מפת הסיכון והסיכוי

כולנו מקווים לטוב מההסכם עם הפלסטינים. האופטימים מקווים כי מהפסקת אש זמנית (הודנה) תצא הפסקת אש ארוכה, יתחילו דיונים ותיווצר דינמיקה של תהליך משא ומתן ללא אלימות. פסימים יותר מקווים שהפסקת האש תחזיק מעמד שלושה חודשים ונחסוך עשרות אבדות מבין אזרחינו. האופטימים מקווים, או אולי אף מעריכים, כי הפלסטינים הותשו במלחמה המוגבלת ויש להם רצון כן להגיע להסדר.
אחרים, מפוקחים ומאוכזבים, אינם מצפים שהפסקת האש תתממש. לפי דעתם, תנאי החמאס להפסקת האש כוללים שחרור כל העצורים, והרי אין לצפות שישראל תוכל לממש דרישה זאת. הם אינם חושבים שאפשר יהיה להמתין שלושה חודשים ולראות כיצד החמאס, הג'יהאד, גדודי אל-אקצה והתנזים מלקקים את פצעיהם, מתחמשים, מכינים מטענים, אוספים מידע ומתארגנים מחדש ללא הפרעה.
שתי הקבוצות – האופטימים והפסימים – מאוחדות ברעיון פשוט אחד: יש לתת הזדמנות ליוזמת הפסקת האש. הנימוקים לכך שונים ומשונים. פסיכולוג חברתי טוען כי נוצרת דינמיקה באישיותם של המעורבים בלחימה אשר הופכת אותם לשוחרי שלום. יש פוליטיקאים הסוברים כי הפסקת האש מבטאת שחיקה של הנוקשות או הנחישות של ממשלת ישראל. לפי תפיסתם, הגמישות החדשה של הממשלה מאפשרת התקדמות בנתיבי מפת הדרכים. פוליטיקאים אחרים נטולי תקווה טוענים שיש לתת הזדמנות לאמריקנים ולא לפלסטינים, הזדמנות להיווכח מה משמעותו של הסדר במזרח התיכון, החל מניסוח מעוקם וכלה באי-מימוש ההסכם. מיעוט קטן, דווקא מתנועות שמאל באופן פרדוכסלי, מתנגד להסכם. לטענתו, תרופת הפלא לכל החוליים והמדווים היא הסכם שלום סופי ומוחלט. יש מיעוט מתנגד אחר מהימין, ובמיוחד המתנחלים, הסובלים יום-יום מארגוני הטרור. מומחים בתקשורת, מי יותר ומי פחות נשמעים כתומכים בהפסקת האש הזמנית, כי הרי אין יהודי שלא יתמוך בהפסקת אלימות. אך הם מוסיפים הרמת גבה ספקנית שתאפשר לומר לאחר מעשה – אמרנו לכם.
כיצד יסכימו ארגוני הטרור להפסקת אש שתכלול את הרס התשתיות שלהם ואת פירוק נשקם? ההסכם הזמני אין לו כמעט שום הישג משלו. ההישג המבוקש הוא ההמשכיות שלו במסגרת מפת הדרכים. הסיכון הוא כי באם ייכשל הוא עלול לגרור אתו לשאול תחתיות את מפת הדרכים כולה. זהו הסיכון האמיתי והחמור של כשלון הפסקת האש.
להערכתי, הגענו להפסקת האש הזמנית לפני שהתנאים האובייקטיביים הבשילו, לפני שארגוני הטרור מוכנים להפסקת אש ממושכת. לפני שהאמריקנים מוכנים להיאבק בארגוני הטרור הפלסטיניים עד חורמה, לפני שהרשות מוכנה, יכולה ורוצה להילחם בארגוני הטרור כחלק ממפת הדרכים. ולבסוף, לפני שאנחנו, הישראלים, נאמין בכנות כוונותיה של הרשות הפלסטינית ובנכונותה להיאבק בטרור.
אמנם רוב המומחים טוענים שעלינו לקחת סיכונים גם אם אינם מאמינים בסיכויים, אבל כל שוחרי השלום חייבים להכריז שכאשר הסיכוי כה קטן והסיכון כה גדול – עלינו לפעול להשגת הסכם בעל סיכויים רבים יותר.