חניך מצטיין

לא הגיע הזמן לקנות טלפון נייד, עכשיו כשיהיו טלפונים והצעות מחו"ל? אני שואלת את אוהד קנולר, כוכב הסרט "יוסי וג'אגר", שצוות שופטים ניו יורקי הכתיר אותו לשחקן הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים טרייבקה (מיסודו של רוברט דה נירו). "התשובה היא לא", ממהר קנולר לענות. "לשיחות טרנסאטלנטיות זה ממילא מאוד יקר, ובכל מקרה אני לא מרגיש צורך בזה".

- הופתעת?

"מאוד. בכלל לא ידעתי שאני מועמד. איתן פוקס הבמאי התקשר אלי, הוא היה שם וקיבל את הפרס מהשחקנית וופי גולדברג. זה היה בשלוש לפנות בוקר לפי שעון ישראל. סיימתי לקרוא את '12 הקיסרים הראשונים של רומא', וחמש דקות אחרי שנכנסתי למיטה לישון קיבלתי טלפון. יכולתי באותה מידה גם לא לענות, כי בדרך כלל לא מתקשרים אלי בשעות כאלה, אבל הבנתי שזה משהו דחוף".

- גם יהודה לוי היה מועמד?

"בפסטיבל הזה לא מודיעים מראש על ארבעה מועמדים, כמו באוסקר. כל הסרטים שמגיעים לפסטיבל יכולים לזכות בפרס הסרט הטוב ביותר. אני מניח שזה אמור גם לגבי השחקנים".

- בארץ הדמות של ג'אגר התקבלה ביתר אהדה ונתפסה כיותר מעניינת. אתה יכול לשער למה?

"אני לא יודע אם ההתעניינות בג'אגר היתה בגלל הדמות או בגלל שיהודה כשחקן היה יותר מעניין. הוא היה גם יותר מוכר ממני כשהסרט יצא, ולכן אני מניח שהחשיפה היתה יותר סביבו אישית".

- יש לך השערה למה יוסי כבש את לב הקהל הניו יורקי?

"יש לי המון השערות. הדמות הזאת כבשה את ליבי, כי במובן מסוים היא דמות טרגית קלאסית. מי שיבחן את הדמות הזו לפי התבניות האריסטוטליות של דמות טרגית, זה יוסי. זאת אומרת, זה בן אדם שהוא קצת מעל לבני אדם אחרים מבחינות מסוימות, בגלל שהוא מ"פ בצבא. הוא חוטא בחטא הגאווה, מה שנקרא דאבל מינינג. זה בן אדם שעושה מעשה לא מוסרי, וזה לחיות בשקר. עד לרגע מותו של ג'אגר, יוסי בעצם מתעסק במערכת יחסים הזו לפי תנאיו. הוא לא מתמסר לאהבה שלו, כי יש לו דברים יותר חשובים להתעסק בהם, כמו הקצונה. ההחמצה ברורה. הוא מאבד את האהוב שלו ומגיע לאיזה סוג של התפכחות בסוף התהליך הזה. כשמתבררת לו האמת, שהחיים קצרים והאהבה היתה אמורה לנצח, הוא מתוודה על אהבתו לג'אגר כשזה כבר גוסס. בקולנוע האמריקאי התבנית הזו עובדת כבר המון שנים. תוסיפי לזה שבשנתיים האחרונות האמריקאים עוברים סוג של פטריוטיזם, אז זה גורם להם לאהוב יותר דמויות צבאיות, לאהוב ישראלים בכלל ולהבין יותר את הצבא שלנו".

- יוסי שינה אצלך דברים?

"אני לא יודע אם הוא שינה לי, אבל מאוד התחברתי לחוויות שלו, לדילמה שלו. ושוב, השאלה של לצאת מהארון בחברה שלנו היא לא רק שאלה של הומוסקסואלים. יש לנו חברה מאוד קשוחה בסך הכל, עם הרבה מאפיינים מאצ'ואיסטיים, ולכן הרבה אנשים רגישים נמצאים בדילמה של יציאה מהארון, גם אם זה לא קשור דווקא ליציאה מינית".

- אתה רואה את עצמך כאיש רגיש?

(צוחק במבוכה) "בואי נגיד שאני מבין את הדילמה. אולי במקרה שלי זה חריג פחות, כי אני תל אביבי וההורים שלי מתעסקים במקצועות חופשיים, אבל אני יכול להבין את האדם שבוחר להתעסק באמנות במדינה שלנו. הדילמה שלו דומה קצת ללצאת מהארון בתוך חברה צבאית. לפעמים אני חש בזה במובן מסוים, כי אני חי בחברה שהתרבות לא נמצאת אצלה בראש סדר העדיפויות, וגם לא קרוב לשם".

- וזה אקוטי בעיניך?

