שניים אוחזים בחמסה

חמסה בויז, להקת ההיפ הופ-טכנו החסידית, צברה בשנתיים האחרונות לא מעט מעריצים בקהילה היהודית וזכתה לתשומת לב תקשורתית גם מחוץ לה. אולם מה שהחל כחזון גדול לייסוד להקה יהודית מצליחה שתקרב אנשים לאמונה ולאהבה (כפי שצוין על עטיפת הדיסק היחיד של הלהקה), הסתיים בצלילים צורמים. המריבות, ההשמצות והתביעות ההדדיות היו יכולות להשתלב להפליא בטלנובלה אחת או שתיים. כעת להקה של עורכי דין מופיעה במקומם בבית המשפט בפייב טאונס, לונג איילנד, כדי לדון בתביעות נגדיות שהוגשו זה נגד זה על גניבת זכויות יוצרים.

המשבר פרץ בינואר השנה, כשבנג'י רפאל והסולן צביקה בורנשטיין, מייסדי הלהקה, החלו להאשים זה את זה בשימוש שלא כשורה בכספי החברה. בשלב מסוים הובילו החיכוכים להקמת להקה חדשה של זמרים יהודים, שרפאל הציג באתר האינטרנט של הלהקה כ"חמסה בויז" ואף יצא עימה להופעות בקהילה. למען האמת, מאז ינואר ועד הפשרה שהושגה בחודש מאי, הופיעו בקהילה היהודית ברחבי ארה"ב שתי להקות בשם "חמסה בויז".

תוסיפו לבלבול את העובדה שהרקדן והכוריאוגרף הישראלי קובי אדטו ערק מלהקת האם למחנה של רפאל, כדי להבין את גודל המבוכה. היום, בעקבות הפשרה שהושגה, נקראת הלהקה של רפאל "חי פייב".

הדרן בהפתעה

בהופעה שהתקיימה בווסטצ'סטר בדצמבר 2002, הגיעו חילוקי הדעות בין שני המייסדים לשיאם. כמו שבורנשטיין מספר את זה, ברגע שהלהקה סיימה לבצע את השיר האחרון, נשמע ברמקול קולו של רפאל המכריז ש"יש לנו עוד שיר אחרון" ולפתע הגיחו לבמה ארבעה צעירים, שאיש מהלהקה המקורית לא הכיר, והחלו לשיר שיר היפ הופ יהודי. בו ברגע הודיעו החברים ההמומים לבורנשטיין שהם לא מוכנים לעבוד יותר עם בנג'י.

"הייתי בדילמה, לא ידעתי מה לעשות", סיפר בורנשטיין השבוע. "בנג'י אמר שהוא יעשה מה שהוא רוצה. ביום שלישי אחד בחודש פברואר התקשרה אלי המנהלת של מועדון Heaven בברוקלין, הודיעה לי שיש לנו היום הופעה ושאלה מתי אנחנו מגיעים. לא ידעתי על מה היא מדברת והסברתי לה שזאת לא ההופעה שלנו אלא כנראה של הלהקה של בנג'י. הבנתי שאין לי כל ברירה אלא להגיש תביעה. היה ברור לי שאנצח, אבל הייתי צריך להוציא הרבה כסף על עורכי דין, כך שהסכמתי לחתום על הסכם פשרה".

על פי הפשרה שהשיגו עורכי הדין של שני הצדדים, חויב רפאל להוריד את אתר האינטרנט שבו פרסם את חמסה בויז החדשה שלו, נאסר עליו להשתמש במוזיקה שמופיעה בדיסק של הלהקה המקורית, אבל הותר לו להופיע בשירים של חמסה בויז אם ישנה את העיבודים המקוריים שלהם. בורנשנטיין קיבל את הבעלות על חברת Dream Production שייסד עם רפאל לפני שנתיים, את השם "חמסה בויז", ואת הזכויות על המוזיקה שמופיעה בדיסק. רפאל קיבל את ציוד הסאונד של הלהקה ואת הדיסקים שהופקו ועדיין לא נמכרו.

