תסריטאי "הפסנתרן" בישראל

בשנות החמישים המוקדמות החליט רונלד הארווד, אז בשנות העשרים לחייו, לנטוש את שאיפותיו הבימתיות ועבד כמלבישו של שחקן התיאטרון הבריטי הנודע סר דונלד וולפיט, מנהל להקת שחקנים נודדת, שהתפרסם בשל פרשנותו הייחודית ליצירותיו של שקספיר. ניסיונו זה הוליד את "המלביש", מחזה שעלה בבכורה בשנת 1980 על במת הווסט אנד הלונדונית וזכה להצלחה מיידית גם בברודווי. בשנת 1983 זכה המחזה לעיבוד קולנועי בכיכובם של טום קורטני, בתפקיד המלביש, ואלברט פיני בתפקיד השחקן המזדקן. מחר תתקיים הצגת הגאלה החגיגית של ההצגה בתיאטרון הקאמרי הישראלי, בנוכחותו של המחזאי ובכיכובם של יצחק חזקיה בתפקיד המלביש ועודד תאומי בתפקיד השחקן.
"המלביש" הוא המחזה השלישי פרי עטו של הארווד שמעלה תיאטרון הקאמרי. לפניו הוצגו הפקות של "זמנים אחרים", בבימויו של אילן רונן ו"המנצח" (Taking Sides), המגולל את סיפור חייו של המנצח הגרמני וילהלם פורטואנגלר ששיתף פעולה עם הנאצים, בכיכובו של תאומי ובבימויו של מיכה לבינסון, שביים גם את ההפקה הנוכחית. הצגת הגאלה היא הסיבה הרשמית לביקורו של הארווד, אך בהחלט לא היחידה. בשנה בה לא מעט אמנים מובילים בבריטניה כתבו וקראו להחרמת אמנים ישראליים, להארווד, יהודי במוצאו, חשוב להביע את התנגדותו החריפה לקריאות שכאלו. "זוהי בהחלט הצהרה, העובדה שאני כאן", הוא אומר במסיבת העיתונאים, ומספר שלפני חודשים אחדים התקיים בבריטניה ערב מיוחד בו נכחו ידידי תיאטרון הקאמרי, ביניהם המחזאים דויד הר, הרולד פינטר ואדוארד אולבי. "שאלו אותנו אם היינו מוכנים להגיע לישראל ואני היחיד שאמרתי כן. הייתי נחוש בדעתי להגיע, גם מפני שנהניתי מאד מביקורים קודמים, וגם מפני שאני חש צורך לומר 'אני כאן'. אני לא מגדיר את עצמי כאקטיביסט פוליטי ואינני נוטה להצטרף למניפסטים או לעצרות, אבל אני מוצא ילדותית את הקריאה להחרים את ישראל, שהפכה במהלך השנים האחרונות להיות האיש הרע שעומד בדרכו של תהליך השלום. קשה לי להבין קריאות לחרם תרבותי".
הארווד, שכיהן עד לפני כשש שנים כנשיא PEN, ארגון בינלאומי לקידום תרבות הקריאה והגנת זכות הביטוי, נאבק במהלך שנות כהונתו בתפקיד לא אחת על זכותם של יוצרים להשמיע את קולם האמנותי, ויצא נגד צנזורה באשר היא. בשנת 1986, שלוש שנים לאחר כניסתו לתפקיד, כתב ופרסם מכתב זועם ליאסר ערפאת, לאחר שהאחרון אסר לפרסם או להפיץ בתחומי הרשות מכתביו של איש הרוח הפלסטיני הגולה אדוארד סעיד. שגריר בריטניה בישראל, שרארד קופר קולס, שנכח אף הוא במסיבת העיתונאים, הוסיף על דבריו של הארווד והדגיש: "ממשלת בריטניה מתנגדת לחרמות תרבות. במצבי משבר צריך לחזק את ערכי התרבות ואת הדיאלוג הבין תרבותית. אנו רואים בישראל חלק מהמערב, היוזמות הללו קיימות והלחץ מורגש, אבל אנחנו משתדלים להרגיע את השטח".

