צרות מבית: על הפיטורים בהסתדרות

את התרגילים האלה עוד ילמדו בבית-ספר לוועדים מתחילים של ההסתדרות - תרגילים שמשלבים בתוכם השהיות של משא ומתן, פיטורי חברי ועדים, ביטולי פיטורים, הפקעת המשא ומתן מהוועד, משלוח הודעות פיטורים חד-צדדיות מעל לראשו של הוועד וחשבונות קטנים, אישיים ונקמניים עם חלק מהמיועדים לפיטורים. בתפקיד המתרגל: ההסתדרות.

בתפקיד המתורגל המטורטר: ועד עובדי ההסתדרות, המייצג את 1,040 עובדיה. בתפקיד השחקנים שייאלצו לשלם על כך במשרתם: 120 עובדים. הטעם שמשאיר הסיפור הזה? רע. רע מאוד. ההסתדרות, הגוף הענק שנציגיו בשטח שוכבים על הגדרות כדי למנוע פיטורי עובדים (בעיקר אם הם משלמים דמי חבר), עוסקת זה כמה חודשים באותו תהליך כואב שנגדו נאבקים אנשיה. אבל מי שוכב על הגדר עבור עובדי ההסתדרות? מי מפעיל בקרה על התהליך כדי למנוע פיטורים מיותרים? האם ההסתדרות עצמה, שמטיפה למניעת פיטורים כמעט בכל מחיר, עשתה הכל כדי שלא להגיע למצב הקשה הזה?

בסוף השבוע שעבר, בעיצומו של מאבק שניהלו עובדי ההסתדרות בשטח כנגד הפגיעה בקרנות הפנסיה ובעוד עשן מיתמר מעל הצמיגים שהבעירו בצמתים שונים באזור השרון, שיגר אגף משאבי אנוש של ההסתדרות מכתבי פיטורים ל-120 מעובדיו. משלוח המכתבים תפס את ועד העובדים של ההסתדרות עם המכנסיים למטה: העובדים קיבלו את מכתבי הפיטורים בעוד חברי הוועד דנים ברשימת המיועדים לפיטורים שהגישה להם הנהלת ההסתדרות, ובטרם הספיקו להגיב עליה ולהביע את התנגדותם.

ועד העובדים, בראשותם של ברכה זיגלמן, חיים חליווה וחיים אברהם (אביו של החייל בני אברהם שנחטף בלבנון), החליטה לפתוח באינתיפאדה נגד הנהלת ההסתדרות. למחרת הוזעקו מהשטח העובדים והפעילים, חלקם כאלה שיום קודם לכן נאבקו למען ההסתדרות והבעירו צמיגים. את הכעס והמרירות הם פרקו בבית הוועד הפועל. הם פתחו בהפגנה אלימה שבמהלכה שרפו את מכתבי הפיטורים. בהמשך עלו ללשכתו של יו"ר ההסתדרות, עמיר פרץ, ממש כפי שעשו עובדים מפוטרים במקומות עבודה רבים אחרים בארץ, שעלו ללשכותיהם של מנכ"לי החברות. פרץ לא היה שם, אבל העובדים הבטיחו לחזור. בשלב מסוים נזקקה אחת מהם לטיפול רפואי בעקבות המתח הרב.

עובדים בשיטת הדלת המסתובבת

התפרצות העובדים, שהונהגו על-ידי הוועד, היתה שיאו של מאבק מורט עצבים שנמשך זה קרוב לשנה עם ההנהלה.

תחילת המאבק בגירעון הכבד שאליו נקלעה בשנים האחרונות ההסתדרות.

רואה-החשבון יצחק סוארי, שבדק את מצבה הפיננסי של ההסתדרות לבקשתה, הגיש לה לפני מספר חודשים דוח קשה ביותר. הדו"ח קבע כי ההסתדרות נמצאת בגירעון של 4.1 מיליארד שקל וחייבת לפתוח בתהליך של הבראה, אחרת תקרוס. ראשי ההסתדרות לא מיהרו לפרסם את הדו"ח והחזיקו אותו קרוב לחזה. באחרונה הוא נחשף במוסף הכלכלי של "ידיעות אחרונות".

