פראיירים של יחסי ציבור? אנחנו?

לא עשו אותנו באצבע?

גם אם זה בריטי. גם אם זה ספר. גם אם לילדים. אותנו לא עשו באצבע! ספרים נגנבים ממחסן באמצע הלילה? גבר מזדקן מלווה בלברדור מוצא אותם בשדה נטוש ושולח לסאן(!?) ההוצאה מתעקשת לראות בספר כסוד הלאומי הגדול ביותר של בריטניה - והכל בגלל שרולינג לא רוצה למנוע מהילדים את ההתרגשות? כן, בטח. גרוו אפ.

אנחנו לא פראיירים. אותנו לא יתפסו שם. אנחנו מזהים יחסי ציבור מקילומטרים. אין קסם ואין כלום. ויש עוד אלף כמוה. אז מה אם מישהו מת ורולינג בכתה? אז בכתה. עשירה יותר מהמלכה ככה סתם? ועוד רוצה כסף מעיתון ניו יורקי? אנחנו לא נהיה שם להגדיל את האוצר הלאומי, יחד עם כל השמונה ספרים שנמכרים כל שניה. יש לנו כבוד! למי אכפת מה חושב הוותיקן? מה מזייפים ההודים? איפה רולינג חותמת? מצטלמת? מתי ייצא התרגום בארץ? מה קורה בעלילה?

אז איך זה שבכל זאת המשלוחים של הספר החמישי בסדרת הארי פוטר שהביא סטימצקי עשו לנו כל-כך טוב? שהרגשנו, לרגע, חלק מהעולם האמיתי, שנכנע בלי בושות? איך היינו שם בחנות בשבת, למרות הכל? איך עבדו עלינו?

את האמת, רק בגלל שהיא חד-הורית (למרות שהיא כבר לא, ועוד אחרי היריון מוצלח ואין מאושרת ממנה, ברכות לכולם). וקשה לגדל ילדה לבד בבריטניה. נורא קר שם. ורק 148 שקל בשביל כל-כך הרבה עמודים? פרוטות. תגידו תודה. (שחר מגן)

מי מינה את לפיד לדוברת?

בשמי ובשם בנות ביתי מוקדשות להלן מספר מילים לליהיא לפיד מגישת התוכנית החדשה בענייני הגברים בערוץ 2: כולנו שמחות בשמחתך ומאחלות לך הצלחה גדולה בתוכנית הטלוויזיה כמו גם בטור השבועי בעיתון וחושבות שאחרי שנים של נשיאה בתואר "אשתו שתחיה", אכן הגיע הזמן להתפתח.

עם זאת, נשמח אם מי שמגדירה את בעלה "החזק" (בניגוד כמובן לחלשה) תחליף איתנו מילה או שתיים לפני שהיא מציגה את עצמה ברבים כדוברת המין הנשי. בינינו לבין עצמנו תהינו האם יכול להיות שלא נכחנו בהצבעה שמינתה אותך לאשת יחסי הציבור שלנו? וביננו לבינך רצינו לומר שאולי במקום להתפזר בכיוון של יחסי ציבור למין הנשי, ראוי שתמשיכי להתמקד בעבודתך כצלמת? (מרב יודילוביץ')

האם "בואי" ייעלם כמו דרכנו?

לפני ימים אחדים נהגתי לי במכונית הפ'יזו המתקמטת שלי, כשלפתע הרגשתי תחושה חמימה ונוסטלגית. בדיקה מהירה הבהירה לי שלא מדובר בדליפת נוזלים בלתי רצויה עקב שתייה מוגזמת, והגורם לתחושת הנעימות שפשטה בי היה אחר.

ואז זה היכה בי: הזמזום הקליל, הזיוף המרגיע, הצלילים הממכרים: כן, כן, משמיעים את "דרכנו" ברדיו. כמה זמן עבר מאז? חודש? שנה? עשור? לאן שלא היית הולך היית נתקל בגרונותיהם המתיימרים להפיק שירה של חני פירסטנברג ושרית וינו אלעד מקשטים את הלחן הדביק שזימר במקור דני בסן. והיום? שום כלום, התפוגג, נעלם, כמו כוכב שביט הן הופיעו בחיינו, וזנחו אותם. אפילו התקליט המתוכנן של וינו אלעד לא נראה בשמי הזמר העברי.

