שתף קטע נבחר

בין שתי נשים

נירה ברגר ומיכל שחורי הן יריבות, אבל עם מטרה משותפת: להרחיק את הבן של מיכל מהתיאטרון. בחיים איילת מרגלית וחגית דסברג, המגלמות את השתיים ב"משחק החיים", הן חברות טובות שממש לא מזדהות עם הדמויות. דסברג: "אימהות המבוססת על שקריות היא דבר איום ונורא". מרגלית: "ואני לא תככנית"

נירה ברגר ומיכל שחורי (או, אם תרצו, מישל שר) הן יריבות מושבעות, אבל זה קורה רק בטלנובלה "משחק החיים". כשאני נפגשת עם איילת מרגלית (נירה) וחגית דסברג (מיכל), מתברר שהן חברות טובות ויש להן הרבה דברים משותפים: שתיהן חצו את הארבעים, נאות מאוד ומטופחות, שחקניות עם קילומטרז' ופרסי שחקנית השנה (דסברג על "בן חור והרבנית", מרגלית על "הטיפול"), נשואות ואמהות. למרגלית בת אחת, מיה, 3, לדסברג שני ילדים, אביגיל, 8, ואביתר, 5. לשתיהן זו הפעם הראשונה שהן משחקות בטלנובלה, ומבחינת ההכרה ברחוב זה עשה להן רק טוב. "האהדה של הקהל שווה הכל", הן אומרות בגלוי.
ב"משחק החיים" עומד בין השתיים בנה של מיכל, ירון (גיא אריאלי). "אני רוצה להרחיק אותו מהתיאטרון, מכיוון שהוא בנו של שאול, ואני לא רוצה ששאול יגלה שיש לו בן", מסבירה מרגלית ומוסיפה, "זה הרצון היחיד המשותף לי ולמיכל: שירון לא יהיה בתיאטרון ושלא יתאהב בליה (לירון וייסמן), שמאוהבת בו אבל היא בעצם אחותו...". "ההסתבכות מתחילה כשירון מגיע באקראי לתיאטרון והופך להיות שחקן", ממשיכה דסברג. "כשכל הטיעונים שלי נגד העניין לא עובדים עליו, אני מבינה שאצטרך ללכת לדבר עם שאול, שכאמור אינו יודע שזה בנו, ושאני פוחדת לפגוש אותו, כי כבר שנים הוא לא יודע איפה אני".

- היא די תבוסתנית, מישל-מיכל. הרי היא ויתרה על קריירה כשחקנית בתיאטרון ופרשה לחיים בחו"ל, אחרי שנירה הבריחה אותה משאול. למעשה, היא הלכה אחורה. יש בך משהו שדומה לה?

דסברג: "יש בינינו פער גדול, אבל אני חושבת שבדבר אחד היא לא הלכה אחורה: היא היתה בת עשרים כשנכנסה להריון, ואני מכירה נשים הרבה יותר מבוגרות ובשלות שנכנסות להריון, וברגע שאין שיתוף פעולה מצד האבא הן מוותרות על הילד. והיא לא ויתרה על הילד, כך שבעניין הזה אני לא רואה אותה כתבוסתנית. היא אמא טובה, כזו שתעשה הכל למען הילד - בין אם מדובר בפרנסתו ובגידולו, ובין אם צריך להרחיקו ממקום שבעיניה מסוכן בשבילו. הפאק הגדול שלה הוא שהיא ביססה את כל היחסים שלה עם הילד על אינפורמציה שקרית. היא מסתירה ממנו מגיל אפס ממי הוא נולד וכל מה שקרה. למרות שאני אומרת לשחקנים שיגידו תודה שהיא כזאת, כי בזכותה יש לנו עוד עבודה לחצי שנה לפחות...".

- מה דעתך על אימהות המבוססת על הסתרות ושקרים? ואיך את פועלת כאמא?

"אני חושבת שאימהות שקרית זה דבר איום ונורא. אני אמא מדהימה ומקסימה. לא משקרת לילדים שלי לעולם, כי לדעתי גם כשהילדים ממש קטנים אפשר לדבר איתם בגובה העיניים ולהסביר להם הכל, והם מבינים".

- איך עובדת אצלך החלוקה בין האימהות לקריירה?

