדקנות.

התנהגות פחדנית של חברות התקליטים

חברות התקליטים נערכות כעת לקרב האחרון על עתיד זכויות היוצרים באינטרנט. הן יפעלו נגד משתמשים ביתיים, טקטיקה בלתי פופולרית בעליל, שלא תסייע להן לצבור אוהדים למאבקן הצודק. זו התנהגות פחדנית, של תאגידים שלא השכילו להמציא עצמם מחדש ולהתחרות בעולם החדש והאמיץ.
רוב חובבי המוזיקה בעידן הדיגיטלי אינם מפרי חוק ביודעין. מאחר שפורמט התקליטור מתיישן במהירות ואינו רלוונטי עוד עבורם, הם מבקשים לעצמם תחליפים מקוונים - רדיו אינטרנט מתקדם או שירות מוזיקה מקוון במחיר סביר - אך אינם מוצאים.

דרוש: שירות מוזיקה חוקי

במחיר זול יותר מעלות סוללת עורכי הדין שלהן, חברות התקליטים יכולות לתמוך בשירות מוזיקה מקוון שזמין בכל העולם (ולא בארה"ב בלבד). הן יכולות לשווק את השירות כחבילת ערך מוסף דרך ספקי אינטרנט. עבור כמה דולרים בחודש, כל מנוי יוכל להוריד שירים חדשים וישנים ללא הגבלה.
כדי שהשירות יצליח, הקטלוגים המוזיקליים של כל החברות הגדולים צריכים להיכלל בו. לרוב, המשתמשים אינם יודעים לאיזו חברת תקליטים שייך אמן זה או אחר, ואין זה סביר שישלמו לשירותי מוזיקה נפרדים שמופעלים בידי חברות תקליטים שונות.
נוסף על כך, שירות כזה יספק למנויים תכונות נוספות, שאינן קיימות בתוכנות הפיראטיות כמו המלים של השירים שיורדו, אפשרות להתאמה אישית, אפשרות לצרוב שירים ללא הגבלה לתקליטורים ונגני מוזיקה, חדשות מוזיקה, הנחות למופעים ותמיכה טכנית.
ככל שימהרו חברות התקליטים לוותר על המאבק המשפטי העקר ולפתח "שירות על" שכזה, הן יגלו כי במקום בו נכשלה שיטת המקל תצליח אסטרטגיית הגזר. כניסתן המאוחרת לעידן הדיגיטלי תאפשר להן לגרוף בנקל הכנסות בערך דומה להפסדים שמסבות להן, לטענתן, תוכנות שיתוף הקבצים.