האם זה הגורל הצפוי גם ל"בואי"? האם חיי המדף של להיטי הענק שלנו הם כה קצרים? האם יכול להיות, רק אולי, ממש נגיד, בזהירות, שהלהיטים המופלאים האלה הופכים לכאלה לא בגלל איכותם יוצאת הדופן, אלא בעיקר בגלל שמישהו החליט לטחון לנו איתם את שאריות התאים האפורים שלנו, וברגע שמפסיקים לעשות את זה, אף אחד לא זוכר אותם יותר? (גבע קרא עוז)

מאיזה בד עשויה השימלה של מיכל?

אחרי שמדורי הרכילות הוצפו בשבועות האחרונים באינספור ידיעות על מסיבת הרווקות המתוכננת של מיכל ינאי, הסתבר שהמסיבה בוטלה בשל בעיות גב של הכלה. אנו כמובן מאחלים הרבה בריאות ואושר לינאי, אבל מסתייגים במקביל מכמות המידע המיותר שנשלח על ידי משרד יחסי הציבור שמדברר את החתונה המרגשת של המתעדת הסדרתית לאיש העסקים עופר רסלר. עם כל הרצון הטוב להפוך את החתונה בקיסריה לגרסה מקומית לחתונה של מדונה, את מי באמת מעניין מאיזה בד עשויה החופה? (אורגנזה. נרגעתם?) ואיפה תעצב המתעדת הסדרתית את השמלה (אושידה. עכשיו אתם יכולים לנשום?). מפרגנים, הרבה, אבל Get Real, הוליווד יש רק בהוליווד. שיהיה במזל. (מרב יודילוביץ')

איזו אלימות יש בפלייבוי?

המאבק הציבורי סביב ערוץ פלייבוי אינו פוסק, ויימשך כנראה עד שבג"ץ יכריע בסוגיה בהרכב הנדיר של 11 שופטים. הדיון בנושא חורג בהרבה מהמשמעות של הערוץ, ונוגע בשאלות של חופש העיסוק, פמיניזם, ליברליזם, גבולות החקיקה ועוד. מבלי קשר לעמדתי בסוגיה, המינימום שאפשר לצפות לו, זה שהדיון בנושא יהיה מעמיק ורציני.

אחד הגופים שעוסקים בנושא בצורה נמרצת הוא הכנסת. הח"כים הם אלה שחוקקו את החוק נגד הפורנו. כמה עשרות ח"כים עתרו לבג"ץ נגד החלטת מועצת הרשות השנייה שפלייבוי איננו ערוץ פורנו. נשאלת השאלה, האם הח"כים בכלל יודעים מה יש בערוץ פלייבוי, ומבינים שמה שמשודר בו, מופיע בין כה וכה בטלוויזיה?

הנה מה שכתבה הח"כית ענבל גבריאלי במאמר ל-ynet על המתרחש בערוץ: "סצנות רבות משלבות בתוכן תמונות אלימות, המעודדות אלימות מינית כלפי נשים ואלימות בכלל". ובכן, מודה אני, יצא לי בעוונותי לצפות לא מעט בשידורי פלייבוי, ואפילו לא פעם אחת לא ראיתי שום דבר שמזכיר אלימות. לעומת זאת, בערוצי הילדים שגם בהם אני צופה לעתים קרובות לא פחות, ראיתי דווקא המון סצינות אלימות, בייחוד אצל טום וג'רי. ולפיכך נשאלת השאלה, האם ייתכן שחברי הכנסת שלנו מקבלים החלטות שיש להן משמעות חוקתית מרחיקת לכת והשלכות כלכליות אדירות, בלי שיש להם מושג קלוש בנושא שבו הם דנים? הייתכן? (צחי לוי)