משחק אותה קשוח

למרות לוק ה"באד גאי" אייל רוזלס טוען שהוא ממש לא כזה. "הזמן עובד לטובתי, עם השנים משהו בי נרגע. אני נעשה יותר ויותר דומה למנהל בנק ופחות לשודד". לרוזלס רזומה נאה, הכולל הופעה ברשימה ארוכה של סדרות, סרטים והצגות תיאטרון. ב"משחק החיים" הוא אלפסי, הקרימינל האינטליגנטי. "אני כבר ארבע שנים בתעשייה", הוא אומר. "זה הרבה זמן, אבל אני לא מקפיד להגיע למסיבה הנכונה או להתיידד עם האיש הנכון. אני אומנם לא פראייר, אוהב להיות חזק בעניינים, אבל האופן שלי להגיע לשם הוא קצת שונה".

את המראה הקשוח הוא מייחס לאורח חייו ההרפתקני. "אם השחקן הממוצע גומר צבא, הולך לצוות הווי ובידור באילת ואז הולך ללמוד משחק, אצלי זה עבד אחרת. קודם ראיתי הרבה עולם ואספתי הרבה ניסיון". היום, הרחק מהילדות באילת, מהנשים ההולנדיות ומהעבודה בלוס אנג'לס, הוא גר בתל אביב מול הים, חולק זוגיות שלווה בתוספת בן טרי, נועם, עם השחקנית קרן גולדבלט ומטפח שני כלבים.

- אז אתה בתקופת הקינון?

"זה נורא מפתה להגיד שכן, אבל אני בסך הכל זאב בודד שמסתדר טוב בזוגיות".

- השתתפת בקורס הכנה ללידה?

"הייתי בפגישה הראשונה ולא רציתי לבוא יותר. יש שם מין אחוות יולדות, והגברים יושבים כולם עם חיוך נבוך. אני לא בקטע".

- אולי לא התבגרת מספיק?

"אולי. אני עדיין מאלה שיושבים ממול... אפילו בלידה לא רציתי להיות נוכח. אני חושב שאני הגבר התל אביבי היחיד שמרגיש ככה ואפילו מעז להגיד את זה. נראה לי נפלא לחכות במסדרון, ללכת מצד לצד עם זר פרחים. קרן הבינה אותי. היא יודעת שאני מתעלף איפה שיש יותר מדי דם".

- מתעלף מתעלף, אבל ב"משחק החיים" אתה אחלה קרימינל.

"הוא בא והולך. הוא המנוע השלילי. מלווה בריבית, פושע אינטליגנטי, מלא קנאה בבוהמה. הקשוח היחיד בין כל הדן תורנים... אני מחכה לפרקים הבאים כדי לראות מה קורה איתו. דובר על כך שהוא יצטרף לתיאטרון כשחקן מהשורה, ומעניין אם זה יקרה".

- למה מלהקים אותך תמיד לתפקיד הבחור הרע?

"מה זה למה? לשאלה אין קיום מבחינתי. זה תפקיד, זו דמות ואני שחקן. במקרה הספציפי הזה אני פשוט משתוקק לעבוד כמה שיותר עם התסריטאית סיגל אבין, שלמדנו יחד בכיתה והיא בעיני פנומן".

- איך זה שלא השתתפת ב"זינזאנה"?

"המאבק שלי הוא דווקא לא להיות ב'זינזאנה'. תפקיד בסידרה כזאת הכי קל לי לקחת, כי אני תמיד יכול לגלם את השודד. אבל אמא שלי נורא רוצה שאני אנהל את הבנק ולא אשדוד אותו...".

- המראה החיצוני שלך לא משתנה עם השנים, כאילו אתה לא מתבגר.

"אני מרגיש כאילו הגוף משתף איתי פעולה, הוא באמת מתבגר לי בקצב הנכון. הוא זיהה שאיחרתי להיכנס לתחום, אז הוא עומד עכשיו במקום".