למרות ששני השותפים לשעבר לא אוהבים זה את זה, הם עושים מאמץ ראוי לציון להימנע מהשמצות מוגזמות. הם מבקשים להדגיש שאכן הושגה פשרה ומעתה כל אחד יוצא לדרך חדשה. רפאל היה בשבוע שעבר בעיצומן של חזרות לקראת סיבוב הופעות של הלהקה החדשה שלו. הוא לא רוצה להיכנס לפרטים באשר לדרך התנהלותו של שותפו לשעבר, אבל הסכים לומר ש"אני מרחם עליו. החלום שלו היה להיות זמר ואני לקחתי אותו ללהקה רק בגלל שאחיו השקיע את הכסף הוא בכלל לא זמר מקצועי".

הופעה במגרש של הניו יורק ניקס

בורנשטיין (30), שהיגר עם הוריו לפנסילבניה מישראל בגיל 13, עקר לניו יורק לפני כעשר שנים והתפרנס משיווק יינות.

כמי שתמיד אהב לשיר ולרקוד ואף הופיע בכמה שמחות בקהילה היהודית באיזור ניו יורק, החליט לייסד להקת "היפ הופ טכנו", כדבריו, שתופיע בשירים עם טקסטים יהודיים. הוא החליט לערב ברעיון את בנג'י רפאל, זמר שמופיע בקהילה היהודית והישראלית בעיר מזה שנים, שאותו הכיר היכרות שטחית. לדבריו, לאחר שהקשיב לכמה מהשירים שכתב, רפאל הגיב בהתלהבות לרעיון. "הרגשתי שהמוזיקה היהודית דורכת במקום והייתי בטוח שלצעירים היהודים חסר האלמנט של מוזיקת היפ הופ וטכנו עם מסרים דתיים", מספר בורנשטיין. "חשבתי אז על להקה בסגנון בקסטריט בויז או אן סינק. פניתי לבנג'י והצעתי לו לייסד להקה חדשה. הוא נדלק על הרעיון והחלטנו לצאת לדרך. אחי, שהוא איש עסקים שחי בישראל, השקיע 50 אלף דולר ואני השקעתי עוד25 אלף. פתחנו חברה בשם Dream Production התחלנו לכתוב שירים ביחד ובנג'י הלחין אותם".

השירים הראשונים של חמסה בויז, "עיבדו את השם", "תנו לי שלום" ו"שמע ישראל", נכתבו עוד לפני שגויסו החברים ללהקה. בורנשטיין ורפאל פנו לגיל נגל, מפיק מוזיקלי מוכר שעבד בעבר עם דודו פישר, כדי שיעשה עיבודים, והחלו לפרסם מודעות בעיתונים יהודיים ובמדריך הבידור "בקסטייג'", בהן הודיעו שהם מחפשים זמרים ורקדנים ללהקה. "לאודישנים שערכנו בקיץ 2001 באולפן במנהטן הגיעו כ- 350 מועמדים", מספר בורנשטיין. "הסצינה שם הזכירה לנו את מה שקורה בתחרות 'אמריקן איידול'. הגיעו גברים בני 45 שאמרו שהם בני 25, חזנים, רבנים וכו'. בסופו של דבר בחרנו ארבעה חבר'ה אליהם הצטרפתי כזמר ורקדן".

חברי הלהקה היו קורי זיגלר (21), זמר יהודי עם קול טנור גבוה ופיאות ממונסי שנהג לנגן עם גיטרה בקומזיצים ולשיר שירים בסגנון הרב קרליבך; ג'יימס דייוויס (23) חוזר בתשובה שהופיע בתפקיד בולט במחזמר "פוטלוס" שהועלה בברודווי; קובי אדטו (27) כוריאוגרף שהגיע מאשקלון וידע גם לשיר; ודייוויד רוס (24), בחור דתי מווסטצ'סטר שקודם לכן היה בלהקת "ביטחון" שהופיעה בקהילה היהודית באיזור ניו יורק, והחליט לעבור למתחרים.

רפאל, שכתב חלק גדול מהשירים והלחנים, הופקד על נושא הסאונד ואף הביא את הציוד שהיה ברשותו. השם "חמסה בויז", אומר בורנשטיין, היה רעיון שלו. "חשבתי על מזל, שלום, הצלחה, ברכה, כל המילים שהמילה 'חמסה' מסמלת".