כן, מבחינתי זה אקוטי, כי אני חושב שחברה שהתרבות שלה חלשה הופכת להיות בהמית ומכוערת, ולאט לאט תאבד את זכות הקיום שלה. אני מטבעי אדם אופטימי ומקווה שזה ישתנה, ושכל מי שצריך לקחת אחריות על כך יעשה את זה".

- מהו הפרס שזכית בו?

"פסלון, אם הבנתי נכון, משהו שנראה כמו טלסקופ ענקי. וחוץ מזה יש איזה כרטיס טיסה בחסות חברת 'דלתא' לכל מקום בעולם, שזה נחמד".

- הזכייה משנה משהו בקריירה שלך כשחקן? אולי הירהורים על עבודה בחו"ל?

"זה מחמיא מאוד, אבל כרגע זה עוד לא נכנס לשום פסים מקצועיים. זה מוקדם מדי. אם בעקבות הפרס אקבל איזו פנייה מבמאי שראה אותי בפסטיבל טרייבקה והתרשם מזה שזכיתי, אז אדע שהפרס באמת שינה משהו בחיי המקצועיים. אגב, אני פתוח גם להצעות בארץ".

- בימים אלה אתה שחקן תיאטרון "החאן".

"כן, בעיקר. אני משחק בהצגות 'המלחמה על הבית' ו'חיל פרשים אנו', ועובד על 'בגידה' של הרולד פינטר".

- איך אמא שלך הגיבה על הזכייה?

"היא שלחה לי פרחים ויין".

- ונועה חברתך?

"נועה היתה איתי כששמעתי את הבשורה. והלכנו לבראסרי לחגוג והרמנו כוסית".

- מה אתה אוהב יותר, לשחק או לקרוא?

"תמיד לפני שמשחקים צריך לקרוא את הטקסט, אז זה שילוב של שתי אהבות".

יהודה לוי: מגיע לו

"שמחתי ביותר. המועמדות היתה על תפקידים ראשיים, ויוסי הוא התפקיד הראשי ב'יוסי וג'אגר'", אומר יהודה לוי, שגילם את ג'אגר בסרט "יוסי וג'אגר", על זכייתו של אוהד קנולר. "הוא הדמות המחברת בין כל הגורמים, הוא עשה את זה מדהים ובאמת מגיע לו הפרס הזה. ההצלחה שלו היא ההצלחה של כולנו. הוא שחקן מוכשר, בעיני הוא שחקן ענק והוא יצליח מאוד. בתיאטרון הוא כבר מצליח מאוד. הזכייה של אוהד עושה טוב לכולנו. בסופו של דבר, 'יוסי וג'אגר' קיבל באז מאוד משמעותי בעקבות הפרס, ויש לנו הקרנות בניו יורק".

- איך אתה מסביר את זה שמ-20 הסרטים המועמדים זכה דווקא סרט ישראלי בקטגוריית השחקן המצטיין?

"פסטיבל טרייבקה הוא פחות פסטיבל של מיין סטרים. זה לא כמו האוסקר, אלא פסטיבל שתומך יותר בסרטים עצמאיים, שמביאים משהו אחר, אקסצנטרי, לא נורמטיבי. הייחוד של 'יוסי וג'אגר' בכך שהוא מביא בתוך המנגנון הצבאי, הכי מאצ'ואיסטי שקיים, סיפור אהבה בין גברים שנתפס כאנטי מאצ'ואיסטי. אני חושב שיש פה קומבינציה מנצחת: מצד אחד קונטקסט נועז, ומצד שני סיפור אהבה ורומנטיקה על רקע ההווי הצבאי הישראלי. צרפי את העובדה שזה סרט ישראלי אותנטי, וכל אלה מובילים לניצחון".

- מה הכי אהבת בדמות של יוסי?

"את אוהד קנולר... ואם להיות רציני, יוסי הוא דמות מורכבת, רגישה וקשה, עם קונפליקט מאוד גדול בין הצורך להסתיר את הרגש האמיתי שלו ולהקריב את עצמו לנורמה, לבין הרצון לזרום עם החיים שלו ועם הבחירות שעושות לו טוב".

- אתה טיפוס נורמטיבי?

"אני עושה דברים שעושים לי טוב, אבל עדיין שומר על נורמה מסוימת. זה מורכב מדי לשיחה על רגל אחת".

- בעקבות ההקרנות הרבות של "יוסי וג'אגר" בפסטיבלים השונים, קיבלת כבר הצעות מחו"ל?

"עוד לא, אבל אני מקווה שאקבל. בינתיים אני מתרכז בארץ, ועושה סידרת דרמה יומית לערוץ 2".

- ואם היו מציעים לך לגלם את יוסי?

"הייתי מגלם את ג'אגר. אני חושב שאוהד קנולר עשה את זה מקסים, אף אחד לא יכול לעשות את זה יותר מקסים ממנו".