"אני לא יודעת למדוד את זה באחוזים, אבל מנקודת מבט פרקטית, המשחק הוא לא מקצוע אידיאלי לאמהות. ימים שלמים אני לא נמצאת בבית, אלא בצילומים או בחזרות או באלוהים יודע איפה, והם צריכים להתרגל לזה שפעם אני עובדת הרבה ופעם לא עובדת בכלל. ברור שבקטע של ההריונות והלידות לא עבדתי, ויש את העניין של לחזור למעגל העבודה, שתמיד מסובך בגלל אופי המקצוע. למזלי, הילדים שלי נורא מפרגנים, והרבה פעמים אני לוקחת אותם איתי להצגות, ואז הם נורא גאים בי. אני חושבת שהאימהות היא הדבר היותר חשוב, אבל זה כל כך מובן מאליו, שאף פעם לא הרגשתי צורך לתת לזה כותרת. גם כשיש תקופות שאני עובדת קשה, הילדים מפוצים בזה שהם מקבלים את כל היחס והחום. ואם אני לא נמצאת פיזית, אני תמיד משאירה להם פה הפתעה ושם משהו מקסים".

- איילת, חווית אימהות בגיל מאוחר. יש לדעתך הבדל בין אמא צעירה למבוגרת?

מרגלית: "אין לי למה להשוות את זה, ולמעשה רק בשנה האחרונה תפסתי שאני לא לבד מבחינת האחריות, ושאני קשורה נפשית ורגשית לעוד בן אדם. זה לא כמו אהבה לגבר, זה משהו אחר לגמרי, כי יש פה הרבה יותר אחריות. באיזשהו מקום הלכה העצמאות שלי. אני כבר לא פנויה במאת האחוזים לעצמי. תמיד יש את הדאגה למישהו, שמלווה אותי בכל דבר שאני עושה. אז למרות ההכנה המוקדמת לאימהות, ככל שהיא באה יותר מאוחר היא יותר קשה. למעשה, לא ידעתי למה לצפות עד שנהייתי אמא".

- היית מוותרת על אימהות בגלל הגיל?

"לא, היה לי ברור מאוד שיהיה לי ילד, בין אם יהיה לי גבר או לא. השאיפה היתה כמובן שאלד ילד מבן זוג שאוהב, אבל בכל מקרה הייתי עושה ילד עם מישהו, בהסכמה כמובן. היום, כשאני כבר אמא, אני חושבת שזה טירוף להביא ילד לבד, כי גם עם בן זוג זה ממש לא פשוט, במיוחד עם המקצוע שלנו, שאין לנו קרן פנסיה וכו'. זה הרבה בלגן. אם הייתי יולדת לפני עשר שנים, היה לי יותר קל מבחינת הכושר. העניין של לא לישון לילה אחד רצוף כמעט שלוש שנים, השפיע עלי הרבה יותר קשה מאשר לו הייתי בת 28".

- איך את מסתדרת עם התככנות של נירה ברגר?

"אני מסתדרת איתה ואני מודה לתסריטאית הראשית, סיגל אבין. אישית, התככנות מאוד רחוקה ממני, אני ממש גרועה בלשלוף שקרים מן השרוול. אולי אם הייתי צריכה להגן על הילדה שלי וזה היה עניין של חיים או מוות, הייתי עושה הכל. אבל טפו טפו, אני לא זקוקה לזה, בטח לא כדרך חיים. אני לא תככנית, לא בוחשת, ואין לי מרפקים, לצערי. אני רואה את עצמי כאדם אמיתי, וגם כשאינני מדברת, הפנים והעיניים שלי לא מסתירים את רגשותי. אני די שקופה".

- גילת אנקורי הצהירה שהיא ממש נהנית להיות עידית לינוביץ', האלקסיס המרשעת, להוציא את הרוע שלה דרך הדמות. את לא מרגישה ככה?

מרגלית: "קודם כל, נירה לא מתוחכמת כמו אלקסיס ואין בה רשעות לשמה. היא בסך הכל סוג של שרדנית. אם היא רוצה גבר, היא עושה הכל בשביל זה. אם סוחטים אותה בקשר לבגידתה בבעלה, היא תעשה כל דבר כדי שזה לא יתגלה לו, כי היא אוהבת אותו. מה שכן, היא מאבדת פרופורציות ועוברת את הגבול, גם אם היא פועלת מתוך מצוקה. אבל זה לא שהיא קמה בבוקר וחושבת את מי היא תדפוק היום, רק כי זה נותן לה אדרנלין".

- בסידרה אתן יריבות בנפש.

