שרים בשני צבעים

אחרי שצפינו מרותקים בחמש תוכניות שסיקרו את האודישנים של "לא נפסיק לשיר - כוכב נולד", התחלנו לחבב את הפרצופים ולהפנים את העובדה שהתייצבנו על שמונה מתמודדים ושמונה מתמודדות - מתחיל היום (יום ה' 20.20, ערוץ 2) האקשן האמיתי: התחרות ביניהם.

כפתיח אנחנו מקבלים שני מתמודדים, שתסריטאי טוב היה עושה מסיפור חייהם אופרת סבון. הוא בוריס סולטנוב, חייל בן 20 מאשדוד, חיוור פנים, עדין וגבעולי, מנומס ורגוע להפליא, שעלה לפני שבע שנים מאוזבקיסטן. היא כברה קסאי, כמעט בת 21, מרמת גן, שחורה, יפהפייה וטמפרמנטית, שעלתה בגיל כמה חודשים ב"מבצע שלמה" מאתיופיה. היא נולדה בדרך, בסודן, מסבירה בסבלנות לכל אחד ששואל אותה מה פירוש המילה כברה ("גדול, כמו כביר בעברית, וגם מהמילה בכורה, כי נולדתי בת בכורה").

הוא, למרות חזות שמסגירה את מוצאו, נטול מבטא לחלוטין ומשתמש בסלנג עדכני, כיאה לחייל. גם היא, שחזותה המיוחדת מסגירה מייד את מוצאה, נשמעת, מתנהגת ומתלבשת כצברית. שניהם, מיותר לציין, מוכשרים ובעלי ניסיון בימתי מנוער, ומדווחים על יחסים חמים שנרקמו בין כל המתמודדים.

כברה קסאי גדלה בקריית מלאכי. "תמיד שרתי, עוד כשהייתי ילדה. אנחנו במשפחה חמש בנות ושני בנים, כולם מוכשרים מוסיקלית". כנערה הצטרפה קסאי ללהקת "דור שני" של קריית מלאכי והופיעה איתה בארץ ובחו"ל. את מיקי גבע, כוכב אחר שצמח בקריית מלאכי, היא מכירה מהלהקה, והשניים אפילו הינחו ערב ביחד. מ"דור שני" היתה הדרך קצרה ללהקת חיל החינוך, ממנה השתחררה בספטמבר האחרון. בין לבין הספיקה להשתתף כזמרת בטקסים ממלכתיים בארץ ובחו"ל. ממש לאחרונה הצטרפה לפרויקט של עידן רייכל, שהחל בסיבוב הופעות. את רייכל היא הכירה עוד בשירותה הצבאי, כשהוא עבד עם הלהקה שלה (אגב, בשלב האודישנים ב"כוכב נולד" הוא דאג לצאת מהאולפן, כדי לא להטות את הבחירה).

- חשת אי פעם אפליה על רקע מוצאך העדתי?

"באופן אישי לא זכור לי דבר כזה. העלייה שלנו היתה מאוד מצומצמת, פיזרו אותנו בכל הארץ. אני זוכרת איך הגננת בגן התלהבה ממני. אולי זכיתי ביתר תשומת לב בגלל שהייתי האתיופית היחידה. הייתי היחידה גם בכיתה, לדעתי עד כיתה ו', כשבכל בית הספר היינו בסך הכל ארבעה תלמידים אתיופים. אני מודעת לעובדה שאולי אני גימיק, מודל של קליטה מוצלחת. יש בזה יתרון וזה קצת מחמיא לי, אבל אני גם שואלת למה שלא יתייחסו אלי כאל זמרת מוצלחת בזכות עצמי? אולי אני מנצלת את הגימיק כקרש קפיצה, ולכבוד הוא לי לייצג את העדה ואת המדינה, אבל אני יודעת שיש המון אתיופים מוכשרים. העדה שלנו פשוט ענווה ושקטה מדי. יש לי חברות שעלו ב'מבצע שלמה', ועד היום קשה לה להתחבר לישראליות".

קסאי, שגדלה כצברית לכל דבר, מחוברת מאוד למנטליות הישראלית. יש לה כבר ארבע שנים חבר אשכנזי, דור שמיני בארץ.

- איך המשפחה שלך חיה עם העובדה שאת לא יוצאת עם בן העדה?

"מצוין. ההורים שלי מאוד ליברלים, למרות שלאמא שלי קצת יותר קשה, כי אבא שלה רב. לפעמים היא אומרת לי בצחוק שאם הייתי חיה באתיופיה, עם האופי שלי היו מנדים אותי. אבל זה לא שהתרחקתי מהשורשים. אני מאוד אוהבת אוכל אתיופי וגם יודעת לבשל אותו. בכל סופשבוע אני אצל ההורים, אני מאוד אוהבת מוסיקה אתיופית, זו מוסיקה נהדרת".

- לא חשבת על קריירה של דוגמנות?

"היו לי המון הצעות מסוכנים נחשבים, אבל החלום שלי הוא להתפתח בתחום המשחק והשירה. אני ממש לא מוכנה להיכנס כולי לעניין הדוגמנות".

מדבר לצברים

- בוריס, אולי תסביר לי לאן נעלם המבטא?

