סברסית בשדה כותנה

בצל המיתון, השחיתויות והמצב הבטחוני הלא מזהיר שירה קצנלנבוגן, 24, היא תזכורת לארץ ישראל היפה והפורחת. עיני שקד, שיער כהה וחיוך כובש, שמאז יעל אבקסיס לא נראה כאן כמוהו. ב"פנאי פלוס" התאהבנו בה כבר לפני שלוש שנים, כשפגשנו אותה לראשונה במהלך צילומים שעשתה. בזכות המראה הישראלי הכובש שלה, השנה גם עולם הפירסום התאהב בה.

היא גדלה בהוד השרון, ילדת טבע שטיילה בשדות לצד סוסים ותרנגולים, היתה בנוער העובד ורקדה בלהקת המחול המקומית. אביה מהנדס, אמה מנהלת סקר מנהלים ב"תל השומר", ויש לה עוד שתי אחיות גדולות. לפני יותר משנה היא הצטרפה לסוכנות השחקנים של לבנה חכים ומאז עשתה כעשר פרסומות. בחודש האחרון היא מופיעה כל ערב בשלוש פרסומות, ואם עדיין לא זיהיתם - זו הנערה המתוקה ששואלת את האיכרים בפרסומת ל-012 אם הגיעה לשדות הכותנה של לואיזיאנה, היא גם זו שיוצאת מהמקלחת בפרסומת לסבון "נקה 7", ומי שבפרסומת ל"סלקום" מדברת עם המיקסר, שמתחנן שתיקח אותו איתה לחו"ל. ואפשר להבין אותו. היא מתוקה אמיתית, נטולת כל פוזה ועושה חיים קלים לאנשי המקצוע שסובבים אותה, מה שקצת קשה לומר על רבים אחרים בתחום. עד כה קצנלנבוגן נמנעה מלהתראיין וכאן היא נחשפת לראשונה.

- שאלת את עצמך למה בוחרים דווקא בך לפרסומות?

"אולי כי אני יודעת לשחק. סך הכל קל לי באודישן, לא מבקשים ממני הרבה. אני צריכה להיראות מופתעת, נרגשת, וכבר מכירה את זה. אני גם לא נראית כמו דוגמנית - בדוגמניות יש משהו קצת מרוחק - אלא שחקנית שגם נראית טוב".

- את נהנית להצטלם?

"זו עבודה קלה עם תמורה יפה. נכון שיום צילומים זה דבר מעייף, אבל כשאת עובדת יום אחד ומרוויחה משכורת של חודש, זה בהחלט שווה".

- מזהים אותך ברחוב?

"בהתחלה לא, עכשיו קצת יותר. בערך פעם ביום מישהו מעיר לי".

- ואיך ההרגשה?

"מוזרה. בכלל, נראה לי שלהיות מפורסם זה קשה".

אחרי שירות צבאי כמאבחנת פסיכוטכנית, היא עבדה במספר מקומות "כדי לעשות קצת כסף", כדבריה. "לא ממש ידעתי מה הכיוון שלי וניסיתי כמעט הכל: הייתי מלצרית, ברמנית, מזכירה, מפיקה של סרטים מצוירים בערוץ הופ ובייביסיטר. עשיתי איזה אלף עבודות". במקביל נרשמה ללימודים, כאשר גם שם לא היתה סגורה על כיוון מסוים. "הייתי נרשמת, מתקבלת ובסוף מבטלת". כך דילגה בין לימודי רפואה, פסיכולוגיה וקולנוע, כשכל פעם הרגישה שהיא צריכה לנסות משהו חדש. חוסר הוודאות חלף ביום בו התקבלה לבית הספר למשחק של ניסן נתיב, שם סוף סוף מצאה את מקומה והרגישה בבית. למרות שההורים לא היו ממש בעד, מבחינתה הכיוון היה ברור, וכדי לא לפספס נרשמה לשלושה בתי ספר במקביל. "פחדתי שלא אתקבל, כי לא היה לי שום רקע".

