האיש שלנו ב"דונה קארן"

שני דברים צריך אדם בחיים: כשרון ומזל. זה שיש כשרון לא אומר שהחיים יחייכו אליך וזה שהמזל דופק לך בדלת, לא אומר שישר תדע מה לעשות איתו. ליוסי קצב, מעצב הבית של קסטרו מן ואוטוטו מעצב העל של דונה קארן ניו יורק (DKNY), יש את שניהם, טפו טפו טפו.

קצב, בן 31 מתל אביב, היה סטודנט מצטיין בשנקר כשקיבל טלפון עם הצעת עבודה מקסטרו. "כמעט התעלפתי", הוא נזכר, "עבדתי בקסטרו בחופש הגדול, קיפלתי וסידרתי בגדים ופתאום רוצים שאהיה המעצב שלהם. מאוד התרגשתי".

שש שנים הוא עובד בקסטרו. לפני ארבע שנים החל לעצב את בגדי הגברים של החברה וזכה להצלחה מסחררת. בחברה החמיאו לו, התקשורת ליטפה אותו והדוגמנים כרכרו סביבו. קצב אסף בשקידה ובהתמדה את כל גזרי העיתונים עם הכתבות שנכתבו עליו, הקליט את כל תצוגות האופנה של החברה, ולפני מספר חודשים הכניס הכל לתיק לא גדול וטס לניו יורק, למשרדי תאגיד הענק של ליז קלייבורן, שקנו לפני זמן מה את DKNY.

חברה טובה של קצב, שעובדת כמעצבת בחברה, הלשינה לו שמחפשים מעצב ראשי לבגדי הגברים. קצב הגיע לשלושה ראיונות והציג את כל המסמכים, התמונות והתשבוחות בפני המנהלים הבכירים. "הם התעלפו מהקטלוגים", אומר קצב. "הגעתי עם ביטחון עצמי, אבל הייתי המום מהתגובות. אחרי ארבע דקות אמרה לי המנהלת הראשית שלא ציפתה לראות כאלה קטלוגים מדהימים".

הגעת עם בגדים של דונה קארן?

"הגעתי עם בגדים של קסטרו מן. אני לא לובש משהו אחר". בשבוע שעבר חתם יוסי קצב חוזה עם חברת DKNY. ובעוד שלושה חודשים יעצב את דגמי הגברים ממשרד אופנתי בניו יורק, ויהיה אחראי על כ-20 מעצבים. "אני עוזב, אולי אפילו לכל החיים", הוא אומר. "זה תפקיד מאוד גדול עם המון אחריות ואני הולך לעשות את מה שאני יודע לעשות".

בקסטרו ידעו שאתה הולך לראיונות עבודה?

"השתגעת? מה פתאום".

מתי הודעת להם?

"שלשום".

בחברה התקשו לקבל את עזיבתו הפתאומית של מעצב הבית המוכשר והאמביציוזי. "זה היה קשה, אבל אתי וגבי, בעלי החברה, מאוד מפרגנים לי. אני מודה להם על התקופה המקסימה ועל הכלים שרכשתי בזכותם. הם נתנו לי ערכים של משפחה ותרבות, הם אלה שלימדו אותי את המוטו שלי: 'לעשות הכל - וקצת יותר'".

וקצב באמת עושה הכל קצת יותר. מדי יום, בשבע וחצי בבוקר, הוא מתייצב במשרד ולא יוצא ממנו עד שבע בערב. גם כשהוא מסיים את העבודה הוא לא ממהר הביתה. ליד קסטרו תל אביב הוא מחנה את האוטו והולך לדבר עם הלקוחות וצוות החנות.

"אני רואה מה חדש, כי רק הקשר עם הלקוח והצוות מוביל למצויינות", הוא מסביר. "לפחות ארבע פעמים בשבוע אני עובד בחנות. 24 שעות ביממה אני נושם קסטרו מן, אני כל הזמן בודק שהכל עובד כמו שצריך ועושה דברים חדשים. זה חלק חשוב מאוד בחיים שלי שלא היה ונגמר. לא סתם קיבלתי את DKNY, הם יודעים מה זה קסטרו".

