פשעי אוסלו

מנהיגות אמיתית אינה מתבטאת רק ב"החלטות אמיצות" וב"מעשים נועזים". מנהיגות ניכרת, בראש ובראשונה, בנכונותם של מנהיגים להביא לידי שינוי הלבבות בקרב תומכיהם ובין בני עמם: וינסטון צ'רצ'יל ושארל דה-גול המשכנעים את בני עמיהם, בסתירה גמורה להשקפות שנתקבעו במשך דורות, כי מוטב להסתלק מנחלאות שמעבר לים. דוד בן-גוריון המחנך שוב ושוב את בני עמו להבין מה הם גבולות הכוח. מנחם בגין, שגילה לתומכיו המתלהמים כי שלום חשוב משטחים, ושותפו אנואר סאדאת, שהראה למצרים כי שלום חשוב מנקמה.

האם אריאל שרון ומחמוד עבאס קרוצים מן החומר שממנו נבראו מנהיגים כאלה? האם בכוחם לעצב מחדש את תודעתם של בני עמיהם? האמנם יש בכוונתם לנסות לשנות את הנוף הנפשי ואת תבניות המחשבה המקובעות? קשה לדעת. לפי שעה, שניהם נראים יותר כאנשים אשר בדל שרוולם נתפס בין גלגלי-השיניים של "תהליך השלום" האמריקני, והם נשאבים באי-חשק אחר השרוול הלכוד. ובינתיים, כרגיל, החמאס והכהניסיטים והג'יהאד האיסלאמי ובריוני-הגבעות משתוללים מזעם ומאיימים פה אחד להרוס ולמחוק בכל מחר את "הבגידה המחפירה שהתרחשה בעקבה". אלה ואלה נשבעים להמשיך במעלליהם עד שתחלוף סכנת השלום. אלה ואלה דורשים מעמיהם הפצועים והמבוהלים שלא ישכחו את "לקחי אוסלו", כלומר – את בוגדנותו של הצד השני.

אלה ואלה צודקים קצת. לפני שעולים על דרך עקבה, אכן ראוי לעצור ולבדוק את אכזבות אוסלו. הימין המתלהם שלנו, הזועק בלי הרף על "אסון אוסלו" ואף תובע להעמיד לדין כאן את "פושעי אוסלו", הימין הזה רואה בנחלי הדם שנשפכו מאז חתימת הסכם אוסלו הוכחה מוחצת לכך שהפלסטינים רימו אותנו, ומסיק מכך ש"עם ממזרים כאלה" אסור לעשות שלום וצריך להתמיד במלחמת-חורמה. גם בין הפלסטינים יש רבים שהגיעו לאותה מסקנה עצמה, אבל במהופך: ישראל הלכה לאוסלו כדי לרמות ולעשוק אותנו.

האם היה הסכם אוסלו טוב או רע? הגיוני או סהרורי ומלא פרצות? בעצם, אין דרך לדעת זאת מפני ששני הצדדים לא קיימו אותו אף לרגע. הסכם אוסלו נולד כילד לא רצוי. שני הוריו התעללו בו מיום היוולדו. ערפאת וחבורתו השתמשו באוסלו כבמקפצה להיכנס לרמאללה ולעזה ולהביא עמם את תורת השלבים, את ההסתה להמשך הג'יהאד ואת מתן החסות לצמיחת תשתית הטרור.

אבל גם ידיה של ישראל אינן נקיות. בעשר שנות אוסלו, תחת שלטונם של רבין ופרס, נתניהו וברק ושרון, הוכפלו ההתנחלויות. ישראל נתנה לפלסטינים להבין כי מבחינתה הסכם אוסלו הוא שיטה מתוחכמת להמשיך במסע ההשתלטות על השטחים. באוסלו באה ישראל ואמרה לפלסטינים בערך כך: קודם עשינו מלחמה, אנחנו גזלנו את אדמתכם ואתם הרגתם בנו. אבל מעכשיו, הבה ונפתח דף חדש. אתם תפסיקו להרוג בנו ולא תפריעו להמשיך להשתלט על אדמותיכם עד שלא נשאיר לכם כלום.

"פושעי אוסלו" האמיתיים מצויים אפוא בשני הצדדים: כל אלה שדיברו על פשרה היסטורית אך למעשה המשיכו לחתור להכנעת הצד השני. לקחי אוסלו הם פשוטים אפוא וחדים הרבה יותר מכפי שהמסיתים והדמגוגים משני הצדדים מתאמצים לשווק לנו. עשיית שלום היא עניין הדורש, מלבד מיומנות ועורמה וזהירות ותחכום, גם מידה עמוקה של תום לב. רק מי שמקבל ומפנים באמת את עובדת היותה של הארץ הקטנה הזאת מולדתם האחת והיחידה של שני עמים פצועים, רק הוא יכול להתחיל בדרך הארוכה לקראת ריפוי והחלמה.