הערוץ הראשון, הדור הבא

רשות השידור מרכזת את כל החומרים הדרושים לסידרת המציאות הטובה ביותר שניתן להעלות על הדעת. לו היו מונחות מצלמות בחדרי הרשות ובמסדרונותיה, הן היו מתעדות התרחשויות קומיות ודרמטיות שצריך היה למתן, כדי שהתסריט לא ייראה מופרך: רק בשנה וחצי האחרונות התחלפו ברשות השידור שני מנכ"לים, שני מנהלי טלוויזיה, שלושה שרים ממונים (אחד מהם ראש הממשלה) ויו"ר אחד שהתפוטר.

ובכל זאת, בחודשים האחרונים ניכרת תחילת עשייה חיובית. רצועות יומיות עולות למירקע, היו מישדרים שהביאו קצת רייטינג ("כנפיים") ואחרים שזכו לביקורות חיוביות ("דרומה"). אבל יש כמובן עוד הרבה מה לעשות. לייעץ זה הכי קל, ולכן התנדבתי למשימה. הנה כמה הצעות פרטיות לגמרי, לטווח הקצר והארוך, שיכולות לעזור לערוץ הראשון ליישר קו בדרך להיותו מקום שטוב יותר לצפות בו. זאת מתוך התחשבות במצב הכלכלי הבעייתי שהרשות נמצאת בו.

הדור הבא

במועדוני הסטנד-אפ ובבתי הספר לקולנוע יש יוצרים צעירים, שמשוועים לקבל צ'אנס ולעבוד ב"תקשורת". הנהלת הטלוויזיה צריכה לצוד את המוכשרים שבהם ולהחתימם על חוזים ארוכי טווח. כולם ירוויחו: הצעירים ימצאו בית לגדול בו, הרשות תרוויח כשרונות חדשים שלא ינטשו אחרי ההצלחה הראשונה. גם העלויות הכספיות יירדו - במקום הוצאות עתק על טאלנטים, הצעירים יועסקו בתנאי שכר הוגנים, אך בלתי מופרזים.

נכון שזה ייקח זמן, ונכון שלא כולם יתבררו כמציאות גדולות, אבל תארו לכם מה היה קורה אם אסי וגורי - שהיו פתוחים להצעות לפני שנתיים - היו מקבלים טלפון מהערוץ הראשון. לוח שידורים צעיר דורש, בראש ובראשונה, יוצרים צעירים. אחרת, פרופיל הערוץ ימשיך להראות ש-45 אחוזים מצופי הערוץ הם בני 55 ומעלה - כמעט פי שניים מערוצים 2 ו-10.

דרמה במקום ספורט

במרץ 2002, על פי הפירסומים, שילמה רשות השידור 650 אלף דולר תמורת זכויות השידור של צמד משחקי הפועל ת"א מול מילאן, בגביע אופ"א. סכום זה היה מאפשר הפקת שישה פרקים של סידרה מהליגה של "הבורגנים", "בנות בראון", "זינזאנה" או "טירונות". השנה, אגב, תוציא הרשות 6.5 מיליון דולר על זכויות שידור - ואתם מוזמנים לעשות בעצמכם את חישוב מספר הפרקים שאפשר להפיק בסכום הזה.

שידורי ספורט הם עוגן שידור חשוב, אבל במצבה הכלכלי הנוכחי הרשות צריכה לשנות סדרי עדיפויות. הציבור, אגב, לא ייצא נפסד - הערוץ הראשון ישדר משדרי איכות והמשחקים היקרים ממילא ישודרו בערוצים המסחריים.

קצת פרובוקציה

הציבור הערבי-ישראלי, זה לא סוד, רואה ברשות השידור שופר תעמולתי. סרט רציני - רצוי בהפקה חיצונית בידי קולנוענים ערבים - על נושא הקרוב לליבם, יכול להיות השלב הראשון בהחזרת האמון של המגזר הערבי, ולספק קופונים נוספים: קל לנחש את הסערה הציבורית, את פניות הפוליטיקאים ואת הסיקור התקשורתי בעקבות סרט תעודה על חייו של אחמד טיבי, למשל.

כך הרשות תהפוך לרלבנטית בעיני המגזר הערבי, תחזיר את עצמה למודעות ותוכיח שהיא חסינה בפני לחצים פוליטיים. וכל זאת בלי לומר מילה על הערך שיש בסרט כזה עבור הציבור היהודי, שלא באמת מכיר את אחמד טיבי או את חיי המגזר הערבי (למעט האוהדים השרופים של הסידרה הדוקומנטרית "תיבת תעודה", בצהרי שבת).

מספיק עם החדשות

הקדמת "מבט" וביטול "שבע וחצי" הם עניין מתבקש. בדיקה פשוטה של לוחות שידורים מסביב לעולם תמחיש היטב כי שעת השידור של "מבט" מתאימה לערוץ מונופוליסטי עם 90 אחוזי רייטינג - לא לערוץ בסביבת תקשורת תחרותית. אז נכון שבימים אלה, כש"משחק החיים" נוגסת במתחרים המסחריים, "מבט" מלבלבת - אבל מה קורה לפניה ואחריה? שיממון.

שעת השידור הנוכחית של "מבט" מונעת בניית לוח שידורים שמזרים את הצופים מתוכנית לתוכנית. ולמה צריך שתי מהדורות חדשות בשעתיים? מה בדיוק משתנה בין השעה 20.15, אז נגמר רצף "שבע וחצי" ו"מבט ראשון", לבין 21.00, אז מתחילה "מבט"? לא הרבה, אבל כבר יש מערכת חדשות, אז בואו נעשה עוד מהדורה. התוצאה: סנדוויץ' משונה של "שבע וחצי", "מבט ראשון", שעשועון "המלכודת" ו"מבט". לא ברור, בלשון המעטה.

