דור שני למייסדים

לא בכל יום אנחנו מגלים סוג חדש של כלי רכב, אפילו לא בכל עשור. אבל זה בדיוק מה שקרה ביום הפתיחה של תערוכת פאריז, שנת 96', דוכן התצוגה של רנו הציגה. עמדתי שם, מביט במגאן-סניק החדש, מיניוואן קומפקטי ראשון בהיסטוריה. ולא הייתי צריך לגייס את כל שנות ניסיוני כעיתונאי, כדי להבין שאני ניצב מול היסטוריה מוטורית בהתהוות.

כהרגלה, רנו החליטה בהזדמנות המצוינת ההיא לנצל הצלחה. לא רק שהסניק נראה בכל מקום, אפילו הסעת העיתונאים בתוך ומסביב לתערוכה, התבצע במכונית החדשה והמסקרנת, שהפכה בין רגע לשיחת היום. ניתן היה אפילו לנהוג בו מעט, אם כי סקרנות העיתונאים הייתה כה גדולה, עד כי נאלצתי להמתין שעות ארוכות בחצר המטה בבילנקורט.

בקצרה, רנו הייתה בטוחה בעצמה, מאד בטוחה, ורצתה להקרין זאת. אנשיה ידעו תוך מספר שעות כי עלו כאן על נוסחת הצלחה היסטרית. אם במקרה של האספאס עדיין מתנהל ויכוח עם קרייזלר לגבי הראשוניות, פה לא היה ספק. רנו הקדימו את כולם, הפתיעו את עולם הרכב וקבעו כללים חדשים.

הממציא

ותעשיית הרכב האירופאית אכן נתפסה עם המכנסיים למטה. עד כדי כך הופתעה, שחלפו יותר משנתיים עד שמתחרים ראשונים - אופל זאפירה, פיאט מולטיפלה וסיטרואן פיקאסו - עלו לכביש. אצל אחרים, פולקסווגן או פורד, זה לקח הרבה יותר זמן. בינתיים, לא רק שרנו "עשו קופה יפה" ממכירות הכלי הפופולרי, אלא גם ביססו עצמם כמובילי הקטגוריה. וגם לכך יש משמעות פיננסית אדירה.

אפילו ברנו היו מי שנאלצו לאכול את הכובע. מי שהתייחס אליו כהימור, למד במהירות כי זו דווקא הגרסה הנמכרת ביותר במשפחת המגאן, ובהפרש ניכר. בתקופות מסוימות, נטל המגאן-סניק יותר ממחצית מכירות כלל המשפחה באירופה, הפך לגרסה החשובה ביותר של הפלטפורמה. וכדי להבהיר כמה הוא חשוב ומצליח, הגיעה מתיחת הפנים של 99' ועמה השמטת ה"מגאן" משמו של המיניוואן, שנקרא מעתה פשוט "סניק". כאילו זה דגם עצמאי. מה עוד כדאי לדעת? שמאז הצגתו, לפני כשבע שנים, נמכרו יותר משני מליון סניק, תוך שרנו מובילה בענק את שוק המיניוואנים הקומפקטיים באירופה. זאת, גם תודות להיצע מנועים, תיבות הילוכים ורמות גימור הגדול משמעותית מהמתחרים, לא מספיק? תג המחיר תמיד היה לפחות תחרותי, שלא לומר מנצח. ובארץ? הסניק היוצא היה ללא ספק המיניוואן הקומפקטי המוביל. מתחריו כמעט ולא זכו לנוכחות על הכביש, ואילו הוא רשם היקף מכירות נאה בכל קנה מידה.

החדש

בינתיים חלפו כאמור שבע שנים ממועד ההצגה הראשונית, ואני שוב מוצא עצמי בדרך למפגש עם סניק חדש, כזה שהציפיות ממנו גדולות אולי יותר. פטריק לה-קאוומה, המעצב-כוכב של רנו, הסביר לי בתערוכת פאריז האחרונה כי מדובר ללא ספק ברכב החשוב ביותר במשפחת המגאן, ולכן עיצובו גם מעט פחות מעז מהמגאן II.

"במקרה של המגאן העזנו לקחת צ'אנסים בנוגע למראה. כאן כבר אסור לנו להמר", אמר לי ברצינות תהומית. וברור לי כי המכונית הזו לא תהיה פורצת דרך כמו המקור, פשוט מכיוון שהיא אינה ממציאה שום דבר חדש. בסך הכל מדובר הרי במיניוואן קומפקטי, לא?

אכן, אם כי אסור להתעלם מהעובדה כי הסניק יוצע לנו החל מעתה עם שני אורכי מרכב – שוב כחלוץ לפני המחנה.

ובניגוד לסניק המקורי, שעשה שימוש בבסיס הגלגלים של המגאן, למדו רנו משהו מהמתחרים (סיטרואן פיקאסו) ו"הושיבו" את המיניוואן הקומפקטי על בסיס גלגלים ארוך ב-6 ס"מ מהמגאן הרגילה, כלומר 268.5 ס"מ. מן הסתם, לא מקרי שנתון זה דומה לאורך בסיס הגלגלים של המגאן סדאן, שנחשפה לא מזמן.

אבל גם שאר המידות מלמדות על כיוון מאד ברור בו הלכה רנו. ומדובר, איך לא, בהגדלה בולטת של פוטנציאל הנפח הפנימי. כך למשל גם הסניק הקטן מהשניים, ארוך מקודמו ב-8 ס"מ ורחב ממנו ב-10.5 ס"מ. יחד עם סרנים רחבים יותר מלפנים ומאחור, גם פרופורציות המראה נראות "נכונות" יותר, והמראה חסון במופגן לעומת "הביצתיות" של הדגם היוצא.

