לא יהיה קל

מה לא נאמר על זן המיניוואנים הקומפקטיים, ובעיקר אופל זפירה. כי עם כל הכבוד לרנו סניק, שהמציא פחות-או-יותר את הקטגוריה, שינתה התשובה מגרמניה את התמונה עם דחיסת שבעה מקומות ישיבה אל המרכב הקצר יחסית. ולא במקרה הפתיעה הזפירה בתערוכת פרנקפורט 97' את המתחרים.

כל-כך הפתיעה עם הגישה הזו, עד כי פורד ופולקסווגן ביטלו בדקה ה-90 מיניוואנים מיועדים לחשיפה, והמהנדסים נשלחו להתחיל במלאכה מחדש. נוק-אאוט לא שגרתי זה הפך את הזפירה לאחד המנצחים הגדולים בתעשייה, ובכל מקרה, להצלחה גדולה באירופה. בארץ המצב היה שונה. תג-מחיר גבוה (מדי), כמו גם בעיות תדמית קלות, גררו נתוני מכירה נמוכים במיוחד.

אז מה חדש כעת? ובכן, שש שנים לאחר שהוצג לראשונה, עבר המיניוואן של אופל מתיחת פנים, ומציע כעת עבורנו גם גרסת טורבו-דיזל-אוטומטית. כעת, לפחות על הנייר, יש לזפירה DTI יתרון משמעותי על-פני המתחרים - גם מיניוואן שימושי, גם שבעה מקומות ישיבה, גם מנוע דיזל ואפילו תיבה אוטומטית. זה יעזור?

איך הוא נראה

אלא שכאשר מתייצב הזפירה בחנייה, הוא לפתע לא נראה בטוח בעצמו. תג מחיר יומרני של לא-פחות מ-173,500 שקלים יוצר ציפיות גבוהות, אך מראה גמלוני ונטול סקס-אפיל, קצת מאכזב. ומבחינה זו לפחות, ניתן לקבוע כי הטיפול הקוסמטי העדין שעבר החרטום, באמת שאינו מספיק כדי לשנות את התמונה.

אבל גם תא הנוסעים אינו משפר את התחושה, בעיקר לאחר שסיימנו את חמש הדקות שהוקדשו להתלהבות מרעיון נעיצת שורת המושבים האחורית מתחת לאמצעית. סביבת הנהג מעודכנת קלות אמנם, אך נראית עדיין מיושנת, פשוטה מדי. מנופי האיתות/מגבים, כמו-גם מתגי המזגן והתאורה, נראים כאילו באופל עדיין לא שמעו על מהפיכת האיכות המופגנת של פולקסווגן. אם כי, ניתן לציין לטובה את היעלמות גניחות המרכב והפלסטיקה, שאפיינו את הדור הראשון.

בקרת אקלים? מערכת שמע מקורית? יותר משתי כריות אוויר? תשכחו מזה. אפילו תאורת מפות אין. ועכשיו לפתע מתחיל מחיר הרכישה הנדרש להדהד חזק יותר. כי תמורת סכום כזה, מותר לנו לצפות ליותר מהנדסת אנוש יעילה. אופל אמנם ניסו להחיות קצת את האווירה הקודרת עם גוונים ספורטיביים לריפוד, ורקע לבן למחוונים. השתדלו, אבל לא יצא להם טוב. האפרוריות הפרקטית פשוט שלטת מדי.

תנוחת הנהיגה סובלת מעט מדוושות קרובות מדי, אבל כיוון ההגה לגובה ולמרחק יעיל, ויחד עם מושב נוח, קל היה להתמקם היטב. מצד שני, מסעד היד שבין המושבים מפריע לשחרר את בלם היד, ואפילו לתפעל את בורר ההילוכים. זה האחרון שוכן הרחק מהיד ולמטה, ללא כל אזכור על מצב התיבה בלוח המחוונים.

אז המרחב לנוסעים? בשורה המרכזית הוא מצוין, אבל בפירוש פחות מרשים בשורה השלישית, המוגבלת לילדים. בהקשר זה כדאי לזכור כי תא המטען "נעלם" לחלוטין כאשר שורת המושבים השלישית במקומה.

היתרון השיווקי

בכל מקרה, החידוש החשוב עבורנו בזפירה הזו ממוקם בחרטום. זהו מנוע טורבו-דיזל בנפח 2.0 ליטר, המצויד בהזרקה ישירה - גם אם לא מסילה משותפת - ומייצר הספק מרבי של 100 כ"ס, ומומנט מרבי של 23.5 קג"מ. ביחס למנועי השורה הראשונה אלו נתוני פתיחה בינוניים, ושתי שניות לאחר סיבוב המפתח, מדגימה יחידת הכוח כי זה אכן המצב. המנוע אינו מעודן כמו מנועי מסילה משותפת מודרניים, ומשמיע קולו ברמה כמעט בכל מצב.

