אורי ירדני: משחק עם הזמן

לא פשוט לחלץ את אורי ירדני מעולם הפנטזיות שלו. הוא מקים פרויקטים בזה אחר זה, מתעופף בכל העולם, ואין לו ממש זמן לעצור לרגע לצורך ראיון עיתונאי.

ירדני (51), איש רב מעללים, מגדיר את עצמו כמספר סיפורים: לא כזה שמשתתף בפסטיבלים, אלא אחד שמוכר סיפורים עטופים באטרקציות משוכללות, עולות ויורדות, מחליפות צבעים ומשנות קולות. הסיפור הוא ההיסטוריה של המקום, והוא מוגש עם עטיפה של סוכרייה. במילים אחרות - ירדני גם משכתב את ההיסטוריה וגם הופך אותה לבידור.

ישראלים רבים מכירים מעלית הזמן בירושלים, שמאחוריה עומד ירדני. האתר הזה, שהוקם ב-1998, סובל בשלוש השנים האחרונות מבדידות מזהרת. התיירים אינם מגיעים לעיר, בתי-הספר מחקו אותה ממפת הטיולים שלהם, ואפילו משפחות עם ילדים אינן נוהרות אליה, וזאת אף שהיא ממוקמת בפינה ותיקה במערב העיר, ליד נחלת שבעה. רק אנשי המגזר הדתי והחרדי מחזיקים בינתיים את המעלית בחיים.

את ירדני כל זה לא מדאיג. בשנים האלה הוא הספיק להקים אתרים דומים ברומא שבאיטליה, בלימסול שבקפריסין ובדיסניוורלד שבאורלנדו. השבוע, ביום העצמאות האמריקני שחל ב-4 ביולי, הוא פותח את מעלית הזמן בבולטימור, ארה"ב, שתספר לאמריקנים את ההיסטוריה שלהם. ממש מוכר קרח לאסקימוסים.

מדובר כבר ברשת. כל מעלית כזאת מביאה סיפור של עיר או של אומה בעזרת סרטים המוקרנים בעת ובעונה אחת על כמה מסכים, עם פסקול דרמטי ורב תהפוכות. הצופים לא נשארים פסיביים: המושב שעליו הם יושבים נע לכל הכיוונים, הם יורדים במעלית לתוך מעמקי האדמה וההיסטוריה, נוסעים על קרון רכבת במנהרת הזמן, טסים וגומאים קילומטרים באוויר, מתקרבים אל אתר ההתרחשות ומתרחקים ממנו. לפעמים הם מקבלים גם מתזי מים או משבי רוח, לעיתים עוטף אותם ריח. בכל המסלולים הווירטואליים האלה הם גם אמורים ללמוד דבר או שניים על המקום ועל העבר שלו.

לא כולם אוהבים את זה. יש כאלה שראשם מסתחרר והם מגיעים לסף בחילה. לרבים יש טענות על הטקסטים ועל השטחת ההיסטוריה, אחרים אומרים שבכלל מדובר בקיטש, ושהיו מעדיפים לצפות בסרט תיעודי רגוע כשהם מגיעים כתיירים למקום מסוים. אבל עם הצלחה אי-אפשר להתווכח, וירדני ממשיך לטוות את רשת האתרים שלו. אני לא מתיימר להיות ספר היסטוריה, אלא בידור עם ערך מוסף, הוא אומר.

האתר בבולטימור, ששמו יהיה פספורט, עוצב כטרמינל שממנו ממריאים הצופים על-פי בחירתם לאחד מארבעה מסלולים וירטואליים, שכל אחד מהם נמשך 40 דקות: מסלול על לידת האומה האמריקנית, מסלול של מסע באוקיינוסים, מסלול שמספר על ירושלים ושלקוח היישר ממעלית הזמן שלנו ומסלול שמספר על רומא ודומה לזה הרומאי. הצופה בבולטימור ישלם 12 דולר כרטיס כניסה, בדומה לתשלום בירושלים: 50 שקל למבוגר ו-40 שקל לילד.

