ללעוס היטב לפני הבליעה

קונאן אובריאן הריץ שוב את הכרוז הקשיש של תוכניתו, ג'ואל גודרד, עירום כביום היוולדו, הזמין את הצופים להשתתף בשעשועון נושא פרסים שבו ירכיבו פאזל מערוותו של גודרד, ערך מסיבת פרידה לרגל פרישתו שלו מתוכנית הלילה, ומיד אחר כך חזר בו וערך מסיבת קאמבק מתוזמרת. כל זה בקטע פתיחה אחד שנמשך פחות מעשר דקות.

להירגע. אובריאן לא יצא מדעתו, הוא בסך הכל התבדח על חשבון הבוסים שלו, מנהלי אולפני הטלוויזיה הגדולים, שעושים בחודש מאי הכל, אבל הכל, כדי להעלות במשהו את הרייטינג. קוראים לזה "sweeps", או בתרגום חופשי 'גריפה'. ואכן חודש מאי הוא אחד מארבעה חודשים באמריקה שבהם יש לגרוף את הצופים אל המסך, ולא בכפית או מגרפה אלא בעזרת שופל.

הכל מותר

ספיישלים לעיסים, עבודה בעיניים, מתיחות פנים לתוכניות קשישות, גיוס כוכבי עבר ופריטה נוירוטית על מיתרי הרגש. שם המשחק הוא כסף, והצופים הם הבנק.

השיטה מעט תמוהה, אם כי מסוכן להטיל ספקות במכונות משומנות כמו הרשתות האמריקאיות הגדולות (הנטוורקס). ארבע פעמים בשנה, בחודשים: פברואר, מאי, יולי ונובמבר, נמדדים נתוני הצפייה בקפידה על ידי הרשתות האזוריות, אלה שמוציאות לפועל את השידורים של איי.בי.סי, אן.בי.סי, סי.בי.אס ואחיותיהן. התוצאות והפילוחים משמשים לקביעת עלותם של מקבצי הפרסומות לתוכניות בחודשים הבאים. נשמע הגיוני. אז למה שיטה 'תמוהה'? מכיוון שממילא מרבית התוכניות שיבואו בחודשים הבאים כלל לא מופיעות במאי.

מבלבל, אני יודע. אז נעשה סדר. בחודש הזה מגיעות לסופן העונות של כל סדרות החורף. מ'חברים' ועד 'וויל וגרייס'. מ'חוק וסדר 1' ועד 'חוק וסדר 852'. מ'הבית הלבן' ועד הבית השחור. החודש הן מקבלות פינאלה מפואר, בדרך כלל מורחב, שנמרח על פני הרבה יותר מדי זמן, אבל זוכה לתשומת לב תקשורתית מקסימלית. עבור רבות מהן זה אכן הסוף.

את הסיומות המנופחות האלה עוטפים ברכות בשורה ארוכה של ספיישלים מיוחדים ושולחים לצופים הביתה. כשחודש יוני יגיע תסתיים עונת החורף באופן רשמי ותתחיל עונת הקיץ ששואבת באופן טבעי את כל מולקולות השכל האחרונות שנותרו בגולגולת. וזה אומר שבמקום 'חברים' ו'חוק וסדר' נקבל הרבה טלוויזיית מציאותיות (ריאליטי טי.וי): הבחורה הכי יפה באי, הגבר הכי טיפש באוטובוס, הנמלה הכי עצלה במחילה וכן הלאה. מחיר הפרסומות: בהתאם לצפייה בתוכניות החורף. ההיגיון: אמרנו לכם אלף פעם: לא מתווכחים עם אמריקאים. נקודה.

החודש רקחו עבורנו הרשתות, רביחה צמיגית שכוללת את מדונה, היטלר, שאנון דוהרטי(זוכרים?), אנג'לה לנסברי (זוכרים???), 'שלושה בדירה אחת', לוסיל בול (אותה אתם בטח לא זוכרים) ועוד. צריך רק לקוות שבסוף החודש לא תיערך מסיבה רבת משתתפים עם כל כוכבי הסוויפס שבה מדונה תיאלץ לרקד עם אדולף לצלילי 'ההולנדי המעופף'. אז הנה הם באים הסוויפרים. או בלשוננו: 'הגורפים'. ולא לשכוח ללעוס לפני שבולעים.

