מלחמת הכפתורים

התמונות מחזית המלחמה סיפרו את הסיפור כולו: שיירות של טנקים הניצבים מפוחמים בזה אחר זה, מבנים בשכונות מגורים צפופות שנפגעו בצורה מדוייקת. תוצאה של הטכנולוגיה שתשנה מעתה את פניה של כל מלחמה על פני כדור הארץ. עד לפני כעשר שנים היו רוב מערכות הנשק בעולם טיפשות. טילים ופצצות נורו, שוגרו או הוטלו תוך הסתמכות על הכוונה בסיסית ביותר והערכה של פגיעה סטטיסטית, כלומר - מתוך ידיעה שחלקם יפגעו במטרה וחלקם יפגעו רק בסביבתה. בשלושת השבועות של הלחימה בעיראק העידן הזה נגמר רשמית.

לקראת המלחמה, בעוד צוותי הפקחים מנהלים משחקי חתול ועכבר עם השלטו העיראקי, הכינה ארה"ב בהדרגה את כל ארסנל כלי הנשק החכמים שפיתחה בשנים האחרונות. המפתחים ראו במלחמה הזדמנות פז לניסוי אמיתי של הכלים שלהם שתוכנתו למען מטרה אחת בלבד: לדייק. הצלחה - הם ידעו - תביא לעוד ביקוש ולעוד תקציבים.

חוטים מחומר פחמני

חלק מהמערכות האמריקניות, שמטעמי סודיות לא נחשפו עדיין, הן גירסאות מתקדמות ומשופרות למערכות שנוסו במהלך מלחמת המפרץ ב-1991. אחת מהמערכות הללו איפשרה למטוסים האמריקניים להשליך חוטים מיוחדים מחומר פחמני מוליך על קווי מתח גבוה - מה שגורם לקצרים ולשיתוק של כל מערכת החשמל. לקראת המלחמה האחרונה, על-פי מקורות שונים, התכוננו האמריקנים להביא לעיראק מערכת נשק מתקדמת הרבה יותר בשם EMP, ראשי תיבות של פולס אלקטרו מגנטי. מדובר במתקן גרעיני לא גדול שאותו מפוצצים בגובה רב. הפיצוץ יוצר שדה אלקטרומגנטי חזק, וזה משתק מערכות

חשמל ותקשורת הנמצאות על הקרקע ברדיוס גדול.

באחד מהניסויים שביצעה ארה"ב פוצצה פצצה גרעינית מעל דרום האוקיאנוס השקט. הפולסים האלקטרומגנטיים שנוצרו שיתקו מערכות חשמל ותקשורת במרחק של כמה מאות קילומטרים משם - בהוואי. קריסתו המהירה של הצבא העיראקי מנעה את השימוש במערכת, שלא נוסתה מעולם במציאות. פיצוץ של מתקן כזה מעל עיראק עשוי היה לשתק את כל מערכות החשמל והתקשורת של המדינה למשך מספר שעות.

פצצת ניוטרון

בשנים האחרונות נודע על ניסיונות שונים בעולם לחסן מערכות נגד השפעה של נשק מסוג EMP, אולם ספק אם מערכות הנשק המיושנות של העיראקים זכו לחיסון כזה. נשק שלא מיועד לפגיעה בתשתיות אבל גורם נזק קטלני לבני-אדם הוא פצצת הניוטרון. בעת מלחמת המפרץ הראשונה טענו עיתונים בחול, כי ישראל הכינה פצצה כזו למקרה שתותקף על-ידי עיראק בנשק להשמדה המונית. ישראל, כמובן, מעולם לא הגיבה על הפירסומים האלה. ארה"ב, לעומת זאת, מחזיקה בוודאות פצצות מסוג זה. האם הן הוכנו לקראת המלחמה בעיראק? תשובה לשאלה הזאת מעולם לא פורסמה.

פצצת ניוטרון אמורה למנוע את ההרס הנגרם על-ידי פצצת אטום רגילה. היא לא הורסת מבנים ותשתיות, אולם קוטלת כל גוף חי ברדיוס גדול. מדובר למעשה בפצצה גרעינית, שהלב שלה לא מכוסה במעטפת של אורניום 238, המותקנת בפצצת אטום כדי לגרום לעוצמה גדולה יותר של הפיצוץ הגרעיני.