דסברג: "זה נורא מצחיק, כי בעצם יש ביניהן מהמשותף. כל אחת מהן נלחמת על הדבר שהכי חשוב לה. נירה נלחמת על הגבר שלה ואני נלחמת על הילד שלי, ושתינו חיות מרגע לרגע, מקטסטרופה לקטסטרופה".

- היית הולכת בשביל הגבר שלך עד הסוף?

מרגלית: "לא בעניין של לשקר ולתכך. לעולם לא אשקר לבן זוגי ולא יהיו לי סודות מפניו. לא אכרה לעצמי את הבור, זה הרי חוזר כמו בומרנג".

- מוכרת לכן יריבות בין נשים?

דסברג: "אני לא רואה יריבות בין נשים כמשהו שונה מיריבות בין אנשים בכלל. בדרך כלל קלאסי לומר שיש יריבות נשית, או כשהן נלחמות על גבר מסוים או כשהן נלחמות על קריירה. השאלה היא מה את מוכנה לעשות בשביל זה ועד כמה את מוכנה ללכת רחוק עם היושר שלך".

- וקנאת נשים?

מרגלית: "ודאי. אבל לדעתי, אצל נשים זה שונה מאשר אצל גברים. נשים יודעות על איזה כפתורים ללחוץ טוב יותר. הן יודעות לפרש את הסימנים טוב יותר מגברים: רגע, היא עכשיו עושה לי קטע... היא לא מתכוונת למה שהיא אומרת. היא עושה לי מניפולציה...".

- חווית יריבות כזו?

דסברג: "על רקע מקצועי. זה היה לי מאוד לא נעים ונדרשו ממני הרבה מאוד כוחות נפש כדי להבין שיש פה עירוב בין התחום המקצועי לאישי. מאז למדתי באילו סיטואציות להילחם ומאילו להימנע, כדי להישאר שפויה".
מרגלית: "אני מראש לא נכנסת למקומות האלה, כמובן בתנאי שאני מזהה אותם".

- הטלוויזיה הביאה לכן הכרה יותר מכל שנות התיאטרון שלכן?

"ודאי. אם הייתי אומרת ששמי איילת מרגלית לפני 'משחק החיים', לא היו יודעים מי אני. חוץ מזה, האהדה שאני זוכה לה מהקהל גורמת להרגשה נפלאה".
דסברג: "ודווקא התיאטרון עובר כחוט השני בקריירה שלי שתינו. אני ואיילת נפגשנו בתיאטרון לפני 9,000 שנה בערך".
מרגלית היתה שנים רבות שחקנית תיאטרון "החאן" הירושלמי, ובין היתר הופיעה במחזות "רומיאו ויוליה", "צייד העכברושים", "אביב מתעורר", "האזור החופשי", "ינתי פרזי", "דון קישוט" ו"מי תהום". דסברג התחילה כשחקנית בתיאטרון באר שבע, והמשיכה ל"הבימה" ו"הקאמרי". בטלוויזיה שיחקה בסדרות "ד.נ. גליל מערבי", "סיטון" ו"שמש". בקולנוע הופיעה בסרטים "אחרי החגים" ו"גולם במעגל", שעל תפקידה שם כפסנתרנית זכתה ב-94' בפרס השחקנית הטובה ביותר. עכשיו היא משחקת ב"דודתו של צ'ארלי" ובהפקה חדשה בתיאטרון חיפה, "בנות עובדות". גם "בן חור והרבנית", בה היא מופיעה, רצה בבית ליסין זו השנה השישית.

- מזהים אתכן ברחוב?

מרגלית: "כן, בכל מקום. ברחוב, במכולת, בשכונה, בבית הספר, גם אם אני הולכת עם משקפיים כהים וטרנינג".
דסברג: "בגלל שזו חשיפה יומיומית לסוג של אנשים שמכורים לטלנובלות".

- ואתן מכורות לטלנובלות?

"בשבילי לשחק בטלנובלה זה סוג של בית ספר, משהו שלא עשיתי קודם. אני לא צופה בטלנובלות יום יום, אבל מאז שאני משחקת בז'אנר אני צופה מדי פעם".
מרגלית: "אני מעדיפה סידרות אקשן ומתח וצופה כמובן ב'משחק החיים'".

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
איילת מרגלית (משמאל) וחגית דסברג. "שתינו חיות מקטסטרופה לקטסטרופה"
לאתר ההטבות
מומלצים