צלפי רייטינג

כשהידיעות על הכוונה של סי.בי.אס להפיק מיני סדרה על הצורר הנאצי בצעירותו התחילו לעשות כנפיים, הארץ רעשה. בעיקר זעמו בכירי הקהילה היהודית, שהעלו חשש שמא סדרה בשעת צפיית שיא, על היטלר הצעיר בטרם עלה לשלטון, תתמקד יותר בלבטיו האמנותיים ופחות במעשיו המחליאים ותעורר קורטוב סימפטיה בקרב צעירים אמריקאים בעלי ידע מוגבל בהיסטוריה. זאת סכנה אדירה אמר הרב מרווין הייר, מנהל מכון ויזנטל בלוס אנג'לס ואחת הדמויות החשובות בקהילה היהודית, בראיון שהעניק לי לפני שמונה חודשים.

בינתיים שובצה הסדרה שנקראת עכשיו 'היטלר: צמיחתו של הרשע' לשידור בשני חלקים של שעתיים. קלטת שהגיעה לידי מוכיחה שצעקות הגוואלד היו מוקדמות ומוגזמות. למעשה, מרוב חשש שיאשימו אותה בהמתקת הצורר מתרכזת הסדרה מהפריים הראשון ועד האחרון בהשנאת דמותו על הצופה ובדרך שוכחת את הפסיכולוגיה של הדמות.

צוות שחקנים מרשים התגייס למשימה, אבל רוברט קרלייל ('טריינספוטינג', 'ללכת עד הסוף'), המצוין בדרך כלל, משרטט היטלר מרוחק ומעט צעקני. טובים ממנו בהרבה מתיו מודין בתפקיד עיתונאי חתרני שמנסה להילחם בהיטלר, וג'וליאנה מרגוליס ('אי.אר') בתפקיד אמריקאית מהגרת שנשבית בקסמו. שורה תחתונה: למרות הבעיות וההחמצה, ולמרות שבסרט הזה כבר היינו, התוצאה מכובדת ותשיג אפקט של הרתעה וריגוש אצל הקהל האמריקאי. האם הסרט מתאים ליום השואה הישראלי? זאת כבר פלנטה אחרת לגמרי.

נשים עם חזון

יוצרי הסיטקום המשובח 'וויל וגרייס' לעולם לא יחמיצו את חודש מאי כדי להצעיד בשורה ארוכה עוד סלבריטיז בהופעות אורח. אחרי שאירחו את שר, גלן קלוז, דמי מור, קווין בייקון, וודי הרלסון והארי קוניק ג'וניור, הגיעה תורה של מדונה, בהופעה שתוזמנה היטב עם יציאת אלבומה החדש 'אמריקן לייף'.

קארן, אחרי ביקור קצר וביזארי במכבסה ציבורית (היא חושבת שמדובר באקווריום), מחליטה שהגיע הזמן לנסות את החיים האמיתיים ועונה למודעה של 'דרושה שותפה'. היא נכנסת לדירה עם מדונה, שנראית פשוט פגז בתפקיד הרווקה הזנותית שמלמדת את קארן איך החיים נראים מנקודת המבט של מעמד הפועלים. אחרי כל מה שנכתב בחודשים האחרונים על יכולות המשחק האיומות של הדיווה, צריך לומר שהיא יכולה להיות די משעשעת כעוזרת מנחה (סייד קיק). הנה, אמרתי את זה.

מצעד האורחים נמשך גם בשבועיים האחרונים של העונה שעברה, כשמיני דרייבר התארחה בשני פרקים דלוחים (וארוכים) בתפקיד חוזר של הזנזונת שחוטפת לקארן את בעלה הבלתי נראה סטן מתחת לאף. הפיתול בעלילה: סטן מת והגרציות רבות על הירושה ועל גודל האריזה בטקס האשכבה.

אלא שלא מדונה, לא מיני דרייבר ולא פורד אסקורט יעזרו לגווייה האמיתית ששוכבת על שולחן המנתחים: קומדיית המצבים האמריקאית. 'וויל וגרייס' קרובה להצטרף לסטן ווקר בארון המתים, ו'חברים' הרי מזמן מתה קלינית. גם 'פרייז'ר' ו'תהרוג אותי וזהו' יורדות מהמרקע.