ללא המעטפת פוגעים הניוטרונים הנוצרים בתהליך הגרעיני המתחולל בלב הפצצה רק ברקמה חיה. אם מפעילים פצצת ניוטרון נגד מתקן צבאי הוא יישאר שלם, אבל האנשים שיהיו בו - גם אם יסתתרו בתוך מבנים או טנקים - ימותו כהרף עין כתוצאה מקרינת הניוטרונים.

כאב תת עורי

מערכת נשק המיועדת בדיוק למטרה הפוכה - הימנעות מפגיעה בחיי-אדם (אל-הרג) - נושאת את השם קרן הכאב. על-פי ידיעות שלא זכו להתייחסות הממשל האמריקני, יחידות מיוחדות של צבא ארה"ב הביאו את המערכת לעיראק כדי לפעול באיזורים שצפויות בהם הפגנות והתפרעויות של אזרחים, כמו אלה שהפילו בשבוע שעבר חללים בעיראק. בשנים האחרונות עסקו כמה מעבדות מחקר בארה"ב בפיתוח קרן אלקטרונית הגורמת לכאב בלתי נסבל ולשיתוק האדם שבו היא פוגעת - ובשנה שעברה הוא נחשף על-ידי הפנטגון. הפיתוח, שהוא חלק ממאמץ לפתור את הבעיה של טיפול בהמון מפגינים אלים ומתפרע מבלי להשתמש בנשק חם, מיועד לשימושן של יחידות אמריקניות הלוקחות חלק בכוחות בינלאומיים לשמירת השלום.

הצריבה שגורמת הקרן דומה לצריבה המורגשת בעקבות מגע עם חפץ לוהט. לדברי מפתחי הקרן, ועל-סמך ניסויים שביצע צבא ארה"ב על בעלי-חיים ואנשים, היא חודרת רק כמה מילימטרים מתחת לעור, ולכן לא גורמת לנזק קבוע. עד כה הושקעו בפרויקט כ-40 מיליון דולר, וההערכה היא שהקרן תיכנס לשימוש בשנת 2009.

אירגוני זכויות אדם בארהב הביעו התנגדות לשימוש בקרן הכאב. לטענתם, לא ברור מה הנזק שהיא עלולה לגרום לראייה, ועדיין לא נבדקה השפעתה על ילדים ועל נשים בהריון. כמה מהאירגונים גם הביעו חשש מפני האפשרות שמערכת כזו תיפול לידיים בלתי אחראיות.

פצצה חודרת בונקרים

במהלך המלחמה באפגניסטן, שהיוותה גם היא כר לניסויים אמריקניים בכלי נשק חדישים, השתמש צבא ארה"ב בפצצה חודרת בונקרים חדשה, המכונה BLU -118 B. המטרה: לחסל את לוחמי אל-קאעידה המסתתרים בבונקרים תת-קרקעיים. הפצצה החדשה פועלת על עיקרון של פצצת דלק-אוויר, אך את אדי הדלק המתפוצצים וגורמים לגל הלם אדיר מחליפים חלקיקי חומר נפץ.

גל ההלם שנוצר בעקבות פיצוץ חלקיקי חומר הנפץ קוטל כל מי שנמצא במערה או במסתור התת-קרקעי, אולם לא אמור למוטט את המערה או את הבונקר. הרעיון הוא, שהאמריקנים יוכלו להיכנס למערות ולדעת מי מבין הטרוריסטים חוסל. ההערכה היא, שכמה פצצות מסוג זה נוסו גם בעיראק.

פצצה לסיכולים מיוחדים

פצצה מיוחדת לסיכולים מיוחדים, שנעשה בה בוודאות שימוש גם באפגניסטן וגם בעיראק, היא ה-82-GBU. המטרה החשובה ביותר שאליה כוונה היא סדאם חוסיין עצמו, שעדיין לא ידוע מה עלה בגורלו. גוף הפצצה, השוקלת כ-2.5 טון, עשוי סגסוגת פלדה קשה מאוד, והיא מכילה יותר מ-400 ק"ג חומר-נפץ. מעטה הפלדה המאסיבי נועד לאפשר לפצצה לחדור מבעד לשכבות ההגנה של בונקרים תת-קרקעיים ורק אחר-כך להתפוצץ.

כיצד משוגרת הפצצה? כוחות קרקעיים מיוחדים או מטוס החג באוויר מסמנים את הבונקר בכתם לייזר. מטוס מסוג אפ-15 או אפ-111 משגר את הפצצה, המצויידת בחיישן מיוחד, וזה מתביית על כתם הלייזר. הדיוק הוא רב: הפצצה חודרת לעומק, מגיעה סמוך לנקודת ההגנה האחרונה של הבונקר ורק אז מתרחש הפיצוץ. כל יושבי הבונקר מחוסלים.