בעקבות הדו"ח החליטה הנהגת ההסתדרות על תוכנית הבראה, שבבסיסה קיצוץ כולל של מאות מיליוני שקלים. על ועד העובדים של ההסתדרות הוטל לסייע בקיצוץ של 54 מיליון שקל, שיכלול קיצוצי שכר ופיטורים.

לחברי הוועד יש מלים קשות לומר על הנהלת ההסתדרות ועל מה שהם מכנים התנהלותה הבזבזנית בעבר ובהווה: "דו"ח סוארי חשף שהשכר של עובדי ההסתדרות עומד על 19 אלף שקל בממוצע. חצי מהעובדים במרחבים מקבלים שכר של 15 אלף שקל בממוצע. 12 מיליון שקל הוצאו על מערכת הבחירות של ההסתדרות, כשרק עמיר פרץ היה מועמד. האם זה לא היה מיותר? מדברים איתנו על פיטורי עובדים, כשבמקביל מקבלים כאן אנשים לעבודה על בסיס של חוזה אישי בעשרות-אלפי שקלים בחודש. ההסתדרות עובדת בשיטת הדלת המסתובבת - מפטרת עובדים ומקבלת אחרים בחוזים אישיים. המאבק שלנו הוא נגד הניהול הכושל של ההסתדרות".

"מפטרים באיצטלה של הבראה אך ממשיכים לקלוט את אנשי שלומם ואת אלה שיש להם קשר למפלגת 'עם אחד'. מעכבים תשלומי שכר בכל חודש בגלל חובות גדולים, ומצד שני מבזבזים", אומרים חברי הוועד.

בהסתדרות טוענים שהמאזן האחרון דווקא מוכיח ההיפך מבזבזנות. לדברי דובר ההסתדרות, אבינועם מגן, ההסתדרות הידקה את החגורה באופן דרסטי כך שבסוף שנת הכספים האחרונה נותרה עם יתרה כספית של 46 מיליון שקל, למרות שמדובר בשנת בחירות. לדבריו, ההסתדרות מתמודדת עם גירעון גדול ומנהלת מהלכי התייעלות מורכבים. "הסדרת החוב לקופת חולים וצמצום בשכר הבכירים הצליחו להקטין את הגירעון מ-2.8 מיליארד שקלים ל-1.2 מיליארד. על מנת להשלים את תהליך ההבראה אין מנוס מלבצע פיטורים. ההחלטה ללכת על צעדי הבראה באה במקום האפשרות לפנות לממשלה ולהפוך לפושטי יד. בדרך זו ההסתדרות היתה מאבדת את עצמאותה".

אשר לשכר אומר מגן: "השכר הממוצע הוא תוצאה של הסכמים של עובדים ותיקים. עובדים שנקלטים מקבלים שכר נמוך מהעבר. מרבית חברי ההנהגה אינם מקבלים שכר עבור תפקידם בהנהגה. בנוסף, הפחיתה ההסתדרות את שכר בכיריה ונבחריה. ההסכמים החלים על המגזר הציבורי בהורדת שכר חלים גם על ההסתדרות".

למרות הביקורת על הניהול, הבין ועד העובדים שאין ברירה וצריך לתת יד לקיצוצים על מנת לשמור על מקום העבודה. וכך, באוקטובר האחרון התכנסו הצדדים למשא ומתן על תוכנית הבראה, וסוכם כי הוא יימשך 90 יום ובסופם ייחתם הסכם ההבראה. אלא ש-90 הימים התארכו לשמונה חודשים, מסיבות שונות - מאבק נגד תוכניות הקיצוצים של האוצר, בחירות להסתדרות, מאבקים ציבוריים נוספים וסחבת בירוקרטית.