חפש את היהדות

למעלה מ-40 שנה הוא עוסק בכתיבת ספרים, מחזות, מאמרים ותסריטים לקולנוע ("זעקי ארץ אהובה", "הפסנתרן", "המלביש", "קרומוול" או "A Fine Romance" בכיכובם של ג'ולי אנדרוז ומרצ'לו מסטרויאני) ולטלוויזיה ("אויטה פרון" בכיכובה של פיי דנווי ו"מנדלה" בכיכובם של דני גלובר ואלפרה וודארד). הפוליטיקה נוכחת גם אם כמסגרת כמעט בכל יצירותיו, למרות שלדבריו הוא אינו מתעניין בכתיבה על פוליטיקה לשמה. "אני לא מתעניין בפוליטיקה המפלגתית, אם אפשר לקרוא לזה כך, אלא ביחסי המוסר בין הפוליטיקה לאמנות", הוא אומר, "אמנות בעיני נדרשת במיוחד בעתות משבר. בתחילת מלחמת העולם השנייה ממשלת בריטניה עודדה וסבסדה את האמנות, ואני חושב שבישראל כיום הממשלה צריכה להשקיע באמנות, מכיוון שעכשיו זו התקופה שהישראלים זקוקים לה יותר מכל. האמנות והתרבות הם אלמנטים הכרחיים לבריאותם הנפשית של האנשים שחיים כאן".
לפני מספר חודשים עלה בבריטניה מחזה חדש שכתב על המלחין הגרמני השרוי במחלוקת גוסטב מאהלר. המבקרים לא אהבו, אבל הארווד מאמין במחזה, שככל הנראה יועלה אף הוא בעתיד הקרוב בתיאטרון הקאמרי. "זו הפעם הראשונה בחיי שכינו אותי בעיתונות מחזאי יהודי ומצאתי את זה מעליב. אני מחזאי בריטי, וסביר להניח שלעולם לא היו מכנים מחזאי אחר כקתולי, מכיוון שזה לא רלבנטי".
ובכל זאת, הארוורד מכיר בהשפעת השורשים על היוצר ועל היצירה: "מאהלר היה מלחין ענק ואי אפשר להתעלם מיהדותו כפי שהיא באה לידי ביטוי בתוך המוזיקה שלו. היא נמצאת בתוכה. אני משוכנע שגם בתוך הכתיבה שלי אפשר למצוא את היהדות, זה די ברור. לכל אחד יש את העולם הרוחני שלו".

תשפטו לבד

"אני מעלה שאלות פילוסופיות ומנסה לא לשפוט את הדמויות, כשהכי חשוב זה לתת לקהל לחשוב", הוא אומר ומוסיף - אחרי לא מעט מחזות ותסריטים שעסקו בבחירה בין המוסר לבין העשייה האמנותית - כי "אם היטלר היה מתקשר ואומר לי 'אתה המחזאי האהוב עליי', היה קשה לי לומר לו לא. אני מנסה תמיד לדמיין איך הייתי מגיב במקומם של יוצרים שהיו צריכים לבחור".
העבודה המשותפת שלו עם הבמאי רומן פולנסקי זיכתה אותו כאמור בפרס האוסקר על העיבוד לתסריט שכתב על-פי ספרו האוטוביוגרפי של הפסנתרן ולדיסלב שפילמן. "אני בר מזל. העבודה המשותפת שלנו היתה אחד הנסיונות הטובים ביותר שהיו לי", הוא אומר ומוסיף, "התעקשתי לשמור על הקול הייחודי של שפילמן. כשקראתי את הספר התחושה היתה שהוא מספר את הסיפור בצורה מאד אובייקטיבית, כאילו הוא כותב על מישהו אחר. כשדברתי עם רומן פולנסקי על ניסיונו האישי בתקופת השואה, הרגשתי שגם אצלו יש איזשהו ריחוק. אני חושב שזה אולי מכניזם של מי ששרד את המחנות".
הפרוייקטים הקרובים שמחכים לו הם עיבוד תיאטרוני לסרט הצרפתי "Le Diner Du Con" (ארוחת ערב עם אידיוט – מ.י) בבימויו של פרנסיס וובר, ובמקביל מצטלמים שני סרטים שעיבד לתסריט. הראשון, "The Statement", בבימויו של נורמן ג'ויסון ובכיכובם של מייקל קיין וטילדה סווינטון נמצא בשלבי צילום. "העלילה מתרחשת בתקופת השואה בצרפת והוא מבוסס על סיפור אמיתי. אני חושב שזה יהיה כנראה סרט השואה האחרון שאעשה", הוא אומר. הפרוייקט השני, "Being Julia", המבוסס על הרומן "תיאטרון" מאת סמרסט מוהם, ייכנס לשלבי צילום באמצע החודש. בהפקה הזו תככב השחקנית אנט בנינג ואת הסרט יביים הבמאי ההונגרי אישטבן סאבו, שביים בעבר את הגרסה הקולנועית ל"המנצח".
מחר במהלך היום יעביר הארווד סדנה מיוחדת לתסריטאים, מחזאים ושחקנים ישראליים בתיאטרון הקאמרי, ויהיה נוכח בהצגה החגיגית של "המנצח", בה יהיה נוכח גם נשיא המדינה, משה קצב. עם תום ההצגה יציין תיאטרון הקאמרי יובל לעשייה התיאטרונית של השחקן עודד תאומי, המככב בהצגה.