חטף מקלחת

קולין פאוול סיים את יומו הארוך, היום הישראלי-פלסטיני, אתמול, והלך להתקלח.

רק מים רבים יצליחו לשחרר אותו ממועקת החמסין. ביריחו החום הגיעה ל-40 מעלות צלזיוס – בפרנהייט זה הרבה יותר – אבל הטמפרטורה הייתה החלק הקל.

האנשים קשים. כל העולם חושב שהבעיה במו"מ בין הממשלות של ישראל והפלסטינים היא השנאה. אין אמון הדדי, מדקלמים כולם. לא מדויק. הבעיה היא חוסר האמון של כל מנהיגות כלפי עצמה. פוחדים להסתכן. פוחדים להיות נדיבים: פלסטיני שמגלה נדיבות ייחשב לבוגד, למשת"פ, לסוכן אמריקני; ישראלי שמגלה נדיבות ייחשב לפראייר. תיקון: יותר משהאנשים קשים, הם חלשים.

פאוול השקיע מאמץ גדול בניסיון לשכנע את אבו-מאזן להיפגש מייד עם שרון. כך יחזור עם הישג. אבו-מאזן חשד ששרון מכין לו מלכודת: הפגישה תאפשר לשרון להגיע בשבוע הבא לוושינגטון כאביר השלום, מבלי שנתן שום דבר בתמורה. פאוול לחץ, אבו-מאזן הסכים, בקושי, אבל מייד הלכו השרים האחרים, אלה של ערפאת, להתראיין – והודיעו שפגישה לא תהיה.

פאוול הגיע לכאן בהרגשה שהניצחון האמריקני בעיראק שינה את פני המזרח התיכון. הוא למד כאן כמה מעט השתנה. על-פי הצהרותיו, אבו-מאזן מלא כוונות טובות, אבל הן עומדות ביחס הפוך לכוחו בשטח. ערפאת והארגונים האחרים מכרסמים בכוחו מצד אחד, וישראל מצד שני. שרון כמוהו כאורקל: שפתיו אומרות דבר אחד, עיניו אומרות דבר הפוך.

אתמול הוא הזמין את פאוול לארוחת צהריים עם צמרת הממשלה. השרים התקשו להבין מה התכלית: האם הוא מזמן אותם כדי שישמעו מפי פאוול שמההתנחלויות חייבים לסגת, או להיפך, הוא זימן את פאוול כדי שישמע שאי אפשר לסגת מההתנחלויות. פאוול ניסה להשיג בביקור הזה הבטחה להקפאה אמיתית, מוחלטת, של הבנייה בהתנחלויות. לא פינוי. לא נסיגה. רק הקפאה. מה אתה מציע, הטיח שרון, שהנשים בהתנחלויות יעשו הפלות?

הפלות הן עניין רגיש מאוד בממשל בוש. כל דבר, אפילו בין-לאדן. רק לא הפלות. פאוול הבין את הרמז.

פאוול, בניגוד לחלק מעמיתיו בממשל, לא רואה בסכסוך הישראלי-פלסטיני עימות בין בני-אור לבני-חושך. הוא רואה בו עוד סכסוך, אחד מני רבים, על מפת העולם. הגישה הזאת לבדה מחשידה אותו בעיני שרון. הניאו-שמרנים, יריביו, מאשימים אותו שהוא חף מכל להט מוסרי. הוא בורח ממחויבות, מהכרעה. הוא חושש מהפעלת כוח. הוא נרתע מעימות עם האירופים, עם הערבים ועם האו"ם. הביקור הנוכחי לא נתן לו סיבות להכניס את ראשו הבריא למיטה החולה הישראלית-פלסטינית.

במהלך סוף השבוע שקד צוות במשרד הביטחון, בהנחיית מופז ובראשות עמוס גלעד, על הכנת חבילה של מחוות: לא הרבה, אבל די לשכנע את הנשיא בוש, ששרון לא השפיל את מזכיר המדינה שלו. מופז הוסיף, בשיחה עם פאוול, שהוא מוכן להורות על פינוי כמה שטחים של הרשות שישראל מחזיקה בצפון עזה.

בתמורה, דרש שהפלסטינים יתנו לישראל תוכנית ללוחמה בטרור. לא תוכנית לטלוויזיה: תוכנית צבאית. הפלסטינים נרתעו. אחד החששות הבסיסיים שלהם הוא שישראל תהפוך אותם לצד"לניקים.

הישראלים חששו מצדם להיגרר למצב של מו"מ תחת אש: נניח שאבו-מאזן וממשלתו עושים מאמץ מסוים להילחם בטרור. ישראל יושבת אתם. ובינתיים הטרור, גם הטרור של הפתח, מתגבר. האם זה לא מה ששרון נשבע שלא יעשה לעולם?

את כל הקשיים האלה לקח אתו פאוול למקלחת. כשסיים, נוכח שהם לא יורדים עם המים. הם ייסעו אתו לוושינגטון ויונחו על שולחן הנשיא, עד לפגישה עם שרון, בשבוע הבא.