מהדורות החדשות של ערוצים 2 ו-10 מקבעות את השעה שמונה כשעת החדשות הקלאסית. בפני הערוץ הראשון עומדות שתי אפשרויות: להתחרות בהם ראש בראש, או להתחכם ולהקדים את "מבט" ל-19.30. בהזדמנות זו כדאי להגיד שאין לפחד מכשלון הניסיון של ערוץ 10 לפני שנה להגדיל את הפריים טיים. הכישלון אז נבע מהרבה מאוד סיבות, ואין סיבה להניח שהמהלך היה שגוי מיסודו. בכל מקרה, יישום של כל אחת מצמד האפשרויות צריך להביא בחשבון שתי עובדות:

1. לציבור ייקח זמן להתרגל, אז לא להיכנס לפאניקה.

2. בבקשה לוודא שיש לוח שידורים שראוי למתוח עבורו את הפריים טיים.

די עם אקטואליה

ברשות השידור מפיקים ומתעתדים להפיק כמות נכבדה של תכניות אקטואליה: "מבט שני", "מוקד", "דוקומדיה", "פוליטיקה", "חשיפה" וכו'. מינון יתר של תוכניות אקטואליה ידון לדעתי את רשות השידור לשטחיות ולעיסוק בנושאים שוליים. במקום זאת, עדיף לרכז מאמצים בשתי תוכניות מרכזיות - האחת מתחום התחקיר, שתביא סיפורים בלעדיים וחשיפות חשובות, והשנייה תמציא מחדש את תוכניות המלל האולפני. "פוליטיקה" היא הברקה של אנשי הרשות, והם יכולים לעשות זאת שוב. רק פרופורציות, בבקשה.

להשתמש ברכש

הסדרות הזרות של הערוץ הראשון מהוות נקודת אור בולטת גם בתקופות השחורות של השנים האחרונות. בין היתר ניתן להזכיר את "זיווגים", "משפחת סימפסון", שתי סידרות "חוק וסדר", סאגת הענק של שפילברג "אחים לנשק" ו"זירת הפשע", הדרמה הנצפית ביותר בארה"ב בימים אלה. מכיוון שבינתיים אין על המדף הפקות מקור מוכנות לשליפה, כדאי לקדם את הסדרות הללו.

רצועת רכש יומית מתחלפת בשעות אטרקטיביות - מגובה בהרבה יחסי ציבור טובים - יכולה להפוך את הערוץ לאופציה אמיתית על השלט של הקהל הצעיר. ולמען הסר ספק, מדובר בפתרון זמני, עד שלוח השידורים יתייצב סביב הפקות מקור איכותיות. בטווח הארוך, כשהרשות תגיע לתור הזהב עם תוכניות עבריות עד חצות, אפשר יהיה להשתמש ברכש כמקפצת רייטינג בפרה-פריים, לפני "מבט".

כל יום זה טוב

רצועות שידור שעלו לאחרונה הן יתרון עצום על המפלצת התלת ראשית של ערוץ 2. מה שכן, כדאי להשתמש בהן גם בסוף הפריים טיים, בתוכניות אירוח (לנו, לטרמן, אובראיין ושות') כמו שעושים באמריקה (ובערוץ 3 בכבלים). בלי פורמטים מתוחכמים, רק תשתמשו במה שעובד עשרות שנים. החוכמה, אגב, היא לא להביא את יצפאן, אלא להביא את היצפאן הבא. אם תחפשו, תמצאו (ראה סעיף 1), אפילו אם יהיו כשלונות בדרך. ועוד הערה ז'אנרית: נא להיזהר מסיטקום יומי שמספרים שאתם רוצים לעשות. אין חיה ז'אנרית כזאת. זה עשוי להסתיים באופרת סבון, בטלנובלה או בתוכנית לא מצחיקה.

שיווק

"זירת הפשע", שמשודרת בערוץ והוזכרה קודם לכן, היא הדרמה הנצפית ביותר בארה"ב בשנתיים האחרונות. בערוץ הראשון, לעומת זאת, היא זוכה לרייטינג ממוצע של 6-5 אחוזי צפייה בלבד - הרבה פחות מ"סקס והעיר הגדולה" בתקופות הרעות שלה כששודרה בערוץ 2. אחת הסיבות היא שפשוט לא יודעים על קיומה. הערוץ חייב להרחיב את קידומו העצמי מעבר לפרומואים, ולפרסם את התוכניות גם בכלי תקשורת אחרים. מודעות בעיתונות, כמו שלמדו לאחרונה בערוצים המסחריים, אינן בושה. התוכניות צריכות לא רק להירכש או להיעשות, אלא גם, ובעיקר, להיראות.

תעשו עכשיו

עשייה דרמטית ודוקומנטרית לוקחת הרבה זמן, פורמטים בידוריים הם תובעניים פחות. הטרנדים החמים בארה"ב הן תוכניות לאיתור כשרונות ("American Idol"), תוכניות שידוכים מהדור החדש ("Meet My Folks") - שלושה רווקים מתחרים על ליבה של רווקה בבית הוריה, "הרווק" - רווקות שמתחרות במהלך העונה על ליבו של רווק נחשק, סיטקומי מציאות ("משפחת אוסבורן", "המופע של אנה ניקול") ועוד. תפיקו גרסאות מקומיות. רייטינג זה לא דבר רע.

מר טלוויזיה

לתת עוד תוכניות לעמנואל הלפרין. אם הוא מסרב, יש להכפיל את משכורתו ולשאול שוב, וחוזר חלילה.