דרכו הקצרה של מצנע בהנהגת העבודה

9 חודשים חלפו מאז שהודיע עמרם מצנע על התמודדות לראשות העבודה, ועד שפרש מהנהגתה בהודעה דרמטית אמש (א'). להלן ציוני דרך עיקריים בדרכו הקצרה בראשות המפלגה.
ב-12 באוגוסט 2002 הודיע ראש עיריית חיפה זו הקדנציה השנייה, אלוף במיל' עמרם מצנע, כי הוא מצטרף למירוץ בעבודה. "זו ההחלטה הקשה ביותר שקיבלתי בחיי", אמר אז והוסיף: "אינני עושה זאת כי אני מחפש לעצמי קריירה...אינני יכול עוד לשבת ולראות את המדינה הולכת לנו בין הידיים".
בנאום שהוקרא מן הכתב הסביר מצנע כי מבחינתו נושא העימות עם הפלסטינים הוא הבעיה הדחופה ביותר שממנו נגזרות בעיות הכלכלה והחברה...יהיו שיחות ללא תנאים מוקדמים עם הפלסטינים והסדר קבע".

פרשת הצ'קים

כחודש לאחר שהודיע על התמודדותו, יצא מצנע בהודעה כי הוא נפל קורבן ל"תרגיל עוקץ" מגורם שניסה להפליל את מטה הבחירות שלו. "ניסו לעשות לי תרגיל עוקץ בשיטה גנגסטרית של מאפיה ממש אבל הסופר-ניסיון פוליטי שלנו מנע מאיתנו מליפול בפח", הסביר מצנע.
מספר ימים קודם לכן הועברו למטהו של מצנע שלוש המחאות, שתיים מהן על סך 7,000 דולר ואחת בסכום של 6,000 דולר על ידי אדם שהציג את עצמו כאבי כץ, והתברר מאוחר יותר כפעיל הימין אביעד ויסולי. ההמחאות נמסרו לידיו של דני נוימן, מנכ"ל קרן חיפה, מידידיו ותומכיו של מצנע. המועמד הטרי לראשות המפלגה נחקר ביחידה הארצית לחקירות הונאה בפרשת "התרומות הלא חוקיות".

הקרב על ראשות העבודה

ב- 30.8.02, רשם מצנע כישלון ראשון במירוץ לראשות מפלגת העבודה. לכנס התמיכה הראשון שארגן לעצמו בקיבוץ יקום הגיעו פחות מ- 2000 משתתפים, למרות שהציפיות המוקדמות היו להשתתפות של למעלה מאלף איש. בתגובה לכשלון אמר מצנע: "היתה התחלקות אירגונית, הפקנו לקחים...נלמד להבא". בדבריו בכנס רמז מצנע כי יש פעילים בעבודה החוששים להצטרף למחנהו פן יבולע להם מצידו של פואד: "הצטרפו אלי אני קורא לכם לא לפחד ולא להיבהל".
אחד מיריביו של מצנע, חיים רמון תוקף: "מצנע דחק עצמו לשמאל הקיצוני...מצנע מחבק את ביילין... הוא בעד דיבור עם ערפאת. אני מציע למצנע להוריד את המועמדות, הוא לא יכול להביא ניצחון. חוסר הניסיון בא לידי ביטוי בארגון הכנס שלו, אבל גם בהתנהלות הפוליטית שלו". הפתרון של רמון: הפרדה ופירוק מיידי של ההתנחלויות.
ב- 26.10.02 הופץ כרוז בגנותו של מצנע בישיבת מרכז מפלגת העבודה בתל אביב. בכותרת הכרוז נאמר כי "מצנע מרד כמפקד במלחמה - הוא פסול להנהיג את מפלגת העבודה". בכרוז נטען כי מצנע כשל בניהול קרב סולטן יעקוב ומרד בדרג הפוליטי ויצא לחופשה כל עוד שר הביטחון דאז, אריק שרון, מכהן בתפקידו...התנהגותו היא דוגמא שלילית ופוסלת את מצנע מלהנהיג את מפלגת העבודה".

העימות: "לא מתכון לריב"

ב- 11.11.02 התקיים עימות טלוויזיוני בין המתמודדים על ראשות מפלגת העבודה - בן אליעזר, רמון ומצנע, בתכנית "משעל חם" בערוץ 2. ההתרשמות מהעימות (כפי שנכתב ב-ynet) : "...העימות הפך מהרגע הראשון להתכתשות מילולית, שבה נכנסו הדוברים זה לדברי זה, גידפו, העליבו, התחמקו, ועיוותו, בניסיון לזכות בנקודות ולשנות את רוח הסקרים....מצנע לעומת השניים האחרים בלט כאשר הפגין נדיבות של מוביל, וכמעט שלא שיסע את מתחריו. רמון ובן אליעזר הזיעו, בעוד מצנע לגם מים".
בהפסקה נשאלו כיצד הם מרגישים וכל אחד בתורו אמר שהוא מרגיש טוב. מצנע, עם זאת שתק והוסיף: "זאת בדיוק תרבות הצעקות שאני מנסה לשנות. אני לא מתכוון לריב".