לא נסחפת קצת?

"בכלל לא. קסטרו עובדת עם ספקים מכל העולם, והיא ידועה במקצועיות שלה ובצוות המעצבים שיש לה. זאת לא עבודה מתשע עד חמש, לא סתם הגענו ל-32 חנויות לגבר בשלוש שנים. אני נורא טוטאלי בחיים שלי, ואני יודע שזה בא על חשבון החיים האישיים, אז מה. קרעתי את התחת וקיבלתי את כל הפרסים שרציתי".

כשקצב היה בגן חובה הבחינה אמו שהילד מוכשר בצורה יוצת דופן. כל אמא חושבת ככה על הבן שלה, אבל אמא של יוסי הביטה איך הבן שלה מצייר דמויות עם תווי פנים בעוד שאר הפעוטות משרבים בתים עקומים ומציירים פרחים – ואמרה לגננת: 'יוסי, ילד שלי מוצלח'. ההורים שלחו את הילד ללמוד ציור לא רחוק מהבית בבת ים, שם גילו שהוא אכן מחונן. בציור, לפחות. "הייתי חנון, רק ציור עניין אותי, צוחק קצב. "נורא אהבתי לצייר. לבוש ואופנה התחילו לעניין אותי רק בשלב הרבה יותר מאוחר".

בכל פעם שקצב רוצה משהו, הוא מסמן עיגול ויורה את החץ. "אני מציב לעצמי מטרות ומצטיין בהן", הוא אומר. "מכיתה ד' עד י"ב למדתי ציור כפי שרציתי, כי רציתי להצטיין בזה וזה היה מאד חשוב לי. אני נורא הישגי ונורא אוהב לעבוד".

אם להאמין לקצב, בכל שנותיו בחברה הוא עשה את עבודתו עם שיר בלב ורון ביד, או להיפך. "מעצב חייב להתלהב כל הזמן מהעבודה, אחרת הוא מתנוון", אומר קצב. "בקסטרו היה לי כיף להגיע לעבודה כל יום, לא פחות. כבר הכנתי את קולקציית החורף, שתהיה מהממת. זאת תהיה תצוגה האחרונה שלי".

אתה כבר מתגעגע?

"בינתיים אני עוד כאן. מצפה לי עבודה קשה מאוד ותולים בי ציפיות. אני יודע מאיפה באתי, אני בנאדם נורא צנוע, לא מרגיש שכבשתי את פסגת העולם".

נו באמת.

"טוב, 10 דקות ראשונות אחרי שהודיעו לי שהתקבלתי ושזה סגור, צרחתי מרוב אושר. זה היה החלום שלי. עכשיו מגיע החלק שאני צריך להוכיח את עצמי. אני הולך לתת את כל כולי".

אתי רוטר, מבעלי קסטרו, מוחמאת מהבחירה העולמית במעצב הבית של קסטרו מן. "בסך הכל זאת מחמאה גדולה בשבילנו", אומרת רוטר. "יש כל כך הרבה יצירתיות במדינה כל כך קטנה ואנחנו יכולים להתחרות בהצלחה עם כל מעצב מהעולם".

היה קשה לשמוע שמעצב הבית עוזב?

"בכל פרידה יש עצב ויש התחלות. אנחנו מפרגנים ליוסי, זה היה חלום שלו. הקשר שלו איתנו התחיל עוד לפני לימודיו בשנקר, והוא שמר איתנו על קשר עד שהפך למעצב בחברה. הוא סוג של ילד שלנו, שטיפחנו ואהבנו. הוא מוכשר ותרם רבות לחברה. אנחנו מאחלים לו בהצלחה".

יש כבר יורשים פוטנציאלים?

"יש לנו כיום שני מעצבים, שגיב גלעם וניבי ברייקר, שעובדים על בגדי גברים. אנחנו אוהבים את הסטודנטים משנקר. נפתחו בפנינו אפשרויות חדשות".