החופש נמצא באוויר

סוכנות החלל האמריקאית, נאסא, ערכה ניסוי בשנת 2001 במסגרתו הוזמנו גולשי האינטרנט לזהות יותר מ-40,000 מכתשים שצולמו על קרקע המאדים, משימה שאורכה חודשים עד שנים עבור חוקר שעבר הכשרה.

ההיענות הייתה יוצאת דופן. עשרות אלפי מתנדבים הורידו למחשבים שלהם מפות מהמאדים ואיתרו בהם מכתשים באמצעות כפתור העכבר. תוך חודשיים, הועברו לאתר 1.9 מיליון דיווחים עם זיהוי של מכתשים. לא ניתן היה להבחין בין הדיווחים של "עובדי הקליקים" לעבודת גיאולוגים בעלי ניסיון בזיהוי מכתשי המאדים, נכתב בדו"ח שהוכן בנאסא בעקבות המבצע.

יוחאי בנקלר, פרופ' למשפטים באוניברסיטת ייל, משתמש בדוגמה של עובדי הקליקים כדי לתאר תופעה רחבת היקף, המאחדת בין מפתחי הקוד הפתוח, משתמשי תוכנות שיתוף הקבצים, גולשי אתר "סלאשדוט", הבלוגים באינטרנט ועוד. החוקר הישראלי, שמבקר בארץ בימים אלה כאורח המרכז למשפט וטכנולוגיה בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת חיפה, הפך לאחד השמות הבולטים בשנים האחרונות בתחום דיני התקשורת.

הוא פירסם מאמרים רבים, ומתמקד במיוחד בהשפעת החוקים הקיימים על תעשיית טכנולוגיית המידע כיום וביחס בין המערכת הפוליטית, הכלכלה, חוקי הקניין הרוחני והרגולציה. עבודת המחקר שלו בתחום דיני התקשורת השפיעה על חוקרים אחרים, בהם פרופ' לורנס לסיג ופרופ' אלי נעם, אף הוא ישראלי.

על דגם הייצור השיתופי

על פי פרופ' בנקלר, מתחת לאפנו מתחוללת מהפכה ואנחנו מזהים רק את קצה קצהה. ב-150 השנים האחרונות התרגלנו לחשוב על שני דגמים בלבד של ייצור וצריכה כלכלית: חברות שמייצרות מול צרכנים שצורכים. לדברי בנקלר, בשנים האחרונות, בחסות האינטרנט, אנחנו מתחילים לחזות בצמיחת דגם שלישי, המכונה "ייצור שוויוני המבוסס על שיתוף (commons-based peer production).

המאפיינים העיקריים של הדגם החדש הם קבוצות של בני אדם שמתאגדים יחד באופן עצמאי ומשתפים פעולה באופן מבוזר במטרה לקדם פרויקט מסוים - תוכנה, מטרה חברתית ועוד, כאשר התמורה הכספית לעבודתם אינה המטרה העיקרית.

הביטוי המפורסם ביותר לתופעה הזו הן תוכנות הקוד הפתוח, הזוכות בארבע השנים האחרונות להתעניינות גוברת של התקשורת. גם מיליוני משתמשי רשתות שיתוף הקבצים כמו "גנוטלה" או eDonkey2000 או מאות אלפי הגולשים שתורמים משאבי מיחשוב לאיתור חיים תבוניים מחוץ לכדור הארץ באמצעות תוכנת שומר המסך SETI מהווים דוגמה לפרויקטים התנדבותיים שמטרתם העיקרית היא לשרת משתמשים אחרים או מטרה נעלה ללא תמורה.

בנקלר מסביר במחקריו מדוע שיטת הייצור המבוזרת וחסרת ההיררכיות, עדיפה על פני שיטות הייצור של המאה ה-20, כאשר מדובר ברשתות מחשבים כלל עולמיות. "העדפת המערכות הפתוחות על פני מערכות קנייניות מבוססת על יעילות. מערכות פתוחות יפיקו יותר מידע מאשר מערכות סגורות בהשקעה זהה", הוא אומר.

לטענתו, הייצור השיתופי יעיל יותר גם מהבחינה כלכלית. במסגרת פרויקטים מבוססי קוד פתוח קל באופן יחסי להפנות את העובדים המתאימים ביותר למשימה מסוימת, בעוד שעל פי התפישה הקניינית, מפתח תוכנה שעובד בחברה מסוימת לא יכול לגייס לפרויקט מפתח שעובד בחברה מתחרה. הסרת מגבלות הקניין מביאה לכך שהעובדים בוחרים ביוזמתם את הפרויקטים המעניינים אותם והמתאימים ביותר עבורם, הם שולטים בעבודה שלהם והעבודה יעילה יותר, סבור פרופ' בנקלר.

נוסף על כך, בשיטה השיתופית יותר אנשים נוטלים חלק מאשר בתפישה הקניינית. על פי הביטוי, "כל המרבה הרי זה משובח", עשרות אלפי אנשים שמפתחים את מערכת ההפעלה "לינוקס" עדיפים על מאות מפתחי Windows. מפתחים אלה מתפצלים לקבוצות עבודה קטנות ומפתחים רכיב זה או אחר במטרה לצרפו לשלם בשלב מאוחר יותר.

Wikipedia כמשל

בנקלר מביא דוגמאות נוספות, לפיהן התפישה השיתופית כבר הכתה שורש ואינה צפויה להיעלם בשנים הקרובות. ההפך. במחקרו הוא מזכיר את Wikipedia, פרויקט אנציקלופדיה פתוחה שהושק בינואר, 2001. האנציקלופדיה נכתבת על ידי 2,000 מתנדבים, שיכולים לערוך זה את זה מבלי שאיש מהם "ינהל" או מחזיק בבעלות על הפרויקט.

ההתקדמות שהושגה מרשימה. כיום יש כ-132,000 ערכים באנציקלופדיה לעומת 75,000 ערכים באנציקלופדיה בריטניקה. השוואה של ערכים זהים בבריטניקה וב-Wikipedia אינה מביכה מבחינת האחרונה וזו, בשלב זה, תעודת כבוד ל-Wikipedia.

יתר על כן, פעילי האנציקלופדיה החופשית לא ניצלו את העדר העריכה כדי לכתוב את דעתם בערכים, מציין בנקלר. ההפך, הם חשו מחויבים לכתוב ערכים המבטאים מגוון דעות והשקפות.

"גם תופעת הבלוגים, יומני הרשת, היא דוגמה טובה להתפתחות של הייצור השיתופי", אומר פרופ' בנקלר, "מדובר במידע וידע המופצים באופן מבוזר על ידי משתמשי קצה, בניגוד, למשל, לאתרי חדשות שדומים יותר למודל המסורתי של הפצת ידע".

בחלק ב' של הכתבה: על משבר השליטה של התאגידים, חלום טלוויזיית האינטרנט ובשורת הרשתות האלחוטיות החינמיות.