"המדינה מחויבת לדאוג רק לאוכל ולדיור לאזרחים"

"בהיעדר התייחסות מפורשת בחוק היסוד, יש לראות אך ורק בתנאי קיום הפוגעים באנושיותו של אדם ומבזים אותו, פגיעה בזכות החוקתית לכבוד. היעדר קורת גג, רעב והיעדר כסות, ייחשבו כפגיעה המחללת את כבודו של אדם" – זוהי בתמצית עמדת הדורשות לבטל את הקיצוץ בקיצבאות הבטחת הכנסה.

המדינה סבורה כי חוק הבטחת הכנסה, בניסוחו הנוכחי, יחד עם מכלול השירותים, אותו נותנת המדינה, כמו ביטוח בריאות, סיוע בשכר דירה, חינוך חינם, סיבסוד במעונות יום, סיוע למשפחות במצוקה ולעולים, מספקים "רשת מגן אחרונה" למי שאין בידו לפרנס את עצמו והוא נזקק לתמיכת המדינה.

המדינה מדגישה: "לטעמנו, רק פגיעה בתנאי הקיום האנושי המינימלי, באופן הפוגע באנושיותו של האדם עקב האילוץ לחיות חיים בתנאים חומריים משפילים, פוגעת בזכות החוקתית לכבוד. פרשנות אשר תרחיב את היקף קיום הפגיעה בזכות לכבוד – אל מעבר לחיים בתנאי קיום משפילים, המחללים כבודו של אדם – משמעותה הטלת נטלים משמעותיים על המדינה והכפפת חקיקה מרובה שעניינה מדיניות חברתית כלכלית, לביקורת של הרשות השופטת".

המדינה מציינת כי מאז שנת 1985 ועד סוף שנת 2002, גדל מספרם של מקבלי גימלת הבטחת הכנסה ב 540%. ההוצאה בגין תשלומי גימלאות הבטחת הכנסה בשנת 2002 עמדה על כ 3.7 מיליארד שקלים. בשנת 1990 היו בישראל פחות מ 32 אלף מקבלי גימלת הבטחת הכנסה, ובסוף 2002 גדל מספרם לכ 157 אלף. מקצת מהגימלאות, הגיעו לרמה הגבוהה משכר המינימום, המשולם לעובד המועסק במישרה מלאה. לכן, אומרת המדינה, נוצרה במערכת הבטחת הכנסה "מלכודת עוני", שהקשתה על מקבלי הבטחת הכנסה להשתלב בשוק העבודה.

ניתוח השוואתי, שערך משרד האוצר, מגלה כי גימלת הבטחת הכנסה בישראל, לאחר התיקון בחוק, הינה ברמה סבירה ביחס למדינות מפותחות. כך, למשל, שיעור הגימלאות בישראל גבוה באופן יחסי מאלו, הניתנות בגרמניה, באוסטריה, בספרד ובאיטליה. הגימלאות הניתנות בישראל להורה יחיד עם שני ילדים היו גבוהות ביותר מבין המדינות שנבדקו – למעט יפן.