בחדרי החקירות של ישראכרט

חברות כרטיסי האשראי לא תמיד מאמינות ללקוחות שלהן. כך עולה מתביעה לפיצויים שהגישה לקוחה של ישראכרט נגד החברה, בטענה כי היא הוכפשה, הושפלה ונפגעה נפשית בעקבות מעשי החברה כלפיה. לטענת הלקוחה, חשדו בה, על לא עוול בכפה, בשימוש לרעה ובמירמה בכרטיסי אשראי.

שופט שלום שדן בתביעה קיבל אותה, וחייב את ישראכרט לשלם לתובעת פיצויים בסך 1,000 שקל ולהשיב לה את הוצאותיה המשפטיות בסך 2,560 שקל. "ישראכרט", כתב השופט בהחלטתו, "לא הוכיחה כי התובעת פעלה שלא כדין".

וזה הסיפור: ביולי 2001 הודיעה ע' לישראכרט כי כרטיס האשראי שלה אבד. למרות שהודיעה על ביטולו המשיכה ישראכרט לחייב אותה בגין מספר עיסקאות בסכומים קטנים שבוצעו באותו כרטיס.

בדצמבר אותה שנה, חמישה חודשים לאחר שאבד לה הכרטיס, גנבו ממנה, לטענתה, את ארנקה שהכיל את כרטיס האשראי החילופי שהנפיקה לה ישראכרט.

חקירה במשרדים

ע' טילפנה לישראכרט הודיעה על גניבתו ודרשה באותה שיחה לבטל את החיובים בחשבונה בגין העיסקאות שנעשו בכרטיס האשראי הראשון לאחר שביטלה אותו. איש שיחה בישראכרט, הורה לה, לדבריה, לבוא בדחיפות למשרדי החברה. ע', שלא ידעה לדבריה מה מצפה לה, הגיעה לשם באותו יום ונחקרה על ידי עובדי החברה. החוקרים, לטענתה, הטילו עליה מורא ואילצו אותה לחתום על מסמך שבו התחייבה לוותר על הכספים שבהם חוייבה.

מאוחר יותר, בעקבות התייעצות עם עורך דין ועל פי המלצתו, הגישה ע' תלונה במשטרה כנגד עובדי החברה ודרשה מהחברה בעצמה ובאמצעות עורך דינה את השבת הכספים שבהם חוייבה.

סכומי הכסף שבהם חוייבה הוחזרו לה לאחר פניות חוזרת ונישנות של עורך דינה, אבל פניותיה לשלם לה את שכר טרחתו בסך 2,000 שקל, נדחו.

ע' לא ויתרה והגישה לבית המשפט לתביעות קטנות בתל-אביב תביעה על סך 5,000 שקל נגד החברה בגין הכפשת שמה, השפלה, פגיעה נפשית והוצאות נילוות שנגרמו לה בעקבות הטיפול בהשבת הכספים.

ישראכרט הכחישה

ישראכרט הכחישה בכתב הגנה שהגישה את טענות התובעת, ובכלל זה שאילצה את התובעת לחתום על המסמך שבו הצהירה כי היא מוותרת על סכומי הכסף שבהם חוייבה בגין עיסקאות שבוצעו בכרטיס. התובעת, טענה ישראכרט, חתמה על המיסמך מרצונה החופשי וסכומי החיובים הושבו לה לפנים משורת הדין

השופט, יחזקאל הראל, כתב בפסק הדין כי התובעת לא היתה אחראית לשימוש לרעה שנעשה בכרטיס לאחר שהודיעה על ביטולו. "להערכתי", כתב, "הנתבעת הגיעה למסקנה כי לא יעלה בידה להרים את הנטל המוטל עליה להוכחת טענתה כי התובעת פעלה בכוונת מרמה או מסרה את הכרטיס לאדם אחר, ועל כן ביטלה את החיובים. הנתבעת", הוסיף וציין השופט, "לא עשתה דבר על מנת להוכיח את טענותיה ולא הוכיחה כי התובעת פעלה שלא כדין".

(ת.ק 12452/02)