הופעת הבכורה של חמסה בויז היתה אמורה להתקיים ב- 4 בינואר 2002 במדיסון סקוור גארדן, מול קהל של כ- 22 אלף בני אדם. זה לא שחמסה בויז היו אמורים לחמם את U2, באותו ערב עמדה להתקיים בגארדן הופעתו של הרב אמנון יצחק. חמסה בויז, שנולדה כגירסה היהודית של הבקסטריט בויז וקיבלה כתבות מחמיאות בכמה וכמה עיתונים, היתה הבחירה האידיאלית לאירוע.

"הם רצו מופע אקסטרווגנטי, להקה בסגנון אוף שמייח מישראל ואנחנו נמצאנו מתאימים", מספר בורנשטיין. "הרב אמנון יצחק התלהב מאיתנו ואמר, יאללה צאו לדרך'. אחרי כמה ימים הם הודיעו לנו שהם צריכים שבין השירים יהיה גם אחד בשם 'שמע ישראל' והסבירו שאנחנו חייבים להעביר להם אותו בתוך ארבעה ימים כדי שיוכלו להשתמש בו בקמפיין שהריצו בארץ. מיד אחרי השיחה בנג'י ישב וכתב את השיר. זה היה במוצאי שבת וביום רביעי השיר היה מוכן. הקלטנו אותו בליווי של כינורות, תופים, גיטרה חשמלית, פסנתר וסינתייסייזר והוא יצא מדהים. דאגנו גם לתלבושות שהחלפנו בין השירים".

אין ספק שחמסה בויז קבעו סטנדרטים חדשים בכל הנוגע להופעות של מוזיקה חסידית. את השיר "ישראל בטח בשם", ביצעו החברים במדי צה"ל, מחווה שמאוד ריגשה את הקהל, "במיוחד כשהמסר שלנו היה שעם הכוח של התפילה והצבא נצליח לשרוד ולהמשיך הלאה", מספר בורנשטיין.

שיר אחר, "עיבדו את השם", מזכיר, לדברי בורנשטיין, "את הסגנון של מייקל ג'קסון. התחלנו אותו בתנועות של תפילה כשאנחנו חבושים במגבעות שחורות, מכנסיים שחורים, חולצות לבנות וג'קטים שחורים. בשלב מסוים התחלנו לרקוד עם הכובעים. בשיר 'ברכוני' הופענו עם תלבושות צבעוניות בסגנון ספרדי שעיצבה לנו במיוחד מעצבת האופנה ברברה ביו". חמסה בויז היו אמורים לפתוח את ההופעה של הרב אמנון יצחק, לעלות לכמה שירים באמצע ולסיים. האירוע כולו עורר הרבה התרגשות. בין היתר דובר על פירסום שכלל שלטי חוצות עם שם הלהקה, ולדברי בורנשטיין, חלק מהשלטים כבר עוצבו.

"היה לנו חוזה חתום עם ארגון 'שופר' וכבר דיברנו באילו אפקטים נשתמש ואיך ניכנס לאיצטדיון. הרגשנו איך האש כבר בוערת מתחת לבמה של המדיסון סקוור גארדן שיהיה מלא בעשרות אלפי צופים". כידוע, המופע בוטל. אנשי "שופר" הסבירו כי נאלצו לבטל בגלל בעיות בטחוניות, אחרי הכל האירוע נועד להתקיים חמישה חודשים בלבד לאחר ה- 1 בספטבר. גירסה אחרת טענה שמכירות הכרטיסים היו חלשות.

כך או כך, קל להבין את האכזבה בקרב חברי חמסה בויז. "ניסינו להגיד לעצמנו שזה לא נורא. זאת ההופעה הראשונה שלנו ועדיף להתחיל יותר נמוך כי לאן כבר אפשר להגיע אחרי המדיסון סקוור גארדן", אומר בורנשיין. ההופעה הראשונה של חמסה בויז התקיימה בסופו של דבר בפסח 2002 בפני קהל יהודי של כ- 1,200 איש שגדשו את מלון נוויל בהרי הקטסקיל. ההופעה הצליחה מעל למשוער. הקהל אהב את השירים והריע לחברי הלהקה. למחרת הופיעה הלהקה במלון אחר בקטסקיל. צמד ההופעות האלה הפכו את חמסה בויז ללהיט ללא מתחרים בקהילה היהודית.