איך כל זה התחיל?

ירדני: בקריית-ביאליק, שם גדלתי. בגיל 13 הפעלתי קייטנות עם פעלולי למידה, ובגיל 17 הפקתי ערבי ראיונות בבית התרבות המקומי. כבן לאנשי חינוך - אבא מפקח ארצי ללשון ואמא מורה - רציתי גם ללמד, אבל בקנה-מידה גדול, ובעיקר רציתי תמיד לשלב ידע עם כיף.

לשירות הצבאי שלו היה משקל בהתפתחותו המקצועית. ירדני התגייס לגלי צה"ל כאיש טכני וזכה בשני פרסי רשות השידור (גל"צ הייתה כפופה אז לרשות מבחינת התכנים האזרחיים) על היכולת להעביר תמונה מוחשית דרך האודיו. מהר מאוד התגלו הכישורים האמנותיים שלו, והוא התחיל לכתוב, להפיק ולערוך תוכניות רדיו. בין התוכניות, שזכו להאזנת שיא בפריים טיים, הייתה סדרת תסכיתים בשם "אנחנו לא לבד", שבחנו את שאלת קיומן של יישויות נוספות ביקום. את התסכיתים כתב וביים בעצמו, והשתתפו בהם אז שחקנים אלמונים כשלמה בר-אבא, מוני מושונוב וסנדרה שדה.

ירדני: דרך התסכיתים הגעתי לשוק המיצגים האורקוליים והפקתי את "אנחנו לא לבד" כמופע אור-קולי המוקרן מ-12 מקרנים. הבכורה הייתה בדולפינריום של תל-אביב, ואחר-כך נדד המופע בשינויים שונים לפלנטריום של מוזיאון ארץ-ישראל, שם הוא מוצג עד היום.

הפלנטריום מהווה ציון דרך בקריירה של ירדני. עד אז ישבו שם הצופים ושלחו צווארים למעלה, לכיפה העגולה, שם הוקרנה מפת הכוכבים. ירדני הקים מתקן מודרני ראשון מסוגו בעולם, ששינה את התפיסה של הפלנטריומים בעולם, מעיד עליו זאב איזנשטרק, מנהל התפעול של מוזיאון ארץ-ישראל. פרופ' שדה זל היה היועץ המדעי, וירדני היה אחראי על התוכן ועל הטכנולוגיה. המבקרים לא רק צופים בסרט, אלא משתתפים פעילים שעולים על מעבורת חלל, חוגרים חגורות וטסים לחלל.

במה מסתובבת, לייזרים, כמה מסכים והרבה מקרנים - גם של וידאו וגם של שקופיות - אפקטים של עשן ומערכות סאונד משוכללות מלווים מאז את כל הפרויקטים של ירדני. את החברה הראשונה שלו, אורפאן, הקים ב-1975.

ירדני: פתחתי אז את המשרד הראשון במרפסת המטבח בדירה קטנה ברמת-גן, שאליה נכנסתי עם אשתי הטרייה אירית, שאותה הכרתי בשירות בגלי צה"ל. אני הייתי היזם והאחראי על התוכן ועל הטכנולוגיה, אירית על הגרפיקה ועל הסאונד. יצאתי בסנדלים ומכנסיים קצרים למכור תוכניות אור-קוליות בעיקר לצורכי תדמית והדרכת עובדים. מכרתי תוכניות כאלה לצה"ל, לקופת-חולים כללית ולחברות ביטוח. לא היו לי סכומים להשקיע ותמיד התחייבתי ליותר ממה שהיה לי.

