אלילות מודרנית

המאבק המתנהל היום על פינוי ההתנחלויות הוא בעיקרו מאבק רעיוני חריף בין שתי תפיסות עולם בתוך היהדות.

התפיסה הדתית, שהנחתה את המתנחלים להקים יישובים יהודיים בלב אוכלוסייה פלסטינית היתה קשורה למהותו של מושג הקדושה. המתנחלים טענו כי האדמה הזו קדושה, ולפיכך יש להם "זכות" להשליט את שלטונם על התושבים הפלסטינים. כינונו של משטר אפרטהייד בשטחים היה מחיר הכרחי, גם אם לא רצוי, שצריך היה לשלם עבור מימוש רעיון קדושת האדמה.

בעוד המתנחלים ורבניהם מבטאים תפיסה תיאולוגית הגורסת כי יש סגולה מיוחדת לשטחי ארץ אלה, הרי שבמקורות היהדות אנו מוצאים תפיסה אחרת לגמרי של מושג הקדושה. פרשת חטא העגל מלמדת כי תפיסתם של המתנחלים היא מעוותת, וכי לרעיון קדושת האדמה משמעות אחרת לגמרי.

בפרשת חטא העגל מופיעות שתי גישות הפוכות לחלוטין למושג הקדושה. רוב העם חשב שיש קדושה מובנית לתוך חפצים ואדמות. משה רבנו, לעומת זאת, סבר כי רק אלוהים הוא קדוש, ואין שום דבר קדוש זולתו. בעוד העם נוהה אחרי העגל "הקדוש", שבר משה את לוחות הברית, מעשה ידי אלוהים, ובכך ניפץ את התפיסה שיש מקומות או חפצים קדושים מטבע מהותם.

הפרשן "משך חכמה" (בן המאה ה-20) מסביר כי בשבירת הלוחות נלחם משה ברעיון האלילי שיכולה להיות קדושה אינהרנטית במקומות – בבית המקדש, למשל, או באדמות – בהר סיני, למשל. יותר משביקש משה לשבור את הלוחות – ביקש לנפץ את התפיסה האלילית של מושג הקדושה.

בכך הנחיל משה לעם ישראל את ההבנה כי הקדושה היא פונקציה של הרמה המוסרית-דתית של האדם. לומר על מקום שהוא קדוש, פירושו של דבר שהאדם שגר באותו מקום חייב לנהוג באורח חייו בצורה מוסרית, ולרסן את עצמו. לא עשה זאת אותו אדם – המקום הופך חולין לגמרי.

מכאן נגזרת המסקנה כי אדמה שמקיימים עליה משטר אפרטהייד אלים ואכזרי, תוך פגיעה מסיבית בזכויות אדם, איננה קדושה. ההפך הוא הנכון: התנהגות שלטונית שכזו מטמאת את האדמה, משום שמה שקובע הוא התנהגות האדם היושב על האדמה, ולא האדמה עצמה. וכאשר האנשים היושבים בשטחים מדכאים באכזריות עם שלם, ומשעבדים אותו - הרי שהאדמה נהפכת לטמאה.

המתנחלים ותומכיהם מאמינים בכנות גמורה, כמו עובדי העגל, כי הם עוסקיםבעבודת האלוהים. כשם שעובדי העגל קראו "אלה אלוהיך ישראל" ורקדו מסביבו בלהט דתי יוקד, כך צועקים היום המתנחלים "זוהי נחלת אבותינו" ורוקדים מסביב למאחזים באותו להט דתי מסוכן.

על רקע זה, יש להבין כי הבעיה העיקרית איננה הפינוי הפיזי של ההתנחלויות, אלא במישור הרעיוני. לא פשוט יהיה לנפץ תפיסה מסולפת של מושג הקדושה, שהיתה הבריח התיכון של החינוך הדתי במשך 36 שנה. דור שלם של חובשי כיפות סרוגות התחנך על התפיסה האלילית של הקדושה, ועתה הוא נדרש להחליף את "מערכת ההפעלה". וקשה להפנים שינוי כה מרכזי. בדיוק כמו מעבר מ-DOS ל- WINDOWS.

פינוי ההתנחלויות הוא, אפוא, מאבק באלילות המודרנית, והוא ידרוש הרבה אנרגיה ומאמצים. וכל מי שמצוי בשדה החינוך, צריך לקום היום ולהתנדב למשימה זו בכל כוחו.

שמאי לייבוביץ', עורך דין