שלושה בסירה אחת: טיול במעלה התמזה
120 שנה אחרי שג'רום ק. ג'רום כתב על המסע לאורכו, משמר הנהר את פינות הקסם המתוארות בספר. דני קרמן משרטט מסלול בין ארמונות, פאבים, כפרים, פארקים וזוטות היסטוריות
כששאל החפרפר את העכברוש "ואתה באמת חי על יד הנהר?"
ענה לו העכברוש: "על ידו ואיתו ועליו ובתוכו, בשבילי הוא אח ואחות ודודות וחברה, מזון ומשקה וגם (כמובן) שירות רחצה וכביסה וכל עולמי, ואין לי שום עניין בשום עולם אחר. מה שאין בו - לא כדאי להכיר, ומה שאין הוא יודע, לא כדאי לדעת".
הדיאלוג הזה לקוח כמובן מהספר הנפלא 'הרוח בערבי הנחל' של קנת גרהאם, ששם בפי העכברוש את תמצית אהבתם בת מאות השנים של האנגלים לנהר התמזה, או כפי שהוא נקרא פשוט 'הנהר'.
הנהר הוא שחקן עיקרי על במת ההיסטוריה האנגלית ודמות מרכזית בספרות ובאמנות. הוא היה מכשול בדרכם של הכובשים הרומיים והדנים שבאו לאנגליה, והיה ציר התחבורה החשוב ביותר עד שהומצאה הרכבת. הנרי השמיני היה משוטט בנהר בספינות מפוארות, בדרכו לחפש אזורים לארמונות חדשים, או נכון יותר, בדרכו לאמץ לעצמו את הארמונות היפים שבנו אחרים. בתו אליזבת היתה - לפחות ככה מספרות האגדות - שטה בנהר לבושה בבגדי אשה רגילה, בדרכה לחפש את הפאבים המצוינים שהיו משובצים לאורכו.
בתקופה הויקטוריאנית היה הנהר בשיא תפארתו וכל מי שרצה לראות ולהיראות, היה עוטה על עצמו את בגדי השיט המיוחדים, ויוצא לנהר. אופנת בגדי השיט פרחה ועיתונים מיוחדים סיפקו מידע, ובעיקר רכילות, שהיתה נחוצה כל כך למי שרצה להיות בעניינים. את העיתונים וגם את הרכילות בעל פה, היו אוהבי הנהר מקבלים בעת שהמתינו באחד מעשרות הסכרים, שהפכו להיות אתרי הבילוי הסואנים ביותר על הנהר.
בסוף המאה ה-19, בימים שפסי הרכבת כבר היו פרושים לאורך הנהר, ובתוכו כבר נשמעו הרעשים הראשונים הבלתי נסבלים של ספינות הקיטור, יצאו שלושה רווקים לונדונים לסידרה של טיולים על הנהר.