לדברי בורנשטיין, בהתאם לחלוקת התפקידים בינו לבין רפאל, הוא טיפל בהתקשרות עם הלקוחות בעוד שבנג'י הופקד על ציוד הסאונד ותפעולו. הוא מדגיש את נושא חלוקת העבודה, ששיחק תפקיד מרכזי במשבר שעוד יגיע. אבל עד אז הקריירה של חמסה בויז התקדמה במהירות, כולל הזמנה יוקרתית להשתתף בתחרות "טאלנט אמריקה", יחד עם עוד עשרות מוזיקאים לטינים ואפרו אמריקאים שניגנו היפ הופ.

"הגענו למלון שרתון במנהטן, שם נערכה התחרות, לבושים בחולצות אדומות, מכנסיים שחורים וחבושים בכיפות ונראנו שם כאילו הגענו מכוכב אחר", מספר בורנשטיין. "ביצענו את השיר Show Me Your Love, והלכנו לבית הכנסת פארק איסט כדי להופיע שם במסיבת בר מצווה. היינו משוכנעים שאין לנו שום סיכוי לנצח בתחרות, אבל כשהיינו בבית הכנסת צלצל הטלפון הנייד שלי ועל הקו היתה מארגנת התחרות ששאלה אותי, איפה אתם בחורים, זכיתם בתחרות'".

כן כן. להקה של צעירים יהודים מאמינים הראתה לעולם איך צריך לעשות היפ הופ. "היה קשה לעכל את זה, החבר'ה לא האמינו שזכינו", נזכר בורנשטיין. "קיבלנו גביע והודיעו לנו שעלינו לשלב הבא ונוכל להשתתף בתחרות הארצית. ההופעה הזאת הובילה גם ליצירת קשרים עם מפיקים מקצועיים. הבעיה שלנו היתה שאנחנו לא מופיעים בשבת בעוד שרוב האודישנים מתקיימים ביום הזה, כך שלא יצאו לנו הרבה הופעות מהאירוע הזה".

חמסה בויז המשיכה להופיע בקהילה היהודית. ההופעות התקיימו באולמות בבתי ספר תיכוניים יהודיים וישיבות בניו יורק ובפלורידה, ובשמחות משפחתיות. להופעה בתיאטרון מילניום בברוקלין הגיע קהל של 2,500 איש. הופעה זכורה נוספת, שהכנסותיה נתרמו לנפגעי טרור ישראלים, התקיימה במועדון דקייד במנהטן.

ההופעות לוו באפקטים מרשימים כמו לייזרים, עשן, ופעלולים פירוטכנייים של כדורי אש, שהופסקו מיד לאחר האסון שהתרחש במועדון ברוד איילנד. הקהל היהודי, שמעולם לא נחשף להופעות מסוג זה, הגיב בהתלהבות. בשנת 2002 קיימה הלהקה, לדברי בורנשטיין, כ- 40 הופעות ברחבי ארה"ב, כולל במחנות קיץ יהודיים, שם הסתערו עליהם מעריצות נלהבות.

שואו ביזנס

במהלך הקריירה הקצרה שלהם זכו חברי חמסה בויז לכיסוי תקשורתי שלהקות ותיקות מהם היו יכולות רק לחלום עליו. לפני כשנה התפרסמה עליהם כתבה ב"ניו יורק מגזין" תחת הכותרת "בוי, בוי וויי", שנפתחה באזהרה לאן סינק, "זהירות יש לכם מתחרים". במגזין "טיים אאוט" נבחרה לכתבה שלהם הכותרת "ג'ואיש בויז בנד, רוק דה טאון".

