עיראק: הבדיחות כבר לא מסכנות חיים

אחת התופעות המשעשעות ביותר בעיראק מאז נפילת משטרו של סדאם חוסיין, היא פריחה מחודשת של ההומור ואמנות סיפור הבדיחות. הנה דוגמה אחת שמפרסם היום (ב') ה"ניוזוויק": סדאם חוסיין, סגנו טהא יאסין רמדאן וסגן ראש הממשלה טארק עזיז, יושבים על מרפסת אחד מארמונותיו של סדאם, כשלהקת אווזים מתעופפת מעליהם. "רמדאן, תירה באווזים", קורא סדאם. רמדאן מרוקן מחסנית לעבר השמים, אבל אף אווז אינו נופל. "תנסה אתה, טארק", אומר סדאם. עזיז יורה במרץ אבל מחטיא אף הוא. "לעזאזל, אני צריך לעשות כאן הכל לבד", אומר סדאם, ויורה חמש מחסניות לשמים. אף אווז אינו נופל. יש רגע מביך של שקט ואז טארק עזיז מצביע לעבר להקת האווזים המתרחקת וקורא: "אלוהים, תראו מה זה, אווזים מתים עפים!".

לספר בדיחה כזאת בעבר בעיראק היה דבר מסוכן מאוד, שעלול היה להוביל לעינויים, נכות ואפילו למוות. העונש הנפוץ ביותר היה כריתת לשון. העיראקים מכירים את סיפורו של הגנרל עומאר אל האזה, אחד מקציניו הבכירים של סדאם, שבמהלך משחק שש-בש עם חברים ב-1984, אמר בבדיחות הדעת על אמו של סדאם בדיוק שלוש מלים: "מי היא בכלל", ושהתכוון לכך שסדאם וארבעת אחיו היו בנים לחמש נשים שונות. כל הנוכחים בחדר צחקו אבל אחד מהם הלשין עליו. על פי עדויותיהם של בני משפחה ששרדו, קודם כל נכרתה לשונו של אל האזה, אחר כך נכרתו לשונותיהם של בניו, לעיני נשותיהם. לאחר מכן נרצחו הגברים במשפחתו לנגד עיניו, ואשתו ובנותיו גורשו מהבית. ולבסוף הוא הוצא להורג.

עונשים כאלה לא נשמרו רק לבעלי השררה. בשבוע שעבר הגיעה משפחה שיעית ענייה למשרדי ארגון לזכויות אדם בבגדד, וביקשה את עזרת הארגון בחיפוש אחר גופת בנה. הם הראו לאנשי הארגון את הצו להוצאתו להורג, בו נכתב כי נגזר עליו גזר דין מוות משום ש"סיפר בדיחות והתייחס בחוסר כבוד לסדאם חוסיין ולבכירים אחרים".

כשבדיחות עלולות היו להרוג, הן עברו בין העיראקים בחשאיות. כעת ההומור והצחוק מתפרץ החוצה והעיראקים אפילו החלו גם לספר בדיחות על האמריקנים. הנה בדיחה אחת ש"מכסה" שלושה לאומים:

מראיין בטלוויזיה שואל אמריקני, אפגני ועיראקי, כל אחד בתורו: "מה דעתך על הפסקות חשמל?". האמריקני משיב: "מה זה הפסקות חשמל?". האפגני אומר: "מה זה חשמל?", ואילו העיראקי מתעניין: "מה זאת דעה?".