ביואיק בת 100

לפני קצת למעלה מ-100 שנים היה דיוויד דנבר ביואיק, בחור חביב ממוצא סקוטי, אינסטלטור מוכשר. מוכשר מאד אפילו. כל-כך מוכשר, עד כי הצליח כלל לא רע מבחינה פיננסית. זאת, בעיקר תודות להמצאה שרשם על שמו, המאפשרת לצפות אמבטיות וכיורים ממתכת, בחרסינה מבהיקה. את הפטנט מכר מר ביואיק תמורת סכום אדיר באותם ימים – 100,000 דולרים. אם כי סביר להניח שיכול היה לקבל הרבה יותר.

כבר אז ברור היה לחבריו כי מדובר כנראה באיש בעל יכולת פנטסטית, גם אם לא בתחום העסקים. בכל מקרה, אותה הבנה בחומר ותהליכי ייצור, יחד עם רקע הנדסי רחב, אפשרו לו לפתח מנוע שני צילינדרים מודרני עם שסתומים עיליים, עוד בסוף המאה ה-19. אותו רתם אגב למכונית, כזו שפיתח בעצמו. וכן, הכסף לפיתוח הגיע מאותם ציפויי חרסינה וכן, הוא הקים את חברת המכוניות ביואיק. עד כאן זה נשמע מבטיח, נכון?

השרברב

אלא שביואיק הממציא לא זכה ליהנות זמן רב מההצלחה הזו. המכונית שהציג עם הקמת החברה זכתה לקבלת פנים סבירה, אך הכסף אזל במהירות. וכך, ב-1904 ופחות משנה לאחר הקמתה, עברה ביואיק לשליטת אדם בשם וויליאם דוראנט, מי שיהפוך מאוחר יותר לטייקון ואגדה מוטורית אמריקנית.

אותו דוראנט, שנחשב אגב בעיני רבים לאישיות מוטורית חשובה כמעט כמו הנרי פורד, זיהה את הפוטנציאל, התלהב מהמנוע, והפך ב-1908 את ביואיק לעמו השדרה של דינוזאור מוטורי חדש – ג'נרל מוטורס - יצרנית הרכב הגדולה בארצות הברית. ובאותה שנה בדיוק מצא עצמו דיוויד ביואיק מחוץ לחברה שנשאה את שמו. שני עשורים מאוחר יותר, כאשר הוא רעב ללחם וחסר בית, הלך האיש לעולמו.

גם דרכו של דוראנט לא הייתה קלה, אם כי סופה הרבה פחות טרגי. ב-1911 הודח האיש מראשות הגוף המוטורי הענק, אולם מאוחר יותר יחזור להנהיג את הג'נרל בזכות חברה חדשה אותה הקים יחד עם נהג מירוץ צרפתי - שברולט. ואותו מותג אגב, החליף לאחר מלחמת העולם השניה את ביואיק כחשוב ביותר בקונצרן.

התעשייה כולה

צחוק הגורל אולי, אבל החברה הקטנה שיצר אותו שרברב סקוטי, הפכה עם השנים לעמוד התווך של תעשיית הרכב האמריקנית כולה. ולא רק מבחינת קונצרן ג'נרל-מוטורס, אלא – ואולי בעיקר – מכיוון שהביאה כמה מהדמויות החשובות ביותר לעולם המוטורי האמריקני.

מכירים למשל את וולטר פרסי קרייזלר, מהנדס רכבות במקור, שעשה בביואיק צעדים ראשונים וחשובים? קרייזלר עמד בראש ביואיק, ובהמשך הפך סגן נשיא ג'נרל-מוטורס, לפני שפרש בשנות העשרים כדי להקים את… נכון, קרייזלר.

ועוד לפניו עמד בראשות החברה צ'רלס נאש, שתפקד גם כנשיא ג'נרל-מוטורס לפני חזרתו של דוראנט. נאש פרש כצפוי, והקים את חברת… נאש, זו שתהפוך מאוחר יותר לאמריקן-מוטורס. לא מכירים? עד סוף דרכה בשנות השבעים נחשבה ה"אמריקן" ליצרנית הרכב הרביעית בגודלה בארה"ב.

בישראל

100 שנים ו-37 מיליון מכוניות לאחר לידתה, מעניין לגלות כי השם ביואיק אל זכה ברחבי העולם – ובוודאי בארץ – ליותר מהילה פושרת של אמריקנית מהודרת, גדולה וכבדה. ככה זה. בניגוד לשמות אמריקניים אחרים, המחזיקים בארסנל אגדה מוטורית או שתיים, בביואיק קשה לחשוב על סמני דרך בסגנון פורד מוסטנג למשל, או שברולט קורבט, GTO או אפילו אלדורדו.