בסתיו 2002 פרץ במלוא עוזו המשבר בין בורנשטיין לרפאל. בורנשטיין טוען שחילוקי הדעות הראשוניים היו על רקע מוזיקלי: רפאל משך, לדבריו, לסגנון מיינסטרים בעוד שהוא וחבריו רצו להמשיך להיצמד להיפ הופ היהודי. ויכוחים התלהטו לאחר שרפאל האשים את בורנשטיין שהוא השתמש בצ'קים של החברה ללא חתימתו כפי שדרש החוזה ביניהם. בורנשטיין לא מכחיש, אבל מזכיר שהוא ואחיו השקיעו בלהקה עשרות אלפי דולר, בעוד שרפאל השקיע רק אלפים בודדים.

לפני שלושה חודשים ייסד רפאל להקה חדשה של חמסה בויז, עם אדטו, גיל מאורי, אריאל בוני, ג'ייסון ג'יי ושי ספרדי. באתר האינטרנט שתיחזק רפאל הוא שיבץ את תמונות חברי הלהקה החדשים במקום אלה של חברי הלהקה המקוריים, מה שגרם לבלבול רב בקרב הלקוחות. בראיון שהעניק ל"דיילי ניוז" בפברואר השנה, סיפר רפאל על חמסה בויז מבלי להזכיר את קיומו של בורנשטיין או להתייחס לקונפליקטים שבתוך הלהקה.

לסאגה של חמסה בויז יש סוף טוב יחסית. אף אחד מהשותפים לשעבר אינו משמיץ בציבור את האחר, ושניהם טוענים שיש מקום ליותר מלהקה אחת בקהילה היהודית. בורנשטיין שמח שקיבל בעלות על השם "חמסה בויז". לדבריו, אחרי ההופעה בסנטרל פארק, מצפות ללהקה הופעות במרכז היהודי בדנוור, שם עומד להתקיים מופע "ישראל אקסטרוואגנצה" בפני עשרת אלפים צופים יהודים. בקיץ יצאו לסיבוב הופעות בישראל, במהלכו הם אמורים להשתתף בפסטיבל הכליזמרים בצפת, בליל האהבה בצמח ובאירוע מוזיקלי גדול בפארק הירקון.

גם בנג'י רפאל טוען שהוא מרוצה, אם כי הוא ממהר להדגיש שהגיע לפשרה רק כי "ריחם" על בורנשטיין. לדבריו, כזמר וכותב שירים, לצביקה בורנשטיין יש עוד הרבה מה ללמוד. "נתתי לו להמשיך להופיע עם השירים כדי שיוכל להחזיר את הכספים שהחברה חייבת לאח שלו. הוא אמר לי, 'תעשה טובה, חמסה זה החלום שלי, תשאיר לי אותה'. הוא חיבק ונישק אותי בבית המשפט וטילפן אלי כל יום כאילו הוא חבר שלי. ריחמתי עליו והשארתי לו את זכויות היוצרים על שם הלהקה. גם אמרתי לו שאתן לו את האתר באינטנרנט. היתה בעיה של צ'קים שיצאו ללא ידיעתי אבל אני לא רוצה לדבר על זה. גם הרעיון של חמסה בויז לא היה שלו כמו שהוא טוען. מה שחשוב עכשיו זה שאני דוהר קדימה".

רק לאחרונה הופיעה חי פייב, להקתו של רפאל, באירוע גדול במלון וולדרוף אסטוריה. קודם לכן, בפסח, התקיימה הופעה בניו המפשייר וכבר נקבעו לה הופעות באפ סטייט ניו יורק. בקרוב מאוד ייצא דיסק ראשון ללהקה, שיכלול שירים חדשים ומקוריים, "אחד מהם הוא שיר השלום שכתבתי לאו"ם", אומר רפאל.

שני השותפים לשעבר טוענים שהם למדו את השיעור ההכרחי בנושאי קריירה מוזיקלית, שואו ביזנס וחברות. "למדתי שאסור לקחת שותפים ובוודאי כאלה שאינם ישרים", אומר רפאל. "למדתי שצריך להפריד בין עסקים לחברות. המטרה שלי היא ליצור יותר אנרגיה בקהילה היהודית, ליצור מוזיקה שתביא את הרוח היהודית ולקרב אנשים ליהדות", מסביר בורנשטיין, שמוסיף שככל הידוע לו, לרב אמנון יצחק אין שום מושג על גורלה של הלהקה שהוקמה לכבודו.