החדש של בלר: סופרמרקט מוזיקלי

אי אפשר להתעלם מהעובדה כי Think Tank הוא האלבום הראשון של להקת בלר לאחר עזיבתו/העזבתו של הגיטריסט והיוצר גרהאם קוקסון, והאלבום הראשון בו דיימון אלברן הסולן עולה לטיסת סולו.

איזה להקה היא בלר בעידן האלברני? קשה לקבוע, במיוחד כאשר לאורך האלבום שוברים אנשי בלר לרסיסים את הקיטלוג הסגנוני שעושה למבקרי המוזיקה את החיים קלים יותר, וממריאים לעתיד אקלקטי.

אלבום Pאנק, fאנק, רוק גיטרות, מוזיקת עולם או אולי בכל זאת בריט פופ? כל התשובות נכונות. ברוכים הבאים לסופרמרקט המוזיקלי שהוא אלבום האולפן השביעי של בלר. תמצאו כאן שירים שיגרמו לכם לבכות, שירים שיעטפו אתכם בגרוב, שירים שיצרחו לכם בראש ואולי אפילו שיר אחד או שניים שיגרמו לכם לחשוב, אם תחליטו להפסיק לנתח את העיבוד המוזיקלי ולהקשיב למילים (לי זה קרה רק בהאזנה הרביעית).

מביא בהפוכה

אז מה יש לנו שם? בראש מצעד הלהיטים הלוהטים של האלבום צועד out of time ששוחרר חלוץ בראש המחנה לתחנות הרדיו (מקום חמישי במצעד הבריטי), בלדה שקטה שנשענת על מחוזות הבריט פופ, אבל מביאה בהפוכה עם שילוב מפתיע של מקצבים מזרחיים ונגני עוד, אי שם מאחורי קולו הבריטי-מאנפף של אלברן.

לעדת השירים שקטים נוגים מצטרפים גם sweet song שנשמע פחות או יותר כמו שהייתם מדמיינים שיר של בלר, טקסט עצוב-מריר מתחבר לעיבוד מלודי הרמוני ומתקתק. עוד ברשימה good song ו-battery in your leg הקודר בחבורה (פה אגב קוקסון משתתף בנגינה).

אוסף החיבורים וההברקות בעיבוד המוזיקלי מכוונים לכאורה את think tank להגדרתו הצפויה כאלבום מסוגנן הנשען על הפקה מעוצבת ונקיה. אבל כאילו כדי למרוד בקלישאה הצפויה "לוכלך" העיבוד המעוצב בחריקות, עיוותי צליל שונים, סולו סקסופון ארוך שמגיע משום מקום ושבירה של המלודיה. כמו למשל ב-caravan שמפגיש הפקת לואו-פיי חורקת עם שכבת צלילי שאנטי שאנטי של מוזיקת עולם, התוצאה אגב נעימה למדי.

ואם טעיתם לחשוב לרגע שבלדות שקטות הן הקטע המכונן של האלבום, מגיע crazy beat וזורק את המחשבה הזו לפח בעזרת יצירת רוק גיטרות עצבני שמתקשרת היישר לחזרתו של הרוק בסגנון עדות ה"ווייט סטרייפס".

ועוד לא דיברנו על צלילי אלקטרו שתפגשו ב”Moroccan revolutionary bowls club" ו”we’ve got a file on you" הפאנקיסטי שהיה יכול לשמש בתור פסקול מצוין ל"כל אנשי הנשיא".

לא ממש שמח

רק כדי להימנע מאזכור מעייף של שלל סגנונות וציטוטים מוזיקליים נוספים, שווה להקדיש רגע לאזור הטקסטים. למרבה הצער מעולם לא פגשתי את דיימון אלברן פנים אל פנים, אבל אם נסתמך על אוסף הטקסטים באלבום ובהיעדר עדויות נוספות, לא נותרת ברירה אלא לקבוע - לא מדובר בבנאדם שמח.

העולם הטקסטואלי של אלברן נע אי שם בין געגועים לעבר נוסטלגי, התמכרות חסרת תוחלת לסם כזה או אחר, ממסד שלטוני מאיים - ורק באהבה (וגם היא אשליה) ובמוזיקה ננוחם.

האם אלבומם החדש של בלר הוא אצבע משולשת כלפי הגדרת הלהקה כנציגת הבריט פופ? או שמא משוחרר מהעימות עם קוקסון יצר אלברן אלבום בדמות סך חלומותיו המוזיקליים? התשובה נשארת פתוחה. מעמדת הכותב מהצד לא נשאר אלא להסתפק בקביעות הנ"ל על האלבום: הוא לא אחיד, מתעלם מגבולות סגנוניים, ללא ספק דורש יותר מהאזנה אחת ולא ממש קל לכתוב עליו. ועדיין יש סיכוי סביר לגמרי ש”think tank” הוא אחד האלבומים המרתקים מבחינה מוזיקלית שתתקלו בו בזמן הקרוב.