מטיילים בגוף האדם

התפנית התחוללה לאחר ההפקה המוצלחת של יריד המוסיקה ותערוכת הסטריאו הראשונה בישראל בשנת 1975. מאז החליט ירדני להתמקד בתחום המיצגים האור-קוליים-רב-מסכיים. עיקר הפעילות הוסטה לחברות מסחריות, למוזיאונים ולמוסדות ציבור. ירדני נע בין כל אלה ממסעות לכוכבים למסעות למעמקי הים ואחר-כך למעמקי האדמה ולמסעות היסטוריים.

בשנת 78 יצאתי מטעם רוטרי לסדרת הרצאות על ישראל בארה"ב והגעתי לראשונה לדיסנילנד בקליפורניה. עוד לפני שנכנסתי פנימה, כשראיתי מרחוק את קו הרקיע שממנו השתקפו המבנים המיוחדים של הפארק ובראשם הטירה של טינקרבל, ידעתי שאת זה אני רוצה לעשות. המעגל נסגר כאשר בשנת 99 הוזמנתי לתכנן ולהפיק עבור אפקוט סנטר בדיסניוורלד אורלנדו את ביתן ישראל בכפר המילניום.

לפי הדיווחים, ביקרו במקום הזה במשך שנה וחצי יותר מ-10 מיליון איש. בכך הפך ירדני, לראשונה, לגורם המשחק במגרש של הגדולים. זו הייתה הפעם הראשונה שדיסני קונה אטרקציה שלמה מגורם חיצוני, הוא אומר.

במקביל החל ירדני לצבור פרסים בינלאומיים. בשנת 85 העניק לו האיגוד הבינלאומי לתקשורת חזותית את התואר The Producer Award of Exellence. הפרס (שניתן לאחד מתוך 3,000 חברים באיגוד) הוענק לו במקום שהוא כל-כך אוהב, דיסנילנד קליפורניה, על יכולתו המתמשכת להפגין יצירתיות וכישורים ייחודיים בהפקת מיצגים אורקוליים. פרס אחר היה על האטרקציה שהוקמה בדיסני מטעם האיגוד הבינלאומי לעיצוב נושאי; ועוד אחד התקבל בפסטיבל הסרטים של שיקגו על הסרט בראשית, שפותח את אחת האטרקציות של ירדני.

לאחר כמה שנים של פעילות באירועים, בתערוכות, בסרטים ובפרזנטציות החל ירדני לחדור לתחום האטרקציות. הפרויקטים רדפו זה את זה, כאשר כל אטרקציה שמוקמת מהווה חברה עצמאית. בחלק מהן הוא שותף, ובחלק הוא מוכר את המוצר, וההכנסות הן של הקונה.

כך יזם ב-94 את הקמת האושנריום במצפה התת-ימי באילת, שנותן למבקרים הדמיה של צוללת, וב-95 הקים עם שותפים את ITA (אינטרנשיונל טוריסט אטרקשנס), שהקימה את מעלית הזמן בירושלים ונועדה להקים את אחיותיה בחול. ב-97' בנה ירדני פנלטריום נע בקואלה לומפור שבמלזיה, מדינה שאינה חובבת במיוחד ישראלים (קיבלנו אישור מיוחד לפעול שם 'בשם הרחבת ההשכלה').

לחברת ITA קו מוצרים תחת שם המותג Explore, הכולל מערכות סימולטורים במגוון נושאים ומאחוריה עומד רעיון ה-Edutainment, שילוב של אדיוקשן ואנטרטיימנט. הביצועים של החברה כוללים פרויקט נוסף בסגה סיטי שבמלזיה, המתאר את התרבות המלזית באמצעות מוזיקה, מערכות הקרנה ולייזר, ואת הקמת מעלית הזמן בערים רבות בעולם. הפרויקט הבא ייפתח ב-2004 באטלנטיק סיטי בארה"ב, והוא מתבסס על האטרקציה שלנו שפועלת בהילטון מלכת שבא באילת תחת השם העולם המופלא Amazing World.