ועוד

הסניק מוצג כבר בתחילת הדרך עם שלושה מנועי בנזין ושני דיזלים, כולם מוכרים מהמגאן החדשה. בתחתית ההיצע נמצא ה-1.4 ליטר עם הספק מרבי של 98 כ"ס, מעליו ה-1.6 (115 כ"ס), ובפסגה ה-2.0 ליטר עם 136 כ"ס, המשודך אגב גם לתיבה ידנית בעלת שישה הילוכים.

בתחום הדיזל מציע הסניק 1.5 ליטר עם 80 כ"ס, או 1.9 עם הספק מרבי של 120 כ"ס. אגב, בעתיד הלא-רחוק תוצג גם גרסת 100 כ"ס למנוע ה-1.5 ליטר. נו, ואני רואה שהשאלה האוטומטית כבר מגרדת לכם מתחת לציפורניים. אז ככה - התיבה האוטומטית המוכרת של מהמגאן - (עם ארבעה הילוכים להזכירכם - תוצע תחילה רק בשילוב עם מנוע ה-2.0 ליטר, ומאוחר יותר גם ב-1.6 ליטר.

לא תתפלאו ודאי לשמוע כי מערך המתלים, עם מקפרסון מלפנים וקורת מתח בעלת זרועות עוקבות וקפיצי סליל מאחור, הגיע ישירות מהמגאן. וכך גם לגבי תחום הבטיחות. כדי לשחזר את הציונים של המגאן במבחני הריסוק, חוזקו הקורות הקדמיות, תושבותיהם שונו (כדי למנוע את תזוזת הקורות והדלתות) והמפתנים חוזקו. ארבע כריות אוויר ושני וילונות משלימים את החבילה.

בהמשך, כך אני מבטיח, אחזור להתייחס גם לחידושים מעניינים בתא הנוסעים, כמו בלם יד אלקטרוני המופעל אוטומטית או בלחיצת כפתור, "זחילת" בורר ההילוכים מעלה אל הקונסולה, או תא אכסון שנע בין חלק קדמי לאחורי. ואיך אפשר לשכוח את לוח המחוונים החדש הממוקם במרכז?

ועכשיו?

אחרי כל ההקדמה הארוכה הזו, אני מעט מופתע מפגישה ראשונה, פנים אל מתכת, על הכביש. פתאום נראה הסניק פחות "מיניוואן" מהדגם הקודם. כל כך פחות, עד כי ברגע הראשון, ותחת קרני השמש הדהויות של שבדיה, נראה לי הרכב הזה יותר כמו מגאן מוגדלת, שמצאה עצמה מפוטמת במיטב מאכלי צרפת.

ברגע הראשון, תאמינו או לא, הרגשתי מחויבות לבדוק שוב את הנתונים, ולוודא כי הסניק שמולי אנו קטן יותר מזה אותו הוא מחליף. משום מה, וללא ספק בעקבות החלטה מושכלת של מעצב הבית, המגאן הקומפקטית נראית כתלתל פרוע בסדרה, ואילו הסניק היא-היא המשפחתית המכובדת. רגע, זה לא מה שאמר לי לה-קוואמה?

השינוי

אבל כבר כעת, לאחר מספר דקות של היכרות, קל להבין איזה שינוי גדול עבר הסניק. וכמה אני שמח לגלות כי עובדה זו מובהרת היטב כבר בעת הישיבה מאחורי ההגה. כי נראה לי שרנו קובעת כאן שוב כיוון חדש באבולוציה של המיניוואן הקומפקטי.

ראשית, התחושה הראשונית היא יותר של מכונית גבוהה, ופחות של וואן. תנוחת הנהיגה פחות זקופה ו"מסחרית", ואפילו זווית ההגה (הגיע הזמן) נעימה בהרבה. המחוונים הדיגיטליים, יחד עם התלת ממדיות של משטחים בסביבת הנהג, יוצרים רושם של כלי גדול, אופנתי ויוקרתי יותר. כמעט מיני-אספאס, רק הגיוני יותר.

ואיך אפשר שלא להתלהב מתא אכסון הנע בין מושב אחורי לקדמי, עם מנגנון נעילת-מיקום חשמלי? וכמו במגאן, גם הסניק מאפשר שימוש בכרטיס חכם ונגיעה בלחצן כדי להניע. אלא שכאן, אין צורך לשחרר את בלם היד האלקטרוני-אוטומטי. נחמד. הוא משתחרר ברגע התנועה לפנים בהילוך, במידה ונעשה שימוש במצערת. עם זאת, עדיין לא ברור באיזה גרסאות הוא יהיה תקני.

המנוע הראשון בו אני נוהג הוא הדיזל המשופר בנפח 1.9 ליטר, שעושה רושם נעים ומרשים. אחרי הכל, בסיוע ששה הילוכים הוא מסוגל להביא את הסניק לקצב שעלול להפוך אותי לפושע סדרתי בעיני משטרת התנועה. 188 קמ"ש היא המהירות המרבית המוצהרת, 188 כתוב על הצג הדיגיטלי במרכז הרכב, וזה מיניוואן קומפקטי עם מנוע דיזל…

ואם כבר תיבות הילוכים, חובה לציין שגם כאן – כמו בהרבה מכוניות שקדמו לסניק - מיקום עילי לבורר ההילוכים מרגיש "נכון". מחר אולי ארגיש כך לגבי הגה הכוח החשמלי, עם המרכז המלאכותי מדי. לא הייתי מהמר על-כך. ועכשיו תסלחו לי, אני חייב לבדוק אותו שוב.