צבא ארה"ב הביא לעיראק גם את מערכת הנשק הקרויה BAT. מדובר באחד מסוגי החימוש הנורים ממשגר הרקטות רב-הקנים MLRS, המצוי גם בשימוש צה"ל. רקטת ה-BAT משוגרת ומתחילה לגלוש לעבר איזור המטרות. בשלב מסויים מופעלים חיישנים אקוסטיים ואינפרה-אדומים, המסייעים לאתר טנקים ורכבים משוריינים. ברגע שהמטרה מזוהה, מגיעה ה-BAT מלמעלה, פוגעת בחלק הרך של הטנק או הנגמ"ש, חודרת לתוכם ומחסלת את כל מה שנקרה בדרכה.

פופאי על עיראק

ואיך אפשר בלי הטומאהוק - סמל העימות בין ארה"ב לאויביה בעידן החדש וכוכב ימי הלחימה הראשונים בעיראק. טיל השיוט מדגם טומהוק BGM-109 הוא זרוע הענישה הארוכה של ארה"ב. הדגם הימי של הטיל משוגר מספינות מלחמה: הוא יוצא אנכית מהמשגר בעזרת מאיץ המופעל על-ידי דלק מוצק, ואחר-כך מופעל מנוע סילוני, המביא את הטיל לטווח מירבי של כ-2,500 ק"מ. רמת הדיוק שלו מדהימה, כפי שרק העיראקים יכולים להעיד. דיוק זה מושג באמצעות שתי מערכות: האחת משלבת נתוני מיקום ממערכת הניווט הלוויינית GPS, והשנייה משווה את נתוני השטח שמעליו טס הטיל עם נתונים שהוכנסו למחשב שלו לפני השיגור. יחד עם ראש הנפץ, המלא בחומר נפץ מרסק ושוקל כ-450 ק"ג, מתקבלת פגיעה הרסנית.

כוחו של פופאי

דגם מיוחד של טיל שיוט - AGM-129 משוגר מהמפציץ האסטרטגי B-52 ממרחק של מאות קילומטרים. חלק ממפציצי ה-B2 חמושים גם בטילי אוויר-קרקע מונחי טלוויזיה מדגם פופאיי, מתוצרת רפא"ל הישראלית. עם טווח של יותר מ-70 ק"מ ועם ההנחיה הטלוויזיונית יכול הפופאיי להשמיד בדיוק רב מטרות כמו בונקרים.

עוד מצויידים האמריקנים במערכת נשק מונחה הקרויה JSOW. זהו גלשן המכונה לפעמים גם משאית, וזאת בגלל יכולתו לשאת כמות גדולה של חימושים מסוגים שונים. הגלשן משוחרר ממטוס קרב דוגמת F-18, גולש בעזרת מערכת ניווט ממוחשבת עד לטווח של כ-50 ק"מ מהמטרה, ואז משחרר את החימושים - או נגד אדם או נגד שריון - מעליה.

הופכת טיפשות לחכמות

מערכת נוספת, בשם JDAM, הופכת פצצות רגילות, אלה המכונות טיפשות, לפצצות חכמות. את המערכת, הכוללת GPS, מצמידים לפצצה רגילה במשקל של עד טון אחד, ומרגע זה היא הופכת לפצצה מונחית, שאותה ניתן לכוון בדייקנות רבה לכל מטרה.

בכלל, ה-GPS הפך למורה הדרך של המלחמה. מערכת זו, שהוקמה ונשלטת על-ידי האמריקנים, מבוססת על 24 לוויינים ששידוריהם מאפשרים לכל מערכת נשק, כלי רכב או מטוס לדעת היכן הם נמצאים בכל שנייה. העיראקים ידעו שרוב מערכות הנשק החכמות של האמריקנים מבוססות על GPS, ולכן רכשו ברוסיה מערכות שיבוש. זה לא עזר. לטענת מומחים בישראל, אין כמעט אפשרות לשבש את פעילות הלוויינים המרכיבים את מערכת ה-GPS. צריך לכך עוצמות שידור אדירות ונקודתיות. זה נראה בלתי אפשרי, הסביר אחד המומחים. במיוחד כשהאמריקנים עושים מאמץ לחסל את מערכות השיבוש.