נאום הניצחון: "נצעד כולנו יחד"

בלילה של ה-19.11.02 נבחר מצנע ליו"ר מפלגת העבודה לאחר שקיבל 53.9% מקולות חברי המפלגה (35,945 קולות). בן אליעזר קיבל 38.1% ואילו חיים רמון לא הצליח לעמוד אפילו בתחזיות הצנועות ביותר והסתפק ב-7.2% מהקולות. שיעור ההצבעה הכולל היה 59.5%.
במחווה של אחדות הציע מצנע לבן אליעזר את המקום השני ברשימת המפלגה לכנסת. בנאום הניצחון אמר: "בוקר טוב לכולנו, כדברי השיר: לקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב נצעד כולנו יחד, בהנהגה מלוכדת-ללא מחנות, אלא מחנה אחד גדול של חברי מפלגת העבודה".
בן אליעזר המנוצח אמר לתומכיו מה שהשתמע כאיום ראשון על מנהיגותו של מצנע: "אני מתכוון לשמור על המחנה הגדול הזה. שאף אחד לא ישלה את עצמו. הלכנו יחד ונמשיך ללכת ביחד....לא אתן להפוך את העבודה למפלגה של אליטיסטים, אלא מפלגה שפותחת את שעריה לכל עם ישראל. לא נהיה מרצ ב'".

"אנהל מו"מ גם עם ערפאת"

25.11.02. מצנע אומר בראיון לשבועון הגרמני "פוקס": "ערפאת הוא טרוריסט. הוא לא הפסיק ללכת עם נשק בחזקתו. תהליך אוסלו נתן לו הזדמנות לעשות משהו חדש, לבנות מדינה אוטונומית. בתמורה לכך, הוא נתבקש לעשות דבר אחד בלבד - לעצור את הטרור. את זאת הוא לא עשה". עם זאת, מבהיר מצנע כי ישוב למו"מ ללא תנאים מוקדמים - גם עם ערפאת.
במקביל, מביע מצנע בראיון ל"פוקוס" תמיכה בתכנית השלום שאותה הציג אהוד ברק בקמפ דייויד, וכללה בין היתר את חלוקת ירושלים. "באופן עקרוני, התוכנית היתה נכונה, אולם ברק הציג אותה בצורה גרועה לפני העם", אומר מצנע. הוא שב על הבטחתו לפנות התנחלויות, אם ייבחר לראש ממשלה.

"לא לממשלת אחדות"

לשכת העבודה אישרה ב-19.12.02 את המצע עימו תתמודד המפלגה בבחירות לכנסת. עיקרי המצע מבוססים על משנתו של יו"ר המפלגה, מצנע, וכוללים היפרדות חד צדדית מהפלסטינים וכן פשרה בירושלים, שתביא לריבונות ישראלית בחלקים היהודיים של העיר ובמקומות הקדושים ליהדות. העבודה מציעה לצאת מעזה ולפנות התנחלויות מבודדות ביש"ע. ההיפרדות החד צדדית מהפלסטינים תתבצע על ידי הקמת גדר הפרדה, "שתשתרע מערד ועד בית שאן".
ב-18.12.02 הצהיר לראשונה בפומבי כי לא יילך לממשלת אחדות לאומית תחת הנהגתו של שרון. "כל ממשלות הליכוד היו ממשלות של כישלון", אמר.
ב-23.12.02 יצא מצנע בביקורת חריפה על הליכוד, בעקבות חקירת המשטרה לגבי הפריימריס בליכוד. לטענת מצנע, "הפשע המאורגן חדר בפריימריס האחרונים לרשימת הליכוד לכנסת ה-16".

"אני רץ מרתון"

ב-24.1.03, סמוך לבחירות, נשאל מצנע בראיון ל-ynet: אתה עדיין משוכנע שתהיה ראש ממשלה? "אני משוכנע שעדיין קיימת האפשרות הזו. אם זה יקרה או לא, יחליט הבוחר. אני רץ מרתון, אני לא ספרינטר".
העבודה נוחלת מפלה קשה ולא הצליחה לעבור אפילו את רף 20 המנדטים ( 19 מנדטים).
כפי שהצהיר לפני הבחירות, מצנע מסרב להצטרף לממשלת אחדות בראשות שרון. "העבודה תהיה אופוזיציה ממלכתית לשרון", אמר. הוא האשים את שרון באי הצטרפות העבודה לממשלה. למרות דבריו המפורשים, נתון היה מצנע ללחצים מצד בכירים במפלגה, ביניהם פרס, להצטרף לממשלת אחדות.

שיעורים נוספים במפלגה

פואד מלמד את מצנע שיעור בפוליטיקה, כאשר החל להריץ את דליה איציק לראשות הסיעה וגרם למועמד של מצנע, חיים רמון, לקפל את הזנב. בהמשך לא הצליח מצנע להציב מועמד משלו, בסוף התמודדו על התפקיד, דליה איציק ואיתן כבל. דליה איציק זכתה בתפקיד, מפלה ליו"ר.
מאוחר יותר כשהיתה התמודדות על ראשות ועדת הקליטה בין יולי תמיר המקורבת למצנע לבין קולט אביטל - זכתה בתפקיד אביטל.
לקראת הבחירות בחיפה, שוב הצביעה לשכת העבודה נגד עמדתו של מצנע. הפעם, בעניין מיקומה של פעילת העבודה, נטע דוברין מחיפה ברשימת המפלגה לבחירות המקומיות. בעימות הזה בין מצנע לפואד, ניצח פואד.
ב-2.5.03 פרסמנו כי מצנע בדרך לאבד גם את מזכ"ל המפלגה, ח"כ אופיר פינס, מאחרוני תומכיו. בכירים בעבודה אמרו: "אם המצב יימשך ככה, מצנע ירגיש שאף אחד לא עומד יותר לצידו".
ואכן, יומיים לאחר מכן הוא התפטר.