פרויקט נוסף, שנמצא בהרצה בימים אלה, הוא פארקולנוע - קונספט חדשני שנועד להפוך קומפלקסים של בתי קולנוע, שפעילים בעיקר בערבים ועומדים שוממים במרבית שעות היום, לאטרקציות חינוכיות ובידוריות. אב-הטיפוס הראשון הוקם בסינמה סיטי בגלילות, והוא מציע חבילות נושאיות ומיועד הן לתלמידים והן לימי כיף של ארגונים ולמשפחות. בשלב הראשון כבר רצה שם תוכנית בת 4 שעות ששמה אדם ומלואו: החל מכניסה לגוף האדם עם מצלמה, דרך בדיקת רוח האדם, היצירה, הדמיון והשפעת הסביבה עליו ועד סיפורי ציוויליזציות אנושיות, כפי שנאמר בדפי השיווק של הפרויקט.

לא הספיק ללמוד

כמפיק-על בוחר ירדני בכל הפרויקטים שלו את הנושא או את התקופה, שוכר תסריטאים שיכתבו את התוכן, בודק את הטקסטים עם מומחים מהאקדמיה, מוסיף פס-קול ומוסיקה ובונה את האפקטים בחוויה של 360 מעלות, כדבריו. את ביקורת התוכן הוא משאיר לציניקנים.

אם הכול ילך כשורה, הפרויקט של אטלנטיק סיטי יהיה מהפכה, אומר ירדני בהתלהבות של ילד שמת על משחקים ופטנטים. מדובר בעיר ההימורים הגדולה בעולם עם 37 מיליון מבקרים בשנה, שרוצה לשפר את התדמית שלה ולפנות לקהל אחר, לא רק של מהמרים. לצורך הפרויקט שלנו קיבלנו אפילו סיוע מממשלת ניו-ג'רסי.

לא כל מרכזי המבקרים שירדני מקים מיועדים לשמש כאטרקציות. לעיתים הם מוכרים תדמית או מוצרים ומותגים (כמו במרכזי המבקרים שבנה עבור עלית או בירה קרלסברג), ולעיתים מטרתם לגייס תלמידים או תרומות, כמו מרכז המבקרים החדש שמוקם בטכניון שבחיפה. במרכז החדש יקים ירדני בסיוע התעשייה האווירית סימולטור שיתאר את הישגיהם של בוגרי הפקולטה לאווירונאוטיקה תוך מסע חווייתי מעל ישראל. ברוב הפרויקטים ירדני הוא הבעלים יחד עם שותפיו הישראלים והזרים, והרווחים ממכירת הכרטיסים מגיעים גם לכיסיו.

בזמן שהיה עסוק בהקמת עולמות הפנטזיה שלו, לא בדיוק הספיק ירדני ללמוד באוניברסיטה. אבל לאשתי יש דוקטורט במוסיקולוגיה, והיא מפיקה את כל פסי הקול במיצגים, הוא אומר בחצי חיוך. לפני חמש שנים שיכנעתי אותה לעזוב את האקדמיה למוסיקה לטובת בידור וחינוך של ההמונים. עכשיו גם הבן ליאור (25) בעסק, והוא מנהל את מה שירדני מכנה חוות המחשבים של המשרדים ועורך סרטי וידאו. הבת קרן (22) מתחילה ללמוד תקשורת ויש סיכוי טוב שגם היא תצטרף.

ומה אתה עונה לאלה שטוענים שהפרויקטים שלך משכתבים את ההיסטוריה, מספרים סיפור שטחי ונוגעים בקיטש?

אני אומר להם שאני לא מתיימר ללמד את כל התורה במיצג של פחות משעה, אבל אני מאמין שבמיצגים החווייתיים שלי אני מעביר הרבה יותר ידע מאשר בעשרות שיעורים יבשושיים של בית-ספר. בכל אושינריום אני מראה יותר חיי ים פעילים מאשר כל אקווריום, ובכל מעלית זמן אני ממחיש את ההיסטוריה בצורה מרתקת. וחוץ מזה, מה זו היסטוריה אם לא דרמות גדולות?