עוקפים את הוועד

לברכה זיגלמן ולחבריה יש טענות קשות על התנהלות הנהגת ההסתדרות באותם חודשים. זה התחיל במאבק נגד התוכנית הכלכלית הראשונה של האוצר, שכלל הפגנות, פעולות מחאה וקמפיין פרסומי שעלו להסתדרות כסף רב. אנשי הוועד לא מערערים על כך שצריך לנהל מאבק לטובת העובדים, ושהוא עולה כסף, "אבל למה באותו הזמן איש מהנהגת ההסתדרות לא ישב עם העובדים על הזכויות שלהם?" הם אומרים. איש לא דיבר איתם על העתיד שלהם. בזמן שפרץ נאבק עד חורמה נגד מעסיקים שניסו לפטר עובדים, נרמסו זכויות עובדי ההסתדרות ברגל גסה.

לאחר המאבק נגד האוצר באו עוד שני מאבקים גדולים שעלו להסתדרות הרבה מאוד כסף. הראשון הוא הבחירות לכנסת. פרץ, שהוא גם יו"ר מפלגת עם אחד, התמודד עם המפלגה בבחירות לכנסת. לדברי גורמים בהסתדרות, גייסה עם אחד את מנגנון ההסתדרות המשומן כדי לסייע לה במרוץ לכנסת. 70 מתוך 120 שמות המועמדים מטעם המפלגה לכנסת היו של עובדי ונבחרי ההסתדרות. בהם היו בכירים בהנהגת ההסתדרות, ראשי מרחבים, יושבות ראש מרחבים של נעמת ועוד. וכך הפכו חדרים בחלק מ-30 מרחבי ההסתדרות לחמלים של עם אחד, ועובדים גייסו קרובים וחברים לטובת הקמפיין", אומרים עובדים בהסתדרות. "הקמפיין, שעלה הרבה מאוד כסף ובא על חשבון ימי עבודה, טלפונים והוצאות נוספות, נפל בחלקו על הקופה הריקה של ההסתדרות".

על דחיית המשא ומתן עם הוועד בתקופת הבחירות אומרים בהסתדרות בתגובה, כי לא הוגן ולא מקובל לקיים תהליך הבראה או פיטורים בתקופת בחירות, כדי לא ליצור לחצים פוליטיים על עובדים ולגרום להם לחוש תחושת איום.

"ביצוע תוכנית הבראה בתקופת בחירות יכול להוביל להחלטות לא ענייניות שיגרמו נזק לאורך זמן". על הפעילות הפוליטית אומרים בהסתדרות: "ההסתדרות פרסמה לפני הבחירות הנחיות מחמירות האוסרות על פעילות פוליטית בהסתדרות. ההסתדרות כוללת בתוכה פעילים מכל המפלגות וכל מפלגה משגיחה על כך שהמפלגות האחרות לא יעסקו בפעילות פוליטית".

בעיצומו של הקמפיין לכנסת נפל משמים ממש המאבק השני - פיטורי 900 מעובדי בנק הפועלים. על יותר מזה לא היו צריכים ראשי עם אחד לחלום. ללא קשר למידת ההצדקה שהיתה למאבק נגד הפיטורים, פרץ ניהל אותו כמעט כמלחמה אישית, שהפכה אט-אט למאבק נגד בעלי הבנק, שרי אריסון.

שלטי החוצות ואמצעי התקשורת הוצפו במודעות נגדה. הקמפיין הזה עלה להסתדרות עוד מאות אלפי שקלים.

"לא היה מאבק אחד שההסתדרות ניהלה מבלי שמישהו האשים אותה במניעים פוליטיים", אומרים בתגובה בהסתדרות, "מי שקבע את תזמון פיטורי העובדים בבנק הפועלים הוא הנהלת הבנק. המאבק גרם לפרץ נזק אלקטורלי, אך המחויבות לעובדי הבנק קדמה לכל שיקול אחר".

