עשרה טרנדים יפנים קטנים

העימות "המזרח מול המערב" התקיים מאז ומעולם: הירושימה ופרל הרבור, בודהה וישו, ברוס לי וצ`אק נוריס, אורז וצ`יפס. במרכזו של העימות התמידי בין המערב והמזרח והסמלים המנוגדים שהוא מוליד ניצבות להן יפן מול ארה"ב. אבל בואו נרד לרגע ממלחמת התרבות, הדת והערכים שבין שתי המעצמות הללו, ונפנה לרבדים עמוקים הרבה יותר - משחקים.

מדוע המערב מתנודד בין אהבה מוטרפת לסלידה כשזה מגיע לתרבות הפופולרית היפנית? אני מדבר על הקומיקס (הנקרא מאנגה), סדרות ההנפשה (הנקראות אנימה) וכמובן המשחקים.

הסגנון היפני הייחודי באומנות הפופ צועד על הגבול הדק בין גאונות למשהו המזכיר יצירה פרי מוחו הקודח של אדם שכרגע עישן תריסר ג`וינטים לאחר שלא ישן עשרה ימים. לפניכם עשר המוזרויות הגדולות של עולם משחקי התפקידים היפניים, תעשיית הקונסולות והגיימרים היפניים בכלל.

מקום עשירי - התורים האינסופיים

היפנים יכולים ללמד אותנו דבר או שניים והם נותנים משמעות אחרת לחלוטין למושג `הייפ`. יומיים או שלושה לפני יציאתו של משחק כבר נבנים התורים מול חנויות המחשבים והקונסולות ברחבי טוקיו. התורים ערב יציאתו של Dragon Warrior VI ל-SNES הכפילו כמה וכמה פעמים את אורך התורים הארוכים לתיאטראות ביום הבכורה של Matrix Reloaded.

מקום תשיעי - גיימרים "כבדים" עד לעייפה

כבר דיברנו על תורים ארוכים ערב יציאתו של כותר חשוב או קונסולה מרכזית. אבל מה בקשר לאהבה שמשקיעים גיימרים במשחקים שלהם? שמעתם כבר על צעירים יפניים שעברו התמוטטויות גופניות באולם הארקייד לאחר 17 שעות רצופוןת של Dance Dance Revolution? מה עם מספר ילדים שהתאבדו בגלל שהטמגוצ`י שלהם מת? או גיימרים שסבלו מפגיעות קשות אחרי משחק רצוף של עשרות שעות מול מרקע הטלוויזיה? כשדברים מהסוג הזה קורים באירופה, מערב אסיה או ארה"ב, אנחנו שומעים עליהם בעיתונות, עם הרבה רעש וצלצולים. אבל גיימרים יפנים עוסקים בתחביב המשחקים כבר שנים בצורה שגובלת בסכנת חיים של ממש, ואף אחד כבר לא מתרגש מזה.

מקום שמיני - גושים קטנים וצמריריים

היפנים חולים על חיות מחמד מוזרות, פנטסטיות ומעוותות בכל קנה מידה ביולוגי. אם חשבתם שהעסק התחיל עם Pokemon, נסו להיזכר ולעבור קצת מוקדם יותר בזמן לימי Final Fantasy המוקדמים. מה הם המוגלים (Moogles)? שנים לפני שספרי "הארי פוטר" קראו בשם זה לאנשים נטולי כוחות קסם, המוגלים היפנים היו מעין דובונים לבנבנים, קטנים וחמודים נורראאאא, בעלי כוחות קסם ואנטנה קטנה המבצבצת מראשם ובקצהה כדור אדום.

הם מתוקים, הם פרוותיים, ולכן הם זכו למקום של כבוד בסדרת Final Fantasy ובלב עם הגיימרים היפני האוהד. משחקים יפניים מלאים ביצורים כגון אלו, וכל גוש צמר שהייתם מתים לקחת איתכם למיטה כל לילה זוכה למקום כבוד בהיכל התהילה היפני ולסגידה נצחית. ככה נולדו הפוקימונים, יצורים שלטענת יוצרי המושג שייכים לאותה משפחה בזכות המאפיינים הביולוגים המשותפים שלהם. נו באמת, להגיד לילד קטן של-Pokemon יש איזה קשר קלוש למדע החיים והטבע זה פשוט לדפוק להם את ההתבגרות. אבל בכל זאת, מאות הפוקימונים השונים, קטנים כגדולים, זוכים לפופולאריות עצומה ביפן כבר כמה שנים טובות.