"המון עבודה קשה. ככה זה כשילדים צוחקים עליך. התאמצתי מאוד והוא נעלם. אני חושב שאנחנו דוגמה לקשיי הקליטה של עולי אמצע שנות התשעים. הגעתי לארץ בגיל 13, כיתה ז', השארתי מאחור חברים וממש לא הצלחתי להשתלב מבחינה חברתית. סבלתי מאוד מהילדים, חמש שנים לא היו לי חברים, אף אחד לא דיבר איתי".

- מה הרקע שלך בשירה?

"תמיד שרתי. אמא שלי אוהבת לספר איך רשמה אותי לגן ילדים שהיה ממש קשה להתקבל אליו, וכשהגענו היא העמידה אותי ואמרה לי 'תשיר', ומייד התקבלתי. כשעלינו, הזנחתי לגמרי את המוסיקה בגלל שלא היה לי טוב, אבל בכיתה י' אמרתי שאולי הגיע הזמן לעשות עם עצמי משהו בתחום. שמעתי שיש בבית הספר חבורת זמר, ניגשתי למבחנים וקיבלו אותי. המנהלת המוסיקלית של להקת בית הספר המליצה עלי בפני בעלה, המנהל המוסיקלי של להקת הזמר העירונית, ותוך כמה ימים הייתי בלהקה. הכל קרה מאוד מהר, קיבלתי תפקידי סולו. אחר כך קיבלתי עוד הצעות מלהקות ארציות, אבל לא היה לי זמן".

אביו מהנדס מכונות, ורק לפני שנתיים מצא עבודה כטכנאי מכונות. אמו הכלכלנית עובדת בארץ במזנון של בנק. "שניהם עם תארים אקדמיים, לא מצאו עבודה במקצוע שלהם. אני זה שדחפתי את המשפחה לעלות. כבר כילד התעניינתי בישראל. שישה ימים בשבוע למדתי בבית ספר רוסי, וביום ראשון הייתי הולך לבניין הסוכנות ולומד על ישראל. אני זוכר שלמדנו שירים של נורית הירש ונעמי שמר, והיינו כותבים את השירים באותיות רוסיות. כשיצא לי להופיע עם נורית הירש בארץ, זאת היתה סגירת מעגל בשבילי".

- הרגשת שם אנטישמיות?

"אני ואחותי לא כל כך, אבל הדור של ההורים שלי כן. שם המשפחה של אמא שלי מהבית הוא רבינוביץ', והיא די סבלה".

- ניגשת למבחנים ללהקה צבאית?

"ניגשתי ועברתי, אבל קיבלתי מכתב ביטול קד"צ ללהקה צבאית, כי טענו שיש לי פרופיל גבוה מדי. שבועיים הייתי בדיכאון. אני משרת קצת יותר משנה, הציבו אותי לא רחוק מהבית. חוץ ממוסיקה תמיד ציירתי, למדתי לבד גרפיקה ממוחשבת ועכשיו אני עובד בזה. כל יום אחרי הצבא אני הולך לעבודה עד הלילה. אני חייב לעזור בפרנסת המשפחה, אבל אני לא רוצה להישמע מסכן".

- אתה מצטער שעליתם?

"לגמרי לא. עלינו בגלל שההורים שלי הבינו שלי ולאחותי הצעירה לא יהיה שום עתיד באוזבקיסטן. הם ויתרו על החיים הנוחים בשבילנו. כשאצליח בתחום המוסיקה, אוכל להגיד שלמרות כל מה שעברתי, הגעתי למשהו שרציתי תמיד".

מה שמדאיג את סולטנוב הן התגובות להשתתפותו בתחרות, שרצות בפורומים באינטרנט. "גם מהשוטטות באינטרנט וגם משיחות שלי עם אנשים הבנתי שאוהבים את ההופעה שלי, אבל לא מתחברים לשם שלי, שקושר אותי לכל הסטיגמות על עולים חדשים. הרבה אנשים אמרו לי שחבל שאני לא משנה את השם, זה בטח היה עוזר. אבל אני לא מתכחש לשורשים שלי. השם הוא חלק ממני, ואני מקווה מאוד שלא נבחרתי כדי למלא את המשבצת של העולה החדש, אלא בזכות הכישרון שלי. אני רוצה שהעולים יראו בי נציג מתוכם, אבל זו לא המטרה העיקרית שלי. המטרה שלי לדבר לאוכלוסייה כמה שיותר רחבה, וכמובן לכיוון הצברים, שיראו בי זמר ישראלי ששר בעברית".

- מה אומרת המשפחה?

"מאוד גאה בי. הגעתי הביתה מאוד מאוחר אחרי שידור התוכנית האחרונה, ומצאתי אותם יושבים מול הווידאו, צופים בפעם העשרים בקטע שאני שר בו. קיבלתי המון טלפונים מאנשים שאני בכלל לא מכיר".

- איזו מוסיקה אתה שומע?

"המון מוסיקה ישראלית חדשה, כמו עידן רייכל, מוסיקת נשמה, ג'ורג' מייקל ומוסיקה אתנית".

- והחלום?

"הייתי רוצה לשרת בלהקה צבאית. חשבתי אולי להחתים את צביקה הדר ואת צוות ההפקה של התוכנית על עצומה הקוראת להחזיר אותי ללהקה צבאית...".