שתף קטע נבחר

אסונות מהחלל: מטאורים ומטאוריטים

כולם מכירים את המונח "כוכב נופל". למעשה, מדובר במטאורים ומטאוריטים הנכנסים לאטמוספירה של כדור-הארץ ונשרפים בה. אך מה קורה כאשר גושי האבן הענקיים האלה לא נשרפים, ופוגעים בקרקע?

מדי פעם בלילה רואים הצופים ברקיע הבזקי אור קצרים, כמו זיקוקי די-נור. תופעה זו מכונה "מטאור", כיוון שהיוונים בעת העתיקה האמינו שהיא קשורה למטאורולוגיה, כמו ברקים ועננים. רק לפני כמאתיים שנים השתכנעו המדענים שגופים שמקורם בחלל יכולים ליפול על הארץ. המהירות הגדולה של תנועתם באטמוספירה גורמת לחימומם, התכתם תוך התזת טיפות לכל עבר, וליינון האטמוספירה בסביבתם.
האוויר המחומם והמיונן נעשה לוהט ועמודת האוויר החם נראית לשבריר שנייה. זהו הבזק האור הבהיר שמכונה "מטאור". פליטת האור מסתיימת עם מעבר המטאור ועם התאיידותו המוחלטת. הפקת החום האדירה נובעת ממהירות הכניסה של המטאור לאטמוספירה: מ-12 ק"מ לשנייה ועד 72 ק"מ לשנייה. הגבול העליון של המהירות נובע מחיבור מהירויות של כדור הארץ במסלולו סביב השמש, כ-30 ק"מ לשנייה, ושל גוף הקשור לשמש בכוח הכבידה הנמצא במסלול אליפטי מאוד, כאשר הנקודה הקרובה לשמש במסלולו קרובה למסלול כדה"א, כ-42 ק"מ לשנייה.
מהירות של 72 ק"מ לשנייה תהיה רק אם הגופים נעים זה מול זה; כל הטיה של מישורי התנועה תגרום להקטנת המהירות היחסית. הגבול התחתון למהירות, של 12 ק"מ לשנייה, הוא המהירות של גוף הנופל חופשית אל כדור הארץ, ללא מהירות התחלתית.
הפיזיקה של חדירת מטאור לאטמוספירה מתחילה להתברר בשנים האחרונות. שני תהליכים אחראיים להתפוררותו של מטאור עם כניסתו לאטמוספירה. ראשית חימום הגוף עד ל-4000 מעלות עקב חיכוך, התכתו תוך התזת טיפות חומר מותך, ויינון האוויר בסביבה המיידית של הגוף. החימום נעשה תוך היווצרות "גל הלם", אזור של אוויר דחוס וחם המקדים את המטאור במסלולו.
התהליך השני, שזוהה רק בשנים האחרונות על-ידי מדעני אוניברסיטת תל אביב מוריס פודולק ושמואל שיכוורג, כולל התנגשות ישירה בין המטאור לבין מולקולות או אטומים בודדים באטמוספירה הגבוהה, יותר מ-160 ק"מ מעל לקרקע. בתהליך זה ההתנגשות עם חלקיק בודד אינה מחממת את גוף המטאור, אלא גורמת לתלישת חלק מאטומי המטאור. האטומים שתלשו בצורה זו מתנגשים המולקולות האטמוספירה וגורמים ליינון ולפליטת אור.
הבנת תהליכי החדירה של מטאור לאטמוספירה והכרת הרכב המטאורים חשובות משום הדימיון שבין המטאורים לבין הגופים הגדולים יותר, שעלולים לפגוע בנו ביום מן הימים. בסרטים ("מטאור", "פגיעה קטלנית" (Deep Impact), ו-"ארמגדון") ראינו כבר תסריטי אימה של פגיעת גופי חלל בגדלים שונים בכדור הארץ. בחלק מהסרטים אף הציעו לנו דרכים כיצד למגר את הסכנה: נשגר לעבר הגוף מספר פצצות גרעיניות שיפוצצו אותו לרסיסים, או יבקעו אותו לחלקים ש"בדיוק" יפספסו את כדור הארץ, והכול יהיה בסדר. כפי שניווכח בהמשך סדרת הכתבות, המחקרים מגלים שהמצב שונה.

כתבה זו היא הכתבה הרביעית בסדרת כתבות בנושא "אסונות מהחלל"
לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: תהילה שלו
"כוכב נופל" עלול לפגוע בכדור-הארץ וליצור מכתשי ענק
צילום: תהילה שלו
מומלצים