שוברי שוויון

הם אורחים קבועים בסלון של חובבי הספורט בישראל, ניחנו בידע עצום בכדורגל, ולמרות שהם יושבים על אותה משבצת וכביכול מתחרים זה בזה, אבי מלר ונדב יעקובי הם חברים טובים שמפרגנים ועוזרים זה לזה. בניגוד לעמיתיהם, שמסקרים את הזירה המקומית, צמד השדרנים-פרשנים של ערוץ הספורט לא לוקח את עצמו ברצינות תהומית ומנסה להנחיל לצופים את המסר שהכדורגל הוא חוויה תרבותית מהנה ותו לא.

"אחת המילים החזקות באנגלית שמתארות את היחס שלי לכדורגל היא PASSION. אפשר לקרוא לזה תשוקה, אהבה, להט או איך שרוצים, זה בא מבפנים", מנסה יעקובי להסביר מה הוא חש כלפי הספורט האהוב עליו. "הכדורגל עבורי הוא כמו אהבה טהורה, שמלווה אותי מאז שנפטרתי מהחיתולים ורק הולכת ומתחזקת עם השנים", מוסיף מלר.

הידידות בין השניים החלה באליפות אירופה לנבחרות ב-84', אותה סיקרו עבור "מעריב", ולמרות שעם השנים נפרדו דרכיהם המקצועיות, הקשר המשיך לפרוח. "החברות שלנו היתה מעל לכל, אבל לא פגעה בתחרותיות בינינו", אומר מלר. "כשנדב היה ב'ידיעות' ואני ב'מעריב', רדפנו כל אחד אחרי הסקופים והראיונות הבלעדיים. ב-92' נדב השיג ראיון בלעדי עם פלה באליפות אירופה בשוודיה, וקינאתי בו מבחינה מקצועית, אבל שמחתי שזה היה נדב ולא מישהו אחר. אגב, נדב פירגן לי בחזרה, כשבאותה אליפות לא היה לי מקום שינה והוא חלק איתי את חדרו". יעקובי מצידו חושב שהכל מתחיל ונגמר בעובדה שהם השכילו תמיד לגשר על המחלוקות ביניהם. "היחסים בינינו גורמים להרבה אנשים להרים גבה, אבל בסופו של דבר להצדיע לנו על כך שאנחנו יודעים לשים את האגו בצד. אף פעם לא רבנו ותמיד ידענו ליישר את ההדורים בינינו בצורה ג'נטלמנית, גם כשנאלצנו להכריע מי משנינו ישדר משחקים מסוימים".

העיסוק המשותף והדמיון החיצוני הקלוש ביניהם, גורמים לעיתים קרובות לבילבול. יש להם שפע סיפורים חובקי עולם ומשעשעים למדי, על ישראלים שמתבלבלים ביניהם ופונים למלר ב"שלום נדב" ואל יעקובי ב"אהלן אבי". הם כבר רגילים.

- ייעדתם את עצמכם מראש למשבצת הכדורגל העולמי?

מלר: "אני חושב שהבחירה נעשתה בנו ולא אנחנו עשינו את הבחירה, אם כי זה תואם את הנטיות שלנו. הגישה של ערוץ הספורט היא שילוב של מידע ובידור, וזה מאפשר לנו להסתכל על הכדורגל בחו"ל בצורה הרבה יותר קלילה ופיקנטית מאשר נהוג אצלנו להתייחס לכדורגל המקומי".

יעקובי: "הכדורגל בעולם הלטיני הוא חלק בלתי נפרד מהתרבות, ואילו בארץ עדיין מתייחסים אליו כאל בן חורג. כיוון שיש לכדורגל בארץ, במידה רבה של צדק, תדמית נחותה יחסית - הערך המוסף שאני אמור להביא בשידורים זה לא מי מסר למי במשחק בין פלמינגו לפלומיננזה, אלא מה זה בדיוק כדורגל עבור ארגנטינה, ברזיל או ספרד".

- מאיפה הידע על המתרחש שם?

מלר: "אין ספק שהאינטרנט הוא כלי עזר מצוין, אבל יש כלים נוספים בהם אני נעזר הרבה שנים, בזכות השהות הממושכת שלי באנגליה. צריך להבין שאיסוף החומר הוא עבודה סיזיפית, ומי שחושב שנדב ואני באים בבוקר לפני השידור ומסתפקים בקריאת ה'אל מרקה' וה'גרדיאן', טועה. אני נעזר בכל רשתות הטלוויזיה, בתחנת הרדיו של הבי.בי.סי, בחברים ובקשרים מקומיים ובכל מיני ספרים ומדריכים של הכדורגל הבריטי. בעידן האינטרנט העבודה הפכה יותר קלה בהרבה מבחינת הנגישות, אבל צריך לדעת לסנן את הכמות העצומה של החומר".

