מסע התשוקות ברכבת ישראל

"... הפופולריות הרבה של רכבת ישראל הניבה שיגעון חדש שסוחף אחריו אלפים: חובבי רכבות. הם ישנים בנמל אשדוד לפני בואו של קרון חדש, מאמצים קטרי דיזל וקיטור נדירים וחולמים על קו קהיר-חיפה-איסטנבול..." – זו כותרת המשנה של כתבה שהיתה ב-"7 ימים" לאחרונה. בכתבה מפורטת בהרחבה 'סטייתם' של חובבי הרכבות. הם עוקבים אחרי בניית תחנות חדשות, עורכים סיורים לאורכה ולרוחבה של המסילה, גוזרים מהעיתון כל פיסת מידע הקשורה לרכבת, ובמקום ששומר המסך שלהם יכיל בחורות בפוזות מפתות, יש להם על מסך המחשב תמונות של קטרים נושנים מימי המנדט וצילומי תקריב של ארובות פולטות עשן.

בעקבות הכתבה הזו התוודעתי לפורום "תחבורה ציבורית" באחד האתרים הגדולים. הפורום עוסק בדיון בתחבורה ציבורית בכלל וברכבת בפרט. מן פורום שמדסקסים בו בערגה על האגזוזים של קווי 'דן', מעלים צילומים נדירים ממוסך הרכבת בדימונה, תוך הבטחה של הכותב ש"בקרוב אני מבטיח להביא לכם עוד תמונות מקוריות מהמוסך" (כאילו, וואוו....!), וכמו כן ניתן למצוא בפורום הזה תמונות אותנטיות של כרטיסי הרכבת לפורט סעיד, מאבקי כוחות בין חובבי קרונות IC3 וחובבי קרונועי SD-90 (רק אלוהים והם יודעים מה ההבדל), והשוס – נערכים שם סקרים ביזאריים בנוסח: "כשאתם נוסעים ברכבת ישראל, איזה סוג בלימה אתם מעדיפים?".

לקורא מן הצד, ולי בניהם, זה נראה כמו סוג של סטייה לא ברורה, ותגובתי למקרא הפורום והכתבה הייתה גיחוך מהול ברחמים. ואז, כשערכתי עם עצמי חשבון נפש נוקב בנדון, הגעתי למסקנה שגם בי חבויה אי-שם סטיית הרכבות.

לא. אני לא ישנה על רציפים, לא מצלמת אגזוזים, לא ממספרת קרונועים - ואפילו לא אכפת לי איך בולם הקטר. הסטייה שלי לא נוגעת לעזרים הטכניים שבקרונות אלא לאנשים היושבים בהם.

הסטייה הזו מתחילה מידי יום בשעה 8:16 דקות, ברגע שאני עולה לרכבת עם כוס קפה מהביל ועיתון. אני מתמקמת במושב אסטרטגי, כזה שמשקיף על רוב יושבי הקרון, ובין קריאת כותרת אחת לשניה, אני פוזלת לכיוונם ובוחנת אותם מבין סבך שערותיי.

כך יום אחר יום, במשך כשנתיים וחצי, אני בוחנת את היושבים מולי, סביבי, מעליי ומתחתיי (זה נשמע כמו אורגיה. אבל לא. מדובר ברכבת קומתיים), וגיליתי שקרונות הרכבת הם מן סוג של "משרדי שידוכים על גלגלים". הם מחביאים בקרבם מדגם מייצג ולא מבוטל של בחורי ובחורות ארצנו על כל תופעות הלוואי שלהם, ומהתנהגותם ברכבת ניתן ללמוד על אופיים 'ברציף'. מה שנותר זה רק להביט ולבחור את המודל המועדף.

להלן מס' דוגמאות שכיחות של "טיפוסי רכבת" כפי שנראים מהצד הנשי;

* טיפוס "מה-אני-עושה-פה-לכל-הרוחות?" – הוא מגיח לקרון בעין אחת עצומה, שרוואל מדובלל, נעלי בית שזה מכבר פג תוקפם, חולצה שכל קשר בינה לבין המכנסיים מקרי בהחלט ושיער שלא ראה בבוקר מגע יד אדם. או מברשת. הוא מסתובב סהרורי בקרון, מחפש מקום להניח את ראשו על מנת להמשיך ולחלום בדיוק מהמקום ממנו הופסק ע"י השעון המעורר המחוצף. וכשהוא חושב שהוא רואה בזווית עינו, זו הפקוחה למחצה, מקום ישיבה פנוי, הוא מתיישב. שניה לאחר מכן הוא שומע צווחה קולנית, מה שמבהיר לו שמקום הישיבה היה בסה"כ פטה-מורגנה, והוא בעצם ישב על רגליה של אחת הנוסעות. נכון, אולי היו לה ירכיים רחבות מידי, אבל זאת לא סיבה.

הוא ממלמל סליחה חטופה, מנומנמת, מביט בה במבוכה בשתי עיניו (כן, העין השניה נפתחה סופסוף מהדף הצווחה שלה) ומחפש מקום ישיבה חלופי, מוודא שהוא פנוי לגמרי מכל ירך שמנמנה, מניח את ראשו על השולחן, נרדם, נוחר, מרייר במרץ ונזכר להתעורר בבהלה בדיוק כשהרכבת עוזבת את הרציף בו הוא היה צריך לרדת.

* טיפוס "הרכבת-של-אבא-שלי" – הוא נכנס לרכבת בצעדי ענק, פורש את תיקיו על המושבים הסמוכים, חולץ את נעליו בשיא הטבעיות, נשאר בגרביו ומניח את רגליו על המושב הסמוך. הוא מסניף אל קרבו את הריח ברדיוס שלו, מחליט שזה נסבל וממשיך בעיסוקיו. אך אלה היושבים מצדדיו חושבים אחרת. הם במצב של ערפול חושים מוחלט, אך חוץ מלנעוץ מבט זועם בגרביו המופשלות הם לא יכולים לעשות מאומה.

תוך התעלמות מוחלטת מהסובבים אותו, הוא מסדר את בגדיו התחתונים, מסרק את בלוריתו המתנפנפת, מקנח ת'אף בקולניות ואם היה מתאפשר לו הוא היה משפריץ על לסתותיו קצף גילוח איכותי, מעביר ל לחייו מאך3-, מנצל את ערפול החושים של אחת משכנותיו ומבקש ממנה למשש את לחייו ולוודא שהוא התגלח כראוי ולא נותרו זיפים טורדניים על לחייו הענוגות.

* וורקוהוליסט ממונע - הוא מדלג במרוצה במדרגות, ביד אחד אוחז בלפ-טופ, הביפר מצפצף, הפלאפון באוזנו הימנית, אוזניה באוזנו השמאלית, ובליבו צער שאין לו אוזן שלישית. לאורך כל הנסיעה נראה שהוא מנהל את כל העולם ובלעדיו היה תוהו ובוהו. הוא מעיין ב'גלובס', ב'כלכלה' ובמוסף הארץ בו זמנית, מתעדכן על מצב המניות, המדדים, מזיז פגישות, עורך ישיבות טלפוניות, חורץ גורלות עסקיים ומודיע לה חגיגית שהוא מצטער אבל גם היום אין לו זמן לצאת איתה. ולבסוף יורד מהרכבת כשהוא מיוזע באופן היי-טקי - וממשיך במדרגות הנעות ללחוץ על מקשי הלפ-טופ.

* נציג של חברת "מסע אחר" - למרות שהוא נוסע מידי יום ברכבת, בכל יום זה נדמה בעיניו כחוויה עצומה. הוא נכנס מחוייך לקרון, עמוס בפקלאות ועיתונים ותופס את המקום הסמוך לחלון. שהוא יפספס ת'נוף? (שאגב, מורכב רובו ככולו משדות דרדרים, גרוטאות ושאר מרעין בישין). האוזניות תחובות עמוק באוזניו, ומתוכן בוקעים צלילים קצביים במיוחד. תוך כדי שהוא גומא בעיניו את הנוף "הקסום", הוא קורא עיתון, מענטז קלות על מושבו למשמע הצלילים באוזניו ומוציא סנדוויץ' עסיסי, ירקות חתוכים ומימייה. כשהרכבת מגיעה ליעדה, הוא משחרר לחלל הקרון גרעפס סמוי ושבע וממשיך בדרכו. אולי לפתוח איזה שולחן, עם המלפפונים שנותרו לו, באחד הקווים של 'דן'.

הטיפוסים הנ"ל הם רק מדגם קטנטן של גברברי הרכבת. כאלה שעפ"י הליכותיהם והליכתם בקרונות ניתן ללמוד ולדעת האם הם אלה הראויים לגאול אותי מהסינגליות שלי. האם אחפוץ לעשות "עיניים" לזה שביד אחת יחבק את הפאלם וביד השניה ילטף את זרועי בעדנה, או שמא לזה שפינוק אמיתי בשבילו זה ירח דבש בקרון הרכבת של ה'מקומות השמורים' וארוחות גורמה של מנת כרוב?

כן, כן. אלו התלבטויותיי והתחבטויותיי מידי בוקר בעת שהרכבת משקשקת, בדרכה אל השיגרה במשרד.

אז אני פה בכדי להמליץ - בפעם הבאה לפני שאתם הולכים לפאב, מועדון או סתם הסתובב ולצוד בחוצות, כהרגלכם, תגוונו קצת. לבשו את מיטב מחלצותיכם, הצטיידו בפריטים מגוונים, כגון: גרביים מופשלות, חתיכות גזר, פאלם וכרית. דברים שיעזרו לכם להשתלב עם כל אחד מהטיפוסים הנ"ל, במידה ותחפצו, ושימו פעמיכם לרציף הסמוך לביתכם.

חיש מהר תגלו שהרכבת יכולה להוות תחליף הולם למועדוני ההיכרות ההומים של ת"א. בדיוק אותו דבר – פרט לעובדה שבעגלת המכירות ברכבת לא מוכרים אלכוהול. רק מיץ אשכוליות.

לי, בכל אופן, סטיית 'מועדון הרכבת', סיפקה את הסחורה. ועל כך בפרק הבא.