הפוסל במומו פוסל

יותר מחצי שעה המתינו בני הזוג נ' ליד מרפאתו של רופא הנשים, ד"ר קלוד שוקרון, עד שהתפנה לקבל אותם. כשהזמינו את התור אליו, ביקשו מהם ברשת המרכזים הרפואיים מדיטון שבירושלים לדייק.

בני הזוג סברו לתומם כי ההוראה הזו חלה גם על הרופא, והגיעו למרפאה בשעה שנקבעה להם. אלא שהתברר להם, לדבריהם, שהם לא היו צריכים למהר, שכן הרופא קרא להם לחדרו 35 דקות לאחר השעה הנקובה.

בני הזוג כעסו על בזבוז הזמן. בבית המתינה להם תינוקת, שהופקדה בידיו של שמרטף, והם ציפו שהרופא יתנצל בפניהם על האיחור. הבעל הצביע על השעון שלו כדי להסב את תשומת ליבו של הרופא לאיחור, וזה השיב לו, לדבריהם, כי הוא לא צריך לתת לו הסברים ושמבחינתו האיחור מוצדק. הרופא ביקש מבני הזוג להיכנס לחדרו, ובני הזוג חזרו וביקשו ממנו להתנצל על כך שנאלצו להמתין לו, גם אם האיחור מוצדק.

בין בני הזוג לבין הרופא התפתח דין ודברים, הרוחות סערו והרופא הורה לבני הזוג לצאת מחדרו ואמר להם כי הוא איננו מעונן לטפל בהם. האשה פרצה בבכי: "ציפיתי בהתרגשות לבדיקה של העובר בבטני. זה היה רגע מרגש שהפך ללא נעים, מעולם לא קרה לי דבר כזה, הרופא פשוט זרק אותי מהמרפאה", סיפרה.

נפגשו שוב בבית המשפט

בני הזוג והרופא נפגשו שוב - הפעם באולמה של שופטת בית המשפט לתביעות קטנות, מלכה אביב, בירושלים. זאת, לאחר שבני הזוג הגישו תביעה לפיצויים נגד הרופא ונגד מדיטון רשת מרכזים רפואיים.

לטענת התובעת, הרופא התעקש על כך שהוא בסדר. "הוא חשב", אמרה, "כי התנצלות מינימלית תפגע בגאוותו כרופא". ד"ר שוקרון מצידו ביקש לדחות התביעה. "אני עובד", אמר, "17 שנים כרופא נשים בירושלים, וזו היתה הפעם הראשונה שמטופל תוקף אותי. הדרישה שלהם להתנצלות היתה תוקפנית, ואני לא רגיל שמטופל מראה לי את השעון ליד חולים אחרים. הכנסתי אותם לחדרי כדי להסביר להם, אבל הבעל המשיך לצעוק עלי, ובסוף אמרתי לו שאינני מוכן לקבל אותם ומבחינתי נגמר העניין".

בני הזוג סיפרו כי התלוננו על התנהגות הרופא בקופת חולים מאוחדת שאליה הם משתייכים, ונאמר להם, לדבריהם, שהרופא הושעה. הנתבע, ד"ר שוקרון, אישר שאכן הושעה אך טען שההשעייה לא היתה קשורה לאירוע שבו מדובר ולא לאירועים דומים. "ההשעייה", אמר, "לא היתה בגלל איחור ולא בגלל התייחסות לחולים".

היו צריכים לפנות בדרך מנומסת

השופטת, מלכה אביב, דחתה את התביעה. "איחור של 35 דקות בתור לרופא איננו דבר יוצא דופן ובלתי מקובל", קבעה. "ייתכן", כתבה בהחלטתה, "כי ראוי היה שהרופא היה מתנצל בפני התובעים על איחור זה, אולם בנסיבות שנוצרו נראה כי ידם של התובעים ביצירת התוצאה על פיה לא הסכים הנתבע לטפל בהם".

"אין זה לגיטימי", ציינה השופטת", "לדרוש בתקיפות ובדרך בלתי מנומסת התנהגות מנומסת של הצד האחר, ועל כך נאמר "הפוסל במומו פוסל". עוד כתבה השופטת כי "אין לי ספק כי אילו התובעים היו פונים אל הנתבע בדרך מנומסת ועדינה ומפנים את תשומת ליבו לאיחור היו מקבלים תשובה עניינית. אלא שהם בחרו לנהוג בדרך מתנשאת של הצבעה על שעון היד, שגם ללא מילים, יוצרת נסיבות של התנשאות ותוקפנות סמויה".

המסקנה של השופטת : "גם אם היה פגם בהתנהגותו של הנתבע, הרי לא פחות פגומה הייתה התנהגות התובעים".

(ת.ק שלום ירושלים, 4677/02)