להחזיק ציפות, לא ציפיות

כשפנו אלי וביקשו ממני לכתוב כמה מילים עלי כסינגל טרי, ועל ההתמודדות עם המעמד החדש הזה, לאחר שנים של מערכת יחסים מבוססת (וכן, ממוסדת) ידעתי שהטור הראשון הולך להיות על הציפות.

לא, זאת לא טעות כתיב. אני לא מדבר על ציפיות, ההשערות האלה שאתה משער לגבי אנשים שאתה אוהב, לרוב לטובה, ובסוף מתבדה. אני מדבר על ציפות. פיסות הבד הבלתי-אפשריות האלה שעוטפות את השמיכה, בעיקר בחורף.

ולפני שאני מעורר על ההתחלה את זעמן של כל המרב-מיכאליות: אני לא שוביניסט, אבל יש דברים שגבר פשוט לא יודע לעשות, ואני לא מדבר על גיהוץ-בישול-ניקיונות. את המשוכה הזאת עברנו ממזמן. אני מדבר על הפעולות האלה, שלכן בנות, נראות טבעיות, אבל גם טייסים בחיל האוויר, לא מסתדרים איתן (וזה בדוק). אחת המעצבנות שבהן היא פעולת החלפת הציפה.

בתקופת נישואיי שהיו ואינם עוד, דווקא ניסיתי כמה פעמים לגלות עצמאות בתחום המתעתע הזה. התוצאות היו תמיד פאתטיות: השמיכה ברחה לי מהציפה, כפתורים ניתזו לכל עבר, פעם אפילו מצאתי את עצמי תוהה איך זה הצליחה הפוך שלי לקפל את עצמה קיפול-שמונה-צבאי בתוך הציפה ממש.

בהחלטה רציונלית של בני זוג בוגרים החלטנו, די בהתחלה, שאת עניין הציפה והשמיכה תיקח היא, ואני אבשל, אגהץ, אנקה, כאלה דברים, והכל בא על מקומו בשלום.

ואז הפכתי להיות סינגל.

דווקא בחורף.

אוקיי, הייתה לי שמיכה, והייתה לי ציפה, ואחרי חודש של התבהמות-מרצון, הגיע הזמן להחליף מצעים.

וככה – אחרי שעה ארוכה של ייסורים, בהן ניסיתי את כל השיטות שהיא ניסתה ללמד אותי ("תראה איזה פשוט זה!") – הכתה בי ההכרה: הבנתי שאני סינגל. שאני לבד. שיש דברים שמוטב שאתחיל להתרגל אליהם.

אז התרגלתי לישון עם שמיכה – אבל בלי ציפה.

אבל אחר כך התחלתי להזמין כל מיני בחורות אלי הביתה, חלקן אף חלק איתי את יצועי נטול הציפה.

ואז גיליתי עוד הארה: מישהי שמציעה לך להציע לך את המיטה – זאת מישהי שכדאי להשאיר. ואם היא נשארת ליותר ממחזור-כביסת-מצעים אחד מגיעה הבחינה: האם תנסה לשנות אותי וללמד אותי את תורת הח"ן הזאת, או תקבל אותי כמו שאני ותיקח על עצמה את עניין החלפת המצעים (אני ממשיך לבשל, לנקות ולגהץ – כן?), נחשו איזה סוג אהבתי יותר.

אבל אחרי תקופת ההשתוללות הטבעית שלאחר ההשתחררות ממערכת-יחסים, הגיעה תקופת היובש, ההכרה, החיפוש – וההתמודדות. גם עם הציפה.

והתמודדתי, בכל מיני צורות.

הרבה דברים למדתי בשנתיים שחלפו מאז שינוי הסטטוס: למדתי שלהיות לבד ולחיות לבד, זה אורח חיים שונה לגמרי מהיחד, למדתי שאפשר להשאיר נעליים בסלון, לצאת ולחזור באיזה שעה שבא לך בלי לתת דין וחשבון. אבל סינגליות זה גם לקנות קוטג' גמדי כזה, ולחשוב בשביל אחד, ולאכול ארוחות מול הטלויזיה, ולחזור לבית ריק.

אבל את זה כל סינגל יגיד לכם.

אני למדתי משהו הרבה יותר שווה.

למדתי להחליף ציפה.

בשבוע הבא: בליינד דייט ראשון בגיל 32, זה נורמלי?