מקום שביעי - שגעון האספנות

הפוקימונים של המקום העשירי מובילים אותנו לשגעון יפני נוסף שחילחל לו לתעשיית המשחקים היפנית. זה שהיפנים מתעקשים לאסוף כל דבר שזז זה בהחלט סוג של אובססיה. עזבו את הכמיהה הבוערת של "אש", גיבור Pokemon, לאסוף מאות יצורים חיים ונושמים ולהחזיק אותם בתוך כדורים מיניאטוריים.

שגעון האיסוף נמצא כמעט בכל משחק יפני עלי-אדמות. בתור התחלה כותרים כמו Jade Cocoon, Animal Rancher ו-DemiKids הם במהותם משחקי איסוף של יצורים אלו או אחרים. Final Fantasy VIII ו-IX כללו משחק קלפי איסוף שהפך להיות פופולארי לא פחות מהכותר המרכזי עצמו. לא ממש ברור איך כיסי גיבורי כל הכותרים הללו עומדים בנטלם של קלפים, פסלונים, כדורים, מטבעות ובעיקר בעלי-חיים ארוכי ציפורניים. ובכלל, איך לדמויות יש כוח להמשיך לרוץ להן על מפת העולם כאשר הם סוחבים את כל המשקל העודף הזה??

מקום שישי - עיצוב שיער

אוקיי, אני צריך להבין משהו. האם יש מקום ספציפי שבו גיבורי משחקים יפניים הולכים כדי להסתפר? איזה מעצב שיער מעורער בנפשו חושב על כל הקומבינציות האפשריות הללו? תספורות ועיצובים שצריך להיות מרים משקולות מקצועי רק כדי ללכת איתן על הראש?

למה קלאוד מ-Final Fantasy VII וכרונו מ-Chrono Trigger מופיעים שניהם עם שיח הקוצים העבה הזה על הראש? איפה המקוריות? ואיך בדיוק הם עוברים בדלת? חוץ מזה, אם אנחנו בקטע של שאלות, אז באילו חומרים משתמש גוקו, גיבור Dragon Ball Z, כדי להחזיק את ערימת השיער החדה כתער שלו בסדר מופתי?

האופנה של גיבורי המשחקים אותם הזכרתי שמורה בעיקר לדמויות הפונות לקהל צעיר יותר, ביניהן גם היקארו של Ape Escape ו-סורה של Kingdom Hearts (שנראים כמו תאומים דרך-אגב). הקהל המבוגר מקבל את טידוס, גיבור Final Fantasy X המופתי ואת יורי של Shadow Hearts המתהלכים על המסלול עם תספורת שמרנית מעט יותר, אך שעדיין דורשת מכל מי שמעוניין בה לקום כמה שעות טובות לפני שעת אפס.

מקום חמישי - חוסר פרופורציות

לפעמים נדמה שלגרפיקאים שעומדים מאחורי הדמויות שאנחנו פוגשים לא פעם במשחקים יפניים יש מושג קלוש ביותר באנטומיה. למען האמת, לרוב נדמה שברגע שנולדו נכלאו החבר`ה האלה במרתף חשוך ללא מראות. אחרת, איך אפשר להסביר את הפרופורציות הבלתי אפשריות של הגיבורים האהובים? איך זה שכל אחד ואחד מצוות הדמויות הראשי של Final Fantasy VI בנויים מעשרים אחוז גוף ושמונים אחוז ראש? ומה הקטע עם העיניים הענקיות שתופסות את מקומו של האף? האם באמת יש כל-כך הרבה מה לראות בעולם, שעיניים בגודל טבעי פשוט לא יספיקו?

יותר מכל חבל לי על הגיבורים הללו שלא יכולים לשמוע - בגלל שמעצבי הדמויות של Square פשוט לא ידעו שלבני-אדם אמורות להיות אוזניים. חוסר הקשר למציאות לא מסתיים כאן. קלאוד של FFVII, למשל, הוכרח לשאת עימו לכל אורך הדרך המפרכת חרב שגבוהה ממנו פי שתיים ושוקלת ממנו פי שלוש. תגידו לי אתם: זו לא התעללות?!

מקום רביעי - מרצ`נדייזינג

אתם חשבתם שבארה"ב הם רודפי בצע, עם כל הספלים, היומנים, המכתביות ושאר מוצרים שיוצאים בעקבות כמעט כל סרט, ספר או משחק שעלולים להיות פופולאריים. טעיתם. גם במקרה זה יכולים היפנים ללמד אותנו לקח או שניים. לכל משחק שיוצא ביפן נלווית סדרה ארוכה וכמעט בלתי נגמרת של מוצרים.

