למה לי טלנובלה עכשיו?

אפשר לכנות את "אסתי המכוערת" טלנובלה, ב"קשת" מבקשים להקפיד על "טלקומדיה", אבל הכי טוב לקרוא לזה "טל-קשת". המוצר הטלוויזיוני החדש שיצא ממעבדות הזכיין התל-אביבי מכיל אלמנטים גבוהים ונמוכים, טלנובלים ודרמטיים, סאטירה ועומר ברנע. הגדרה ברורה אין לזה, אולי מלבד "הלהיט הגדול הבא, כנראה".

הסדרה מביאה את סיפורה של אסתי המכוערת, מזכירה מבריקה במשרד פרסום גדול, שעולה על הכביש המהיר בדרכה להיות שאפה, כמו שנהגנו לומר במאה הקודמת. את דמותו של מנכ"ל משרד הפרסום מגלם עודד קוטלר, איש רב זכויות בתרבות הישראלית. קוטלר, יחד עם חבריו לקאסט - שייקה לוי, ניצה שאול, ליאורה ריבלין, אביטל דיקר וחנה אזולאי הספרי - הם עמודי התווך האיכותיים של הסדרה. הסדרה, אגב, השיבה את קוטלר למערכת יחסים טלוויזיונית עם מי שהייתה אשתו במציאות, ליאורה ריבלין. בראיון שפורסם בסוף השבוע ב"שבעה ימים" אמר הבמאי אבי כהן שהצוות לא ידע את מינון המשחק והמציאות בסצינות של קוטלר וריבלין.

-קוטלר, לפני שנתחיל, אתה יכול לעזור לו?

"אנחנו שחקנים. שחקנים משחקים את מה שהסיטואציה אומרת להם, ברמת ההזדהות הגבוהה ביותר אליה הם יכולים להגיע - כי אז זה משכנע. אין דבר כזה המלט עולה על הבמה - יש שחקן שעולה על הבמה. אין דבר כזה שהדמות בוכה - השחקן בוכה. זה קורה לרגע, לשעה, לזמן ההצגה והסרט. גם אנחנו שחקנים, כך שאם שיחקנו טוב זה כי במילון האמפתיה בינינו יש המון חיבה, הערכה ואהבה".

-מה קורה בסדרה?

"כל הוליווד מבוססת על המשפט הפשוט: בוי מיטס א גירל. בחור פוגש בחורה. השאלה היא מה עושים עם הדבר הדבר הזה. בגדול, יש סיפור אהבה בין אסתי ובין אחד הבנים שלי. אני מגלם את דמותו של מנכ"ל המשרד ואסתי היא המזכירה שהמאהבת בחרה לי. היא בחורה מבריקה במיוחד, אבל מכוערת לפי קנה המידה המוכר לציבור הגברי".

-מה? יש לך מאהבת?!

"יש לי בסדרה אישה – ליאורה ריבלין, יש לי מאהבת – אביטל דיקר, אני בכאסח עם אשתי, רב עם המאהבת, רב עם ילדיי, והם רבים ביניהם. והכל מתרחש באווירה של הומור, אירוניה ודרמה. יש בזה המון פאן, לפי מיטב הבנתי האובייקטיבית".

-למה אתה צריך להשתתף בטלקומדיה?

"ההגדרה לא משנה. בתכנית היה תסריטאי מאד כשרוני, שלמה משיח, שיצר אסטרטגיה כתיבתית עתירת לחלוחית של תבונה. אני גם מעולם לא עשיתי מין סדרה טלוויזיונית והיה לי מעניין לנסות. אולי ארצה לביים פעם. העבודה הזאת גרמה לי להיכנס לבועה, זה בכלל נהדר בימים האלה. אנחנו חיים בכזה גן-עדן, ורציתי לחיות בבועה גיהנומית לאיזו תקופה. כל בוקר הייתי קם בשש, מקבל טקסטים, שוכח מי אני, מה אני, מה אני עושה. היה נדמה לי שהחיים זה מה שקורה בבועה".

-לאחרונה ביימת את ההצגה "חייל חוזר הביתה", של מוטי לרנר, עם חייל שחוזר מהשטחים ומסתובב רוב ההצגה ערום על הבמה, כשרק דיסקית לגופו. הפערים בין סוגי העשייה לא קיצוניים מדי?

"זה כן קיצוני, אבל עובדה שזה מסתדר. תיאטרון הוא אמנות שאמורה להיות הרבה יותר מזוקקת והרבה יותר סלקטיבית מאשר אמנות הטלוויזיה. הטלוויזיה היא אמנות שאמורה לפנות למכנה משותף רחב, ולא סלקטיבי מדי. בתור שכזה היא חייבת לעשות את המיטב ולא לזלזל באף אחד מהמרכיבים המקצועיים – כמו שנעשה ב'אסתי המכוערת'. אבל זה לא יכול להתחרות בתיאטרון. בדיוק כפי שתיאטרון לא מתחרה