יעקובי: "אנחנו מתכוננים ככל האפשר, אבל תמיד יהיה אוהד או צופה שיכול להפתיע אותנו במשהו שלא ידענו, ולכן צריך להתמקד בערך המוסף שיש לנו. לקראת שידור אני קורא את כל העיתונים היומיים שמכסים את הקבוצות שאני עומד לשדר, ולומד מהם על האווירה מסביב. כמו שמי שיקרא בחו"ל 'מעריב' או 'ידיעות', יידע פחות או יותר מה קורה פה. וכיוון שלמדתי פורטוגזית, שדומה מאוד לספרדית, אני מקפיד לצטט את הכותרות במהלך השידור".

- שניכם כבר הרבה שנים במקצוע. עד מתי תתעסקו בכדורגל?

יעקובי: "יכול להיות שבאיזשהו שלב יימאס לי לשדר, וכמו בכל מקצוע יש גם תקופות רוויה. עם זאת, עברתי את הארבעים, אבי מתקרב לחמישים ואם אנחנו עדיין מתעסקים בזה, כנראה שזה יהיה לתמיד. הכדורגל ממשיך לרגש אותנו, הגענו לעמדה מכובדת יחסית ואנחנו גם מתפרנסים מזה, כך שאני לא רואה סיבה להפסיק. אין לי כוונה ללכת לתחומים אחרים, אבל בהחלט אשמח להשתלב בכיוונים נוספים בתחום הכדורגל מעבר לכתיבה, פרשנות ושידור".

מלר: "שדרנים ופרשנים רבים בעולם חצו את השישים, ואפילו יורם ארבל, שבעיני הוא השדרן מספר אחת בארץ, נמצא בעשור השביעי לחייו. אם התשוקה והרצון קיימים, ויש שילוב נפלא של אהבה ופרנסה, אין סיבה להפסיק. אני לא רואה את עצמי עושה דברים אחרים בטלוויזיה כמו שמודי בר און עושה, למשל את 'הכל אנשים'. יש לי שאיפות להמשיך להשתפר, לעשות שידור יותר טוב, מערכון יותר טוב ולהיות מעורב באירועים מרתקים, אבל לא יותר מזה. בסופו של יום אני מודה לעצמי שאני במקצוע הזה, גם מבחינת מבט אל העתיד הרחוק".

נדב יעקובי - כרטיס ביקור

קבוצה אהובה בארץ: הפועל ב"ש

קבוצה אהובה בחו"ל: ארסנל, סלטה ויגו, ריבר פלייט וסנטוס

שחקנים אהובים: ליאם בריידי, טוסטאו

ההימור שלי בליגת האלופות בכדורגל: "ההערכה שלי היא מילאן, למרות שההימורים נוטים נגדה"

את האהבה לכדורגל ינק יעקובי, 42, מאביו יליד הונגריה, שגידל אותו על מעללי נבחרת הפלא בראשות פרנץ פושקאש האגדי. את ילדותו בבאר שבע הוא העביר כבלם במסגרת הליגה המקומית. בתום השירות הצבאי התקבל למדור הספורט של "מעריב" והתבלט בזכות הידע הפנומנלי שלו על כדורגל עולמי. מאוחר יותר ערק עם קבוצת עיתונאים בראשות אבי רצון ל"חדשות" ולאחר שהעיתון נסגר, מונה לסגן עורך המקומון "ערים" ברחובות, ובמקביל כתב ל"ספורט הארץ". התחנה הבאה שלו היתה "ידיעות אחרונות", שם כיהן 12 שנה כראש דסק עולם. עם הקמת ערוץ הספורט הגיע יעקובי, נשוי פלוס שניים, לערוץ על תקן פרשן כדורגל דרום אמריקאי, והוא גם כותב בנושאי כדורגל ב"בלייזר" וב"ספורט העיר".

אבי מלר - כרטיס ביקור

קבוצה אהובה בארץ: מכבי חיפה

קבוצה אהובה בחו"ל: ווטפורד

שחקנים אהובים: יוהן קרויף, גלן הודל, ליאם בריידי וטרבור ברוקינג

ההימור שלי בליגת האלופות בכדורגל: "יובנטוס צריכה לקחת, אבל יש לי הרגשה שהפעם מילאן תעשה את זה"

מלר, 49, יליד חיפה, שיחק בילדותו כשוער ומגן במכבי נווה שאנן, ובתקופת התיכון אירגן את משחק הכדורגל הראשון בארץ לנשים, עליו דיווח ל"מעריב לנוער". אחרי הצבא נסע ללונדון ללימודי תואר ראשון במדעי המדינה, ולפרנסתו שימש תחילה ככתב "על המשמר" ומאוחר יותר כסופר "מעריב" בבריטניה. אחרי עשר שנים, ב-84', שב ארצה, עם אשתו לשעבר ושני ילדיהם. במשך 15 שנה עבד במדור הספורט של "מעריב", ומאז 98' הוא משמש כסגן עורך מדור הדעות של העיתון. לפני עשר שנים הצטרף לערוץ הספורט, לאחר שהמנכ"ל מיילן טנזר שמע אותו בגלי צה"ל והתייעץ לגביו עם לא אחר מאשר... נדב יעקובי. בנוסף, הוא משמש כמרצה לכתיבה עיתונאית באוניברסיטה הפתוחה.