ולאחר תחילת נסיעה אני מגלה כי גם אופי מסירת הכוח אינו מעודן וחלק, כפי שניתן להתרשם בכל האצה. שבריר שנייה מיותר חולף כאן בין דריכה על מצערת ועד תגובה נאותה ומעבר על-פני התחום ה"מת" מתחת ל-2,000 סל"ד.

זו כנראה הסיבה לכך שנתון ההאצה ל-100 איטי, ועומד על 14.5 שניות. עם זאת, כאשר חולפים מעל תהום ה-"2,000 סל"ד", מייצר המנוע הזה דחף סביר ושומר על מומנטום עד מהירויות גבוהות. אך למרות שתאוצות הביניים במישור טובות, המצב הרבה פחות מרשים בעליות. כאן שומר המיניוואן על קצב סביר, אך בפירוש לא יותר מכך. צריכת הדלק הייתה מפתיעה לטובה ביחס לתנאי המבחן, ועמדה על 10.5 ק"מ לליטר.

היתרון האמיתי

אלא שנקודות הזכות עיקריות שצובר הזפירה מגיעות דווקא מכיוון לא ממש צפוי. עם שלדה בעלת יכולת גבוהה והגה מדויק ומתקשר (שניהם ביחס לקטגוריה כמובן), קל במפתיע להתקדם בקלילות גם בכביש מתפתל. אז נכון שהמומנט הגובה מפתיע לעיתים את הצמיגים הקדמיים, ומשלח אותם להחלקה רעשנית, אבל זה אינו אירוע שגרתי. בקרת האחיזה אינה ניתנת לניתוק, ובמפתיע התקשתה לעיתים לרסן את החלקת החרטום.

אלא שמלבד התנהגות טובה ואיכויות דינמיות, צריך מיניוואן טוב (מי אמר יקר?) לפנק את יושביו. ובכן נוחות הנסיעה בזפירה אינה טובה במיוחד, בעיקר לא בתנועה עירונית חשובה. המצב משתפר אמנם על הכביש המהיר, אך אינו מבריק בתנועה בין עירונית אחרת.

גם מערכת הבלימה, שתפקדה היטב מרבית הזמן, אכזבה אותנו תחת עומס מתמשך, וייצרה רעידות עליהן אפשר בקלות לוותר. אולי רפידות, אולי דיסקים שעברו התעללות. בכל מקרה, פעולתה אינה משכנעת מספיק. אגב, לרעש המנוע הבולט, מצטרפים גם רעשי רוח וצמיגים.

תמורה בעייתית

כמו לכולנו, גם לאופל זפירה יש יתרונות וחסרונות. אלא שאותנו לא אומדים במחיר. ובמקרה של המיניוואן מתוצרת אופל, אי אפשר שלא לערב שיקולי כדאיות. לא רק בגלל שזו משמעות המיניוואן הקומפקטי, אלא בעיקר כי… תג המחיר הגבוה דורש זאת יותר מבדרך כלל.

אז ככה. הוא אכן מציע אפשרות ייחודית בשוק הקומפקטי, וניתן היה לוותר על התמקדות בבעיות קלות, אבל המחיר באמת מופרז. הזפירה יקר בהרבה ממתחריו באותו סדר גודל, וכדי להדגיש זאת, הוא גם פחות מאובזר ומפנק.

ולכן יבדקו רבים מחדש האם נחוצים להם באמת שני מושבים נוספים. ואפילו, האם הם באמת חייבים דיזל. הפרש המחיר לעומת סיטרואן פיקאסו אוטומטי (בנזין), או רנו סניק (גם עם דיזל) כה גדול, עד ששווה לקחת מונית או אפילו לשכור מכונית, בפעמים הבודדות בהן דודה שרה תבקש להצטרף.

וזו רק הבעיה הראשונה. כי הבעיה הגדולה באמת היא תג המחיר הקרוב מדי לזה של מיניוואנים גדולים באמת. בעיקר כאשר התפיסה הישראלית-קלאסית מתייחסת לגודל הפיזי-חיצוני כיתרון עצום. קאיה קרניבל מאובזר משמעותית ומרווח בהרבה, ויקר רק ב-8,500 שקלים. פער המחיר מיונדאי טראג'ט קטן אף יותר. ושניהם, למי ששכח, מצוידים בשילוב הקוסם דיזל-אוטומט.

ומה אנו לומדים מכל זה? שגם אם אין לזפירה DTI מתחרים ישירים, כפי שהמצב נראה כרגע, ובעיקר לאור תג המחיר הנוכחי, לא בטוח שיהיו מספיק לקוחות כדי להעריך זאת.