שורה תחתונה: אן.בי.סי מחפשת בנרות את הדבר הבא לעונת החורף 2003-2004. בינתיים ההימור הוא על קומדיה חדשה, 'וופי', בכיבובה של וופי גולדברג. מקורות שצפו בפרק הניסיון (פיילוט) מדווחים שמדובר בלהיט היסטרי

געגועים לאיליין

ג'וליה לואיס דרייפוס, שמוכרת כאיליין הנוירוטית מ'סיינפלד', מקבלת במאי הזה צ'אנס נוסף להתחמק מגורלם האכזר של ג'ייסון אלכסנדר (ג'ורג') ומייקל ריצ'רדס (קריימר), שסיטקומים בכיכובם לא שרדו אפילו את מחצית העונה. 'מתבוננים באלי' בכיכובה עלתה לאוויר בעונה הקודמת כסדרה שמצולמת במצלמה אחת ללא נוכחות קהל, בדומה ל'מלקולם באמצע' או 'סקס והעיר הגדולה'. הביקורות והרייטינג היו אוהדים בתחילה, אבל מהר מאוד זלגו מתחת לקו האדום ואיליין נשלחה לעשות שיעורי בית.

סיפור הרקע דווקא חביב: לואיס דרייפוס היא אלי ריגס, זמרת ג'אז במועדוני לוס אנג'לס (השחקנית שרה היטב בעצמה) בחורה נאה, רווקה וחסרת ביטחון שמנסה לתמרן בין הפסיכוזות הפרטיות, האקס המיתולוגי והמחסור הכלכלי. בסיבוב הנוכחי נאלצו לואיס דרייפוס ובעלה בראד הול, יוצר ומפיק הסדרה, להיכנע לתכתיבי אן.בי.סי ולהחזיר לפסקול את הצחוק הטורדני והלא טבעי של הקהל. משמעות הצעד הזה היא סוג של אי אמון בבדיחות שכתובות בתסריט וביכולתן לעודד צחוק בבית בלי סיוע מהאולפן.

שורה תחתונה: לואיס דרייפוס מקסימה כתמיד וגם נראית נפלא. היא קומיקאית בחסד שיודעת לעשות שימוש נכון בפיזיות שלה (פה גדול, גוף קומפקטי ועצבני). אבל 'מתבוננים באלי' כתובה חלש, ורק מעצימה את הגעגועים לאיליין המקורית. למרות שיפור מסוים בשבוע האחרון, הרייטינג יורד (מקום 49 בטבלה). השבוע קיבלה לואיס דרייפוס טלפון מנשיא אן.בי.סי שמודיע לה שבאביב היא לא תשוב בחזרה.

ביי ביי דוסון

חשבנו שלעולם לא נגיע לרגע הזה, אבל אפשר לנשום לרווחה: דוסון היומרני וחבריו ההורמונליים נפרדים מאיתנו לשלום. הסדרה 'דוסון קריק', שהצליחה לייצר הכי הרבה זיוני שכל פילוסופיים על זיונים בתולדות הנוער האמריקאי, מגיעה לקיצה בפרק סיום קצרצר של שעתיים בלבד. צריך לשבח את היוצרים על היוזמה: רגע לפני שהשחקנים מגדלים כרס והופכים לקשישים, שנייה לפני שמסתיימות קומבינציות השידוכים בין הדמויות, ובטרם יעברו לברירת המחדל של אורגיה המונית, שודר החודש הפרק האחרון בכל הזמנים.

העלילה, כיאה לפרק ספיישל, מלאה בהפתעות: חמש שנים חלפו בינתיים וכולם מתאחדים בקייפסייד למפגש מחזור ולטקס חתונה. דוסון עבר ללוס אנג'לס כדי להפיק את סדרת הטלוויזיה האוטוביוגרפית שלו 'הקריק', ג'ואי היא עורכת ספרות מצליחה בניו יורק, ג'ן היא אמא חד הורית ואוצרת בגלריה ברובע סוהו, ופייסי עדיין חושב על ג'ואי. האם ג'ואי תשוב לזרועותיו של דוסון? האם ג'ן תיכנס באמצע? האם יישאר מקום לפייסי? מה הבשורה המרה שתתגלה בפרק ומי יבשר אותה? וכמה פילים אפשר להכניס לפולקסווגן?