- מה גרם לך להבין שזה הכיוון?

"כל פעם שהלכתי להצגה, ראיתי שהשחקנים נהנים. זה סוג של אסקפיזם, אתה מטייל בעולם אחר ועושה דברים שביום יום לא תעשה. זה מדיום מדהים בעיני, נורא משחרר, מאוד כייפי. עבורי זה כמו ילדות שנייה, ללמוד ריקוד, משחק ופיתוח קול".

במקביל לאהבתה למשחק, קצנלנבוגן אוהבת גם מוסיקה. "זו האמנות הכי נשגבת ומפליאה שיש", היא אומרת. "בשיר אחד אפשר להתרגש, לבכות ולצייר תמונה שלמה. זה דבר מדהים". בחודשיים האחרונים היא עובדת עם עוד שלושה חבר'ה צעירים על פיילוט מוסיקלי שישלב גם ראיונות עם אמנים. "אנחנו לא יושבים באולפן. הראיונות הם ברמה יותר אינטימית ולעומק, זה נוטה לכיוון הדוקומנטרי, ויש כמובן פינות שקשורות במוסיקה". הפיילוט, שמומן על ידי גוף פרטי, איפשר להם מרחב עשייה. "רצינו משהו משלנו, שלא ישנו ויתערבו בו. זה קונספט ייחודי, וכשהכל יושלם נציע אותו לערוצי הטלוויזיה".

לפני מספר שנים קצנלנבוגן היתה דוגמנית, קרוב לשנתיים היתה חתומה בסוכנות "אימאג'" עד שנמאס לה, ואת מה שהיה היא מעדיפה לשכוח. "ממש שנאתי את זה. זה עולם מגעיל בעיני, רדוד וריקני. מתייחסים אלייך כמו לאגרטל ריק, בקושי שואלים לשלומך. בתור דוגמנית מצפים ממך להיות מושלמת. את נכנסת לחדר, בוחנים אותך כמה אנשים, ואת שומעת איך הם עושים דיונים על הגוף שלך, לידך. 'הגבה הימנית שלה לא כל כך סימטרית, הסנטר לא מספיק חד', ואת מרגישה כל כך מגעיל. הייתי אז בת 15 וזה הוריד לי את כל הביטחון העצמי. כל פעם שחזרתי מצילומים הרגשתי כמו אוויר. את מסתובבת סביב אנשים רדודים, שכל מה שמעניין אותם זה איך היא התלבשה וכמה היא העלתה במשקל".

- קצת מפליא לשמוע את זה דווקא ממי ששוחה היום בעולם הפירסום.

"היום אני מגיעה לשם מכיוון אחר, בתור שחקנית. לא מצפים ממני להיות רזה או מושלמת. אני באה, עושה את העבודה והולכת, ואני מאוד שמחה על כך שמתייחסים למישהי שהיא לא אנורקטית ששוקלת 30 קילו. כל העניין של הרעבה עצמית נורא בעיני, מזעזע. אלה מודלים שאשה בריאה לעולם לא תגיע אליהם. מה יכול להיות בריא בלאכול חסה כל היום, ומה יפה בלהיות כל כך רזה? אני אוכלת מה שבא לי".

- מה הכי ישראלי בעינייך?

"שאנשים צועקים עלייך בכל מקום. אנחנו עם לא סבלני ולא סובלני. כואב לי שדווקא אנחנו, שעברנו שואה וגזענות, לא מקבלים את השונה. מצד שני, יש גם את החבר'מניות, שבכל מקום אתה מכיר מישהו וכולם חברים של כולם. אני אוהבת את חוסר הפורמליות שלנו, שאתה יכול לפגוש מישהו שאתה לא מכיר ולספר לו את כל הצרות שלך. בחו"ל זו הישראליות במיטבה: אתה רק רואה מישהו מהארץ וכבר מתחיל לדבר איתו, והתחושה היא שכולם עוזרים לכולם. אנחנו מדינה חמה גם באקלים וגם בלב, רק חבל שאנחנו חמי מזג, שזה החלק השלילי שבדבר". כדוגמה היא מביאה את ההתנהגות שלנו בכבישים. "לפעמים קורה שאני מתמהמהת שנייה ברמזור, וישר מצפצפים, צועקים ומקללים אותי כאילו עשיתי עוול נוראי. בהתחלה זה היה מעצבן ופוגע, אבל היום אני כבר לא מתרגזת. יש לי שיטה: אני פשוט עושה פרצופים חמודים ושולחת נשיקות".

