זרח וברח

מי ששונא את ריחות המטבח, יעץ הנשיא האמריקני הארי טרומן, שלא יילך לבשל. אילו טרומן היה פוגש את מצנע, הוא היה מעניק לו אותה עצה במילים אחרות: מי שלא יכול לעמוד בפני רשעותו של פואד, שלא יוציא את האף דרומה מצומת בת גלים.
הקש ששבר את גבו של מצנע לא היה הרבה יותר מקש. הוא הגיע בדמותה של בחורה בת 28, נטע דוברין שמה, שהתמודדה על מקום ברשימה למועצת עיריית חיפה. ועדת ההתערבות המפלגתית, בראשות עמרם מצנע, פסקה שמשה ורטמן בן ה 80 ויותר, מוותיקי עסקני מפא"י בחיפה, ישובץ במקום הרביעי, ודוברין תידחק למקום הששי. ההנחה היתה שוורטמן יביא גמלאים אל הקלפי. בבחירות דלות עניין, נטולות שבתון, הגמלאים הם סקטור שכדאי להתחשב בו. אבל דוברין ערערה, ולשכת המפלגה נקראה להכריע. מצנע תמך בוורטמן. פואד תמך בדוברין. דוברין ניצחה על חודו של קול, ובו בלילה החליט מצנע, בהתייעצות משפחתית, שהוא לא יכול יותר.
הפוליטיקה הישראלית ידעה בשנים האחרונות לא מעט מטאורים. הם באים בדרך כלל מהצבא, עטורי תהילה, מייצרים בבת אחת אור גדול, מתרסקים וכבים. אמנון ליפקין-שחק היה כזה. במובן אחר, אהוד ברק. שלושתם הניחו, בתערובת של תמימות ויוהרה, שלהיות פוליטיקאי זה לא מקצוע. די בניסיון צבאי שרכשו (במקרה של מצנע, גם המוניציפלי). כל השאר יסתדר מעצמו.
מפלגת העבודה, שמצנע התמודד על מנהיגותה לפני תשעה חודשים, היתה זהה לחלוטין למפלגה שמראשותה התפטר אמש. אותו ייצר הרס עצמי. אותו קן צפעונים. אותו שבר אידיאולוגי והחמור מכל, אותה פשיטת רגל כספית. אם מצנע חשב שהיא מפלגה אחרת, הוא לא עשה שיעורי בית. אם מצנע חשב שדי בבחירתו כדי להפוך את הנחשים לפודלים ואת הקופה למלאה, הוא הפריז מאוד בערך עצמו. מצנע הוא איש ישר, כן, ערכי. אין בו גרם אחד של ציניות. פעם היו קוראים לאנשים כמוהו "יקה". היום קוראים להם "בוק". למרבה הצער, תקופתו הקצרה כמנהיג מפלגת העבודה הוציאה שם רע ליושר בפוליטיקה. מה בצע ביושר אם בוחרים בצוות לא מיומן. מנהלים מערכת בחירות כושלת ומפקירים את המינויים במפלגה ליריבים. קו דק עובר בין יושר לחובבנות. מצנע חצה אותו.
ההתפטרות היתה אקט אמוציונלי. היא נולדה מהייאוש. מצנע לא ניחן בכושר הספיגה האגדי של פרס, שהופך בכמה תרגילים מילוליים כל תבוסה לניצחון. כמו גנרלים אחרים, הוא לא בנוי לתבוסות. יהיה בוודאי מי שיזכיר לו, בשעה קשה הזאת, את פרישתו הקודמת מתפקיד אלוף פיקוד המרכז, בעיצומה של האינתיפאדה הראשונה. הפרישות של מצנע לא נובעות מפחדנות. הן נובעות מפינוק.
לבד מאמוציה, היה כאן גם חישוב פוליטי. בהתחלה רצה מצנע להתפטר מהכנסת, אבל למען החישוב הפוליטי הזה, האפוי למחצה, נמלך בדעתו ונשאר. אפשרות אחת היא שיקרה נס, וההתפטרות תוליד זעזוע ציבורי, שידחוף את מצנע להתמודד על ראשות העבודה מחדש, הפעם מעמדה של מנהיגות. אפשרות שנייה, קצת יותר ריאלית, היא שמפלגת העבודה תתפלג, ותקום תנועה חדשה, בשיתוף מרצ, שתהיה מפלגת האופוזיציה הגדולה. העבודה תטבע בחובותיה, ותיעלם. אפשרות שלישית היא שמצנע, ללא תואר, ללא מחנה, עם דימוי של כישלון על גבו, הוא שייעלם. הוא לא בנוי לנאומים בכנסת. הוא לא בנוי למריבות הקטנות של השמאל. הוא עלול למצוא את עצמו בתוך שנים אחדות כשאלה בחידוני טריוויה. מה היה שמו של קברניט הטיטאניק? מה היה שמו של הקצר ביושבי הראש של מפלגת העבודה?