בובות פלאש (Plush) של סקוואל העצבני מ-Final Fantasy VIII? יש! מגילת קיר של גיבורי Golden Sun? יש! פסלון טיטאניום של סורה, הגיבור הצעיר של Kingdom Hearts? יש! שלל המוצרים שניתן להטביע עליהם את פני גיבור כותר קונסולות זה או אחר כמעט בלתי נגמר. מחזיקי מפתחות, גלויות, פסלים בגודל אמיתי, הרשימה כמעט ואינה נגמרת.

המצאה חדשה היא ספרי-מזכרת שיוצאים בהמוניהם לאחרונה וכוללים בעיקר לכידות מסך מתוך משחק זה או אחר, טקסט קצרצר והרבה שטח לבן פנוי בכל דף. רק עוד דרך לסחוט מגיימרים יפניים את דמי הכיס הזעומים שלהם. מצד שני, כל פריטי האספנים המדוברים (שכמובן פורטים על שגעון האספנות הנזכר קודם) עולים גרושים במונחים מקומיים. לצערנו, עד שכל הפיצ`יפקס מגיעים אלינו, מחירם כבר קפץ לשמים.

מקום שלישי - מיחזור

תראו, אני נהנה ממשחקים יפניים בדיוק כמו כולם ואפילו יותר. למעשה, אני ממש חולה עליהם. אבל גם אני חייב להודות שלפעמים קווי הדמיון בין כותר קונסולה זה לאחר חורגים כבר מגבולות ה"מחווה" והופכים ללא פחות מגניבה ספרותית.

לא ברור אם הדבר נובע ממחסום סופרים, יובש יחסי, או העובדה שכל כך הרבה משחקים כבר יצאו שקשה להיות מקוריים בימינו. אבל בכל זאת, יש גבול למספר הפעמים שאני עוד מסוגל לשמוע את קלאוד מ-FFVII, מאגוס מ-Chrono Trigger או ג`ט של Wild Arms 3, מתאוננים על ילדותם המרה, העלמה הצעירה שמתה באשמתם והניכור הכללי שלהם מהעולם.

גם הסיטואציות שבהן נתקלים הגיבורים אינן תמיד מקוריות במיוחד, ותמיד נדמה לנו שכבר נתקלנו בהן מתישהו בעבר. כאשר אתם משחקים ב-Final Fantasy X ולא מבינים למה לסקוואל יש פתאום שיער בלונדיני, אתם מתחילים להבין שהיפנים הם אנשים שוחרי אקולוגיה - והם אוהבים למחזר.

מקום שני – מיניות

היפנים הרבה פחות ביישנים בכל הקשור למין וחשיפתו לקהל הצעיר הנהנה מהאנימה, המאנגה ומשחקי הוידאו. רמיזות תמצאו לרוב אודות היחסים בינו לבינה, בינה לבינו ואפילו בינה לבינה ובינו לבינו. Ranma ½, אחד ממותגי האנימה/מאנגה/קונסולה הפופולאריים ביפן ובארה"ב, הוא סיפורו של נער אשר הופך לנערה ברגע ששופכים עליו מים קרים. הדרך היחידה להחזיר את המצב לקדמותו היא מקלחת מים רותחים (כמה מתאים). כמובן שמשחק המינים הזה יוצר אלפי מצבים משעשעים מאוד, אבל יש לי תחושה שהסדרה לא היתה עוברת את מפתן דלתה של לימור ליבנת. המורדים, לעומת זאת, הצליחו להשתחל, לכו תבינו.

מקום ראשון - הטרנספורמציה של יונה

ליפנים יש אהבה רבה לשבירת מוסכמות, כמו שכבר הבנו במהלך הכתבה. יונה היא סמל ממשי לכך. מהבחורה הנעימה, אך הכנועה והרכרוכית שהיתה יונה ב-Final Fantasy X, היא הופכת למתחרה מספר אחת של בריטני ספירס (או לחילופין, לארה קרופט) ב-FFX-2, עם תלבושת מקומצנת ושני אקדחים כדי להעניש את החצופים שיתקרבו יותר מדי. יונה החדשה היא כל מה שמאפיין את תעשיית המשחקים היפנית של ימינו ואת תרבות הפופ בכלל: צעקנית יותר, עצמאית ובטוחה בעצמה יותר, מינית יותר, ומלאה בכל טוב גיימרי.