מיד לאחר הבחירות גווע הקמפיין, והמאבק הסתיים בארוחת בוקר משותפת של אריסון ופרץ בביתה של אריסון ובהסכם על צמצום הפיטורים. העובדים, מצידם, הרגישו היטב את מצבה הכספי המדורדר של ההסתדרות כאשר במהלך החודשים האחרונים קיבלו את שכרם באיחור של כמה ימים בכל פעם. האם לא ניתן היה לפתור את המשבר הזה לפני הבחירות ולחסוך מאות אלפי שקלים? בהסתדרות טוענים שכן.

חותמים הסכם בלי הוועד

כשנגמרו הבחירות והמאבק עם בנק הפועלים עמד להסתיים התפנתה הנהלת ההסתדרות לטפל במצבה הכלכלי הקשה, ובוקר אחד התעוררו חברי הוועד והופתעו לגלות שממש מעל לראשיהם פנתה ההנהלה אל העובדים והציעה להם תוכנית פרישה מרצון. ההצעה נשמעה נדיבה: עובדים מעל גיל 75 העובדים 18 שנה ברציפות יפרשו ויקבלו פנסיה תקציבית עד גיל 65. לאחר מכן ייצאו לפנסיה רגילה. הצעה נוספת: פיצויים בגובה 250% ומענק של עוד 15% מגובה הפיצויים, עד תקרה של 50 אלף שקל. בהנהלת ההסתדרות אמרו כי "מדובר בהצעות מצוינות. אם נחכה עד שהוועד יתחיל במשא ומתן על תוכנית ההבראה, זה ייקח שנים", אמרו בהנהלה.

בוועד זעמו על ההצעה, שהוצעה מאחורי גבם, והחליטו להתנגד. "זהו חוסר תום לב של הנהלת ההסתדרות, שהיתה אמורה לשבת איתנו ובמקום זה עוקפת אותנו", אמרה אז זיגלמן.

בהנהלה לא אהבו את הסירוב הזה ומצאו פתרון מקורי.

בוקר אחד גילו חברי הוועד שיו"ר הסתדרות הפקידים, ליאון מורוזובסקי, חתם בשמם על הסכם הבראה עם ההנהלה. ההסכם כולל פיטורים וקיצוצי שכר. התברר כי מורוזובסקי, שהוא חבר הנהלת ההסתדרות, ניצל סעיף בחוקת ההסתדרות הקובע כי אם ועד עובדים לא מגיע להסכם עם הנהלת הארגון שבו הוא מייצג עובדים, רשאי הגורם המקצועי בהסתדרות ליטול ממנו את הסמכות ולנהל בשמו את המשא ומתן. מאחר שמורוזובסקי מייצג את ועד עובדי ההסתדרות, הוא ניהל בשמם משא ומתן עם ההנהלה, ובמלים אחרות - עם עצמו ועם אנשי אגף משאבי אנוש בהסתדרות.

על זה זיגלמן, חליווה וחבריהם לא יכלו לעבור בשתיקה. הם מיהרו לפנות לבית-הדין האזורי לעבודה ולהוציא צו מניעה נגד תוכנית ההבראה. בית-הדין שלח את שני הצדדים לנסות להגיע להסכם.

לפני חודשיים הגיעו הצדדים להסכם המיוחל. ועד העובדים יציג תוכנית קיצוצים של 45 מיליון שקל שתכלול פיטורים וקיצוצי שכר. התוכנית תכלול פרישה מרצון של 80 עובדים ותיקים ופיטורים של כ-120 עובדים נוספים.