יתכן מאד והסיבה לכך נעוצה במעמד בינוני-יוקרתי, בורגני-פלוס, שהוקצה לביואיק כבר בשנות העשרים של המאה הקודמת. מותג שנמצא קצת מעל שברולט, אך בפירוש מתחת קאדילאק. כך שלא מפתיע לגלות כי מעטים בלבד מכירים דגמי תצוגה חדשניים ומעניינים של ביואיק, שנחשפו עוד בשנות הארבעים והחמישים.

לא רבים יותר יודעים כי כבר בראשית דרכה, עוד בתחילת המאה, צוידו המכוניות שלה במנועי שסתומים עיליים, זאת בעוד מרבית המתחרים עשו שימוש בשסתומים צדיים). ומי זוכר שביואיק הייתה הראשונה להציע ממיר מומנט (דיינה-פלו) בתיבה אוטומטית, עוד ב-1948. פטנט זה הציע החלפת הילוך מרוככת יחסית, ואפשר החלפות הילוך נעימות יותר, ומעבר קליל מעמידה לנסיעה וחוזר חלילה. אגב, זהו בהחלט חידוש שהתאים לאופי המותג.

וחוץ מזה, אם כבר עוסקים בענייני מנועים, מעניין להזכיר כי יצרנית הרכב האמריקנית תרמה לתעשייה הבריטית את אחד המנועים החשובים ביותר שלה. מדובר ב-V8 "הקטן" והיקר מאלומיניום, שפותח אך נזנח על-ידי ביואיק בשנות השישים. המנוע הזה נבנה במיוחד עבור דגמים קומפקטיים וקלים, אלא שהוא לא התחבב על נהגי ארה"ב, שלא העריכו את הקומפקטיות והמשקל הקל. מנוע זה עבר לשמש את לנד-רובר, רובר, MG וטריומף מאז שנות השישים, כמו-גם את יצרנית מכוניות הספורט TVR. ואגב, הוא הבסיס למנועי ה-V8 של הדיסקברי והדיפנדר המיוצרים עד היום.

אז מה כן נזכור?

בכל זאת, היו לביואיק מכוניות שאי אפשר לשכוח. כמו למשל הרודמסטר'ס הפתוחות של שנות הארבעים והחמישים, שחלקן השתמש במנוע שמונה צילינדרים במבנה טורי. או אולי הריביירה, מכונית קופה שכיכבה בשנות השישים כתשובה לפורד ת'נדרברד, גם אם בתחילה נראתה כמו חיקוי דהוי לקאדילק אלדורדו - עמה חלקה שלדה.

אבל בשנות השבעים היה זה דווקא העיצוב שעשה כותרות, בעיקר תודות לאחוריים מודגשים בסגנון קצה-סירה, מבית היוצר של דונלד לסקי. ואם רוצים ללכת רחוק יותר, אפשר להזכיר את הגרנד-נשיונל המוגדשת של שנות השמונים. המכונית האזוטרית הזו עדיין נחשבת לפריט לוהט במספר מועדוני אספנות רכב בארה"ב, בעיקר מכיוון שאלה רואים בה סימן לסוף משבר "המנועים החלשים והאנמיים" של תעשיית הרכב האמריקנית.

וחוץ מזה, אתם ודאי מכירים אחת היסטורית, כוכבת קולנוע ידועה ומוכרת. מדובר כמובן ברודמאסטר 49', שידעה הופעת בכורה בסרט "איש הגשם", לצד טום קרוז ודסטין הופמן. ומה על הביואיק סנצ'ורי למשל, עם הופעה שבועית קבועה לצד המפקח קוז'אק?

נקודה למחשבה

ביואיק היא עדיין שם חשוב בתעשיית הרכב האמריקנית. גם היום. אך היא סובלת ללא ספק מבעיית זהות גדולה. לכן גם עתידה ממש אינו מבטיח, ולפחות היום נראה כי גורלה עשוי להיות זהה לזה של אולדסמוביל המנוחה. ניסיונות כמעט-נואשים לשווק בארה"ב מכוניות קטנות ופשוטות תחת מותג זה לא ממש הצליחו ואפילו הסבו נזק תדמיתי. בעיה לא פחות גדולה עלולה לייצר מכונית פשוטה כמו הקורסה, המשווקת בסין למשל כביואיק. שלא להזכיר מכוניות מתוצרת דייהו שיקבלו אף הן את שם המותג.

ולכן, לצד החגיגות הגדולות אותן מתכננת ג'נרל מוטורס החל מהיום, נראה כי גם בקונצרן הענק כלל לא בטוחים שהמותג יחגוג גם את שנת ה-200. אפילו על 150 היו מתפשרים…