אולם לא הכל אפשר לפתור בנשיקות, היא אומרת. "עצוב לי שמבחינה פוליטית הגענו לדרך ללא מוצא, וגם אנחנו וגם הפלשתינים סובלים. יש פה שני עמים שרוצים לחיות, ואין צודק ולא צודק. מה שהכי מכעיס אותי הוא שאנשים מתייחסים לזרים ולערבים כאילו הם אזרחים סוג ז', ולאף אחד אין רגישות להבין שהם גם בני אדם".

- מה את מאחלת למדינה ליום ההולדת ה-55?

"שיהיה שלום. שנהיה סובלנים וסבלנים. אם כל אחד יתנדב, יעזור או יעשה מעשה טוב, נרגיש הרבה יותר טוב".

- מה השאיפות שלך?

"השאיפה הכי גדולה שלי היא להיות שלמה עם עצמי, לעשות מה שאני אוהבת, לא לעשות דברים כי צריך וכי זה מובן מאליו. לא ללכת ללמוד כי כולם לומדים וגם לא להתחתן כי כולם מתחתנים עכשיו, אלא לעשות את מה שטוב לי".

- איפה נראה אותך בעוד עשר שנים?

"אני לא חושבת רחוק. תמיד כשחשבתי רחוק גיליתי שהחיים מובילים אותך למקומות אחרים. אני לא אוהבת להציב מטרות, אני עושה צעד וכל הזמן שואלת את עצמי אם זה מתאים לי, ואז ממשיכה הלאה".

נפרדו כידידים

מי שהתעורר ליד קצנלנבוגן עד לפני ארבעה חודשים היה בן ארצי, בנו של שלמה ארצי וזמר ויוצר בזכות עצמו. "הוא אדם נדיר", אומרת שירה, "טהור, טוב, חכם ועמוק". את ההיכרות ביניהם יזמה חברה משותפת, שהחליטה ששירה היא בדיוק הדבר הנכון בשבילו. "אנחנו נורא דומים באופי, היא הציעה לו שניפגש וכך זה התחיל".

- זה היה בליינד דייט?

"בשבילי לא, עבורו כן".

אחרי שנתיים של מגורים משותפים בשכונת בבלי בתל אביב הם נפרדו כחברים. "זה נגמר בינינו בטוב ושנינו מאוד אוהבים אחד את השני. בן הוא אחד האנשים החשובים לי בעולם", היא מסכמת, ובמקביל מתייחסת גם לקשר הטרי שלו עם יעל בר-זוהר. "יעל נראית לי בחורה מקסימה, ואני מאחלת שיהיה לו רק טוב".

מפחדת מגנבים, שונאת סטיגמות

תאריך לידה: 19.6.79

מזל: תאומים

המקום הכי יפה: בחו"ל איטליה, בארץ שמורת חוף השרון

הכי מצחיק: החברים שלי

הכי מרגיז: סטיגמות

מאכל אהוב: הכל, חוץ מסוכריות סוס

ספר: "כל החיים לפניו" של אמיל אז'אר

דבר מטורף שעשית: פירסינג בלשון, במהלך השירות הצבאי

תכונה שאת הכי אוהבת אצלך: פתיחות

תכונה שאת הכי שונאת אצלך: רגשות אשמה

מה תקחי לאי בודד: חברה

מה מפחיד אותך: גנבים, כי פרצו לנו לאחרונה

על מה את אוהבת לבזבז כסף: אוכל

מוטו בחיים: חיה ותן לחיות