רוזלס גדל באילת, ילד של ים, בן להורים יוצאי ארגנטינה, חואן וליליאן. הוא אפילו מדבר ספרדית שוטפת, ומשם יש לו גם את הדם החם וגם את הרציו. "אבא שלי הוא ההרפתקן האמיתי מבין שנינו", הוא אומר. "אפילו היום, בגילו המתקדם, הוא פותח וסוגר מפעלים לאבן שיש. כל השנים הוא היה דייג". הזיכרון הכי חזק שלו מהילדות הוא "לב ים וגלים לא קטנים, סירת דייגים, רשתות, משקולות ואבא שלי עומד שם עירום, בפרונט של הסירה. הוא היה צולל כל הזמן עם הסיגרייה ביד. אני נורא דומה לו'".

הנדודים אצלו בדם. אחרי ששירת בנח"ל נסע להולנד. "הייתי בדרך לאוסטרליה, אבל באמסטרדם גיליתי שאין לי מספיק כסף כדי להגיע לשם. עסקתי בצורפות במשך שלוש וחצי שנים. עשיתי תכשיטים מברונזה, אלפקה ונחושת. ריתכתי, ליטשתי, כופפתי, קיפלתי ומכרתי". לא היו לו שם חיי חברה מאוד סוערים. "היתה לנו בבית קומונה, אנשים היו באים והולכים כל הזמן. בעצם, הייתי בקשר רק עם הולנדית אחת. אני חושב שההולנדיות הרבה יותר מעניינות מההולנדים. כל העדינות האשכנזית המוחלטת הזו לא מתאימה לגבר. הולנדי זה אשכנזי שלא פגש עיראקי מעולם, וזה מתיישב יפה יותר על אשה".

- איך הגעת למשחק?

"בגיל 21 עשיתי עם דורון צברי, שלמד איתי בפנימיית הכפר הירוק, את סרט הסטודנטים הראשון, 'עלייתו ונפילתו של אלי לוזר'. כל הזמן דורון אמר לי 'לך ללמוד משחק, אתה מוכשר ומבזבז את זה'. לפני עשר שנים הוא חזר ואמר לי את זה, אחרי שהוא עשה את 'האח של דריקס', שם הייתי הש"ג. רות דייכס, המורה למשחק מול מצלמה, ראתה אותי שם ואמרה לי לבוא אליה. ואז התחילה ההתמכרות".

מאז הוא לא מפסיק לשחק: "חתולות הרעם", "לולו", "כחול עמוק", "סטרייט ולעניין", "פאזל", "הבולשת חוקרת", "לגעת באושר", "ריקי ריקי", "בית"ר פרובנס", "על הקו", "ננה", "מעורב ירושלמי", "תיק סגור", "חמש דקות בהליכה" וגם "המשאית" (ששודרה בערוץ 2), שם גילם את חיים. בתיאטרון הופיע בין היתר בהצגות "תמונות מחיי נישואין", "כרמן", "חוות החיות" ו"אונו מומנטו".

- מה יקרה עם חיים ב"המשאית"?

"יש תוכנית למתן אותו, כדי שגם אמא שלי תהיה מרוצה. אם את שואלת אותי מה הייתי עושה עם חיים, הוא היה עובר אצלי טיפול פסיכולוגי וחוזר לגור עם מימי אשתו, מלווה את ארז בכורו לצבא ומטפח את הילד הקטן שלו".

- האלימות שלו מדברת אליך?

"כן, אבל אני ניגש אליה עם רגש ובחוכמה רבה, לדעתי".

- מה התפקיד הכי משמעותי עבורך?

"בסרט 'על הקו', בתפקיד הבעל הנעזב של ענת וקסמן. זו דמות רכה, אוהבת, סופגת. אני לא מנהל שם את המהלכים, אלא נאבק במה שנופל עלי. אני זה שמסתדר עם הילדים בבית".

- ונוח לך במקום הזה?

"זה כיף לאהוב, לגשת לצדדים הרכים שבי ולחשוף אותם".

- איך אתה אוהב?

"אני חושב שבנאמנות, בעקשנות".

- מה אתה אוהב בנשים?

"הכל. אני חולם על נשים בכל מיני קטעים".

- בגילך עוד יש פנטזיות?

"כן. מה, זה אמור להיפסק?".

- למה בחרת לא להינשא?

"לא בחרתי לא להינשא. עוד לא בחרתי להינשא".