מפטרים חברי ועדים

הסיבוב הבא היה לפני כשלושה שבועות. בהמשך להסכם בין הצדדים הגישה הנהלת ההסתדרות לוועד רשימה של 120 מועמדים לפיטורים. כשקיבלו חברי הוועד את הרשימה הם נדהמו. בין המועמדים היו שמונה חברי ועדים מרחביים ומזכיר חטיבת עובדי הבנקים של ההסתדרות, ציון שמע.

חברי הוועד לא היו מוכנים לאשר את פיטורי חברי הוועד.

איך ייתכן שההסתדרות, שמתגאה במאבקים נגד חברות ומפעלים המעיזים לפגוע בחברי ועד, מבקשת בעצמה לפטר חברי ועדים? לא ייתכן שבזמן שהיא נאבקת בפיטורי חברי ועדים היא תעשה זאת בעצמה. "היא כורתת את הענף שעליו היא יושבת", אמרו חברי הוועד.

לדובר ההסתדרות מגן היה הסבר מיוחד להחלטה: "בעבר היו בהסתדרות אלפי חברים, וייצגו אותם כ-50 חברי ועדים שונים. מאחר שמספר העובדים הצטמצם, אין הצדקה להחזיק כל-כך הרבה חברי ועדים. לא יכול להיות שהם יהיו מחוסנים לעומת האחרים".

פרץ ביטל לבסוף את פיטורי שמונת חברי הוועד, אבל ברשימה בולט שמו של שמע, שפיטוריו לא בוטלו. שמע היה זה שניהל יחד עם פרץ את המאבק נגד פיטורי עובדי בנק הפועלים. "איך ייתכן שמפטרים את מי שהשתתף בניהול המאבק? אני חושב שתפקדתי היטב במסגרת המאבק ולא היתה כל סיבה לפטר אותי", אומר שמע ההמום, שמאחוריו 20 שנות עבודה בהסתדרות. לעזרתו התגייסו גם ראשי ועדי עובדי הבנקים וגם זיגלמן וחבריה.

לגורמים בכירים בהסתדרות יש גירסה אחרת לגבי פיטוריו: שמע נרדם בשמירה בנושא בנק הפועלים. הוא ידע על ההסכם שנחתם בין ההנהלה לוועד על פיטורי 900 עובדים ולא עשה עם זה דבר. עכשיו הוא משלם את המחיר.

בעוד חברי הוועד מעיינים ברשימת 120 המיועדים לפיטורים ושוקלים בעד מי להיאבק, לא המתינה הנהלת ההסתדרות לתגובתם ועברה לתרגיל הבא. כאמור, ביום רביעי שעבר קיבלו 120 העובדים מכתבי פיטורים.

"הפעם הם שברו את כל הכללים, על זה לא נשתוק", אמרו בוועד. כמה שעות אחר-כך יצאו חברי הוועד למאבק. הם הזעיקו את העובדים מרחבי הארץ וביום חמישי האחרון הגיעו לבית הוועד הפועל, הפגינו, השתוללו ושרפו את מכתבי הפיטורים.

"הפעם נלך עד הסוף", אמרו העובדים. "לא נוותר. לא ייתכן שירמסו אותנו פעם אחר פעם". בוועד איימו לשוב ולפנות לבית-הדין אם ההנהלה לא תחזור בה. בסוף השבוע, לאחר שנרגעו מעט הרוחות, החליטו הצדדים לשוב למשא ומתן וביום ראשון נועדו נציגי הוועד עם יו"ר האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות, שלמה שני. סוכם, כי מכתבי הפיטורים יוקפאו לשבוע והצדדים ינסו להגיע להסכמות בעניין רשימת המפוטרים.

זיגלמן לא שקטה וממשיכה לשמור על ערנות למרות הניסיון המחודש להגיע להסכמה. "ניאבק בכל הכלים העומדים לרשותנו, משפטיים, ארגוניים ואחרים, לא נוותר", היא אומרת, אלא שהיא, בניגוד לוועדים אחרים במשק, תצטרך לנהל את המלחמה שלה בלי תמיכת ההסתדרות.