ד"ר צבי סבר
התנהגויות הומוסקסואליות אצל חיות
יציאה מהארון אצל חיות? אז זהו שלא. למעשה, אין כמעט הומוסקסואליות אצל חיות, אלא העתקת ההתנהגות המינית לזירה החד-מינית בכדי להשיג צרכים אחרים.
ד"ר צבי סבר, זואולוג מאוניברסיטת אינדיאנפוליס, ארצות-הברית, מגדיר הומוסקסואליות אצל חיות כבעלי חיים מאותו הזוויג המקיימים פרקים מתוך ההתנהגות המינית ההומוסקסואלית. ההתנהגות נפוצה בטבע אצל חסרי חוליות - חרקים, עכבישים - וגם אצל בעלי חוליות: דו-חיים, דגים, זוחלים, עופות ויונקים.
יש הבדל בין התנהגות של בעלי חיים שלא הגיעו לבגרות מינית לבין אלו שהם בוגרים. אצל לא-בוגרים ההתעסקות עם אותו מין היא חלק מחוויית הלמידה, המשחק וההתנסות. הרי לא פשוט להזדווג, ואפשר, ואפילו רצוי, להתאמן. אצל בוגרים, כמעט שלא מכירים בטבע הומוסקסואליות לצורך מיני. לרוב, בעלי החיים שואלים את ההתנהגות הזאת לצרכים אחרים, כדי להשיג משהו, או למנוע משהו. למשל, אצל חיפושיות - זכר מחדיר זרע לזכר אחר בכדי שיעביר את הזרע שלו לנקבה. אצל קרובינו השעירים, לעומת זאת, קופים עולים על קופים אחרים בכדי לבסס את המדרג החברתי שלהם. ההתעסקות עם אותו זוויג יכולה לבוא ממקום של התנשאות, חלק מסוציאליזציה, כבוד, משחק, או צבירת ניסיון.
ד"ר סבר טוען כי אצל בעלי החיים כל התנהגות, גם הומוסקסואלית, היא בסופו של דבר תמיד למטרת הכפלת זרע, וזאת בשונה מבני האדם, עבורם קיים גם גורם ההנאה.
לפנייה לכתב/ת 
ד"ר צבי סבר
