אשראי וטוב לה

גנבו לך את כרטיס האשראי וחגגו איתו על חשבונך? מסתבר שלא תמיד חברת האשראי תמהר לפצות אותך על הנזק הכספי. במקרים בהם מתעורר אצלן חשד שהלקוח עצמו מעורב באותו שימוש לרעה הן מבקשות ממנו להיבדק במכונת אמת. הן גם אינן ממהרות לפצות את הלקוח כאשר לדעתן גניבת הכספים מחשבונו התבצעה בגלל רשלנות (למשל כאשר הן סבורות שהלקוח החזיק את הקוד הסודי צמוד לכרטיס האשראי בארנק שנגנב).

ל', עובדת בכירה בבית חולים, החזיקה ברשותה כרטיס גולד מסטרקארד שהנפיקה לה חברת ישראכרט. במהלך שהותה בתערוכה מקצועית באירלנד גנב אלמוני את הארנק שלה, שהכיל את כרטיס האשראי. מייד לאחר שהרגישה בחסרונו של כרטיס האשראי היא הודיעה לחברה בתל-אביב על גניבתו והורתה לבטלו. הכרטיס אכן בוטל, אך מסתבר שעוד קודם לכן נעשה בו שימוש ונמשכו באמצעותו מחשבונה 12,746 שקל. ישראכרט חייבה את ל' בסכום שנמשך מחשבונה בחו"ל וסירבה להשיב לה את כספי החיוב, בטענה כי השימוש בכרטיס נעשה על ידי התובעת או מי מטעמה, ולכן היא אינה זכאית להחזר הסכומים בהם חוייבה.

סירבה להיבדק בפוליגרף

ישראכרט טענה, כי לא ניתן למשוך כספים באמצעות כרטיס האשראי אלא אם מצוי ברשותו של המושך הקוד הסודי בן 4 הספרות. ל' הכחישה בתוקף כי הקוד הסודי היה מונח בארנקה צמוד לכרטיס שנגנב. לדבריה, הקוד הסודי המאפשר את משיכת הכספים באמצעות הכרטיס לא היה כלל ברשותה בחו"ל, ולכן, טענה, לא ייתכן שנפל לידיו של הגנב האלמוני, כפי שסברה ישראכרט. ישראכרט, שלא האמינה לל', דרשה ממנה להיבדק במכונת אמת בעניין גרסתה - אך היא סירבה.

שופט בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב, חגי ברנר, שדן בתביעה שהגישה ל' נגד ישראכרט, קיבל אותה וחייב את ישראכרט לשלם לה את הסכום בו חוייבה עקב השימוש לרעה בכרטיס האשראי, בסך 12,746 שקל בצירוף הפרשי ריבית והצמדה ועוד 689 שקל הוצאות משפט.

אחריות הלקוח מוגבלת ל-450 שקל

בנימוקים לפסק הדין כתב השופט, כי שאלת האחריות בגין השימוש לרעה בכרטיס חיוב מוסדרת בסעיף 5 לחוק כרטיסי החיוב. הכלל הוא, ציין, שהלקוח לא יהיה אחראי לשימוש לרעה שנעשה לאחר מסירת ההודעה על אובדן הכרטיס. לגבי שימוש לרעה שנעשה קודם למסירת ההודעה, אחריותו של הלקוח מוגבלת לתקרה של 450 שקל, על פי מספר הימים שחלפו מאז נתגלה לו אובדן הכרטיס ועד שדיווח על כך לחברת האשראי. החריגים לכלל זה, ציין, הם כאשר הלקוח מסר את כרטיס החיוב לאדם אחר יחד עם הקוד הסודי, או כאשר השימוש בכרטיס נעשה בידיעת הלקוח או כאשר הלקוח פעל בכוונת מירמה.

בהחלטתו הדגיש השופט כי חברת האשראי לא הוכיחה קיומם של החריגים לכלל זה ולא הביאה כל ראיה שהיה בה כדי להטיל ספק בגרסתה של התובעת.

השופט, שהתרשם לטובה מעדותה של התובעת, כתב בהחלטתו כי היה מוכן להניח - בניגוד לעדותה - כי הקוד הסודי היה מצוי בצמוד לכרטיס, מה שאפשר לגנב למשוך כספים באמצעות הכרטיס. אלא שלדבריו, לא היה בכך כדי להועיל לנתבעת "שכן גם רשלנות של הלקוח הבאה לידי ביטוי בהשארת הקוד הסודי בצמוד לכרטיס, אין בה כדי למנוע את תחולת הכלל לפיו הלקוח זכאי להחזרת הכספים עקב שימוש לרעה בכרטיס".

בעניין סירובה של התובעת להיבדק במכונת אמת, כתב השופט כי ממצאי הפוליגרף אינם קבילים בבית משפט ולא היתה מוטלת על הנתבעת כל חובה שהיא לעבור בדיקה כזו. עצם תגובתו של בעל דין להיבדק בפוליגרף, ציין, איננה קבילה כראייה.

השופט, שהגיע למסקנה כי התובעת לא היתה מעורבת בשום צורה ואופן בשימוש לרעה שנעשה בכרטיס האשראי שלה, ציין כי לא שוכנע מדברי בא כוח ישראכרט שלא ניתן כיום למשוך כספים ממכשירי בנק ממוכנים (כספומט) , אלא כאשר המושך מחזיק בכרטיס החיוב ובקוד הסודי גם יחד.

(ת"ק 1603/03)