שורה תחתונה: ההמתנה פשוט מורטת את עצבי.

שאנון כן, טורי לא

קבוצה אחרת של צעירים חרמנים, שדווקא לא ידעו מתי לגמור, היתה הנערים של 'בוורלי הילס 90210'. עשר עונות נמרחה הסדרה על תלמידי תיכון בעיירת הפיתוח שעשתה היסטוריה והיסטריה, והמשיכה הרבה אחרי שכוכביה חצו את מחסום ה- 20. עכשיו, שלוש שנים אחרי, התאחדו כמה מגיבוריה לפגישת מחזור טלוויזיונית בהשתתפות קלי, דילן, סטיב, ברנדון וההפתעה הגדולה ברנדה, המפלצת שנטשה את הסדרה בזעם בשיא הצלחתה.

במשך שעה הם ישבו והעלו זכרונות מהצילומים באולפן, שהיה צמוד לחברה שמפיקה סרטי פורנו, המעריצים שאהבתם הפכה לסכנת חיים, השיער שנסוג, הרומנטיקה, הסקס והדינמיקה הקבוצתית במקום הזוהר ביותר בעולם. ומי לא בא? טורי ספלינג, הבת של המפיק, שעל פי השמועות לא מוכנה לחלוק חדר אחד עם דוהרטי.

שורה תחתונה: פלופ בלתי מזיק. לוק פרי בקסקט, זקן מתמיד. דוהרטי עם פה עקום, לבושה בחולצת פסים מכוערת. ג'ייסון פריסטלי בלי צלקות. ג'ני גארת דווקא שווה. בקרוב: האיחוד בבית האבות 'נאות בל אייר'.

הבלונדינית

מאחורי הקלעים של כל קומדיה, מקובל לומר, מסתתרת דרמה אחת גדולה ולפעמים גם טרגדיה. במאי הזה הפכו לסרט טלוויזיה 'הסיפורים האמיתיים' של שתיים: לוסיל בול ('איי לאב לוסי') בסרט ארוך ומייגע על החיים הקשים של הבחורה המצחיקה הראשונה על המרקע, מי שבמידה רבה היתה חלוצת הסיטקום בפורמט המוכר לנו; ו'סיפורה האמיתי של שלושה בדירה אחת' על אחד הסכסוכים הנודעים לשמצה בתולדות הטלוויזיה, שהתחיל בבקשה של סוזן סאמרס (כריסי סנואו, הבלונדינית המקסימה והמהבולה) להעלאה מסיבית במשכורתה והסתיים בהרבה דמעות, פיטורים, נתק מוחלט בין שלושת השחקנים, ובסופו של דבר הביא לעצירת הקריירה של סאמרס למשך כמה שנים טובות.

סדרה אחרת שתועלה החודש מתהום הנשייה תהיה 'רצח במשיכת קולמוס'. ספיישל רביעי עם אנג'לה לאנסברי, כבר בת 7, שינסה לשחזר את הקסם והמסתורין.

גם סיביל שפרד היפהפייה ('בלשים בלילה'; 'סיביל') חוזרת למסך הקטן בתפקיד מרתה סטיוארט, הכוהנת הבלתי מעורערת של איכות החיים באמריקה, מולטי מיליונרית שחולשת על תוכניות טלוויזיה ורדיו, קו של מוצרי בית ונוי ומה לא.

השנה הואשמה סטיוארט בהונאת בורסה והחקירה מאיימת להפיל את האימפריה שגרפה בשיאה כ- 800 מיליון דולר. הסרט מתעד את התפרצויות הזעם של סטיוארט על עובדיה. אני מבינה לליבה של סטיוארט, אמרה שפרד בראיונות שהעניקה בשבועות האחרונים. הבנתה מובנת בהתחשב בעובדה ששפרד עצמה נחשבה בעבר לקפריזית בעלת פיוז קצר, שאף הטיחה בעוצמה כיסא בקיר האולפן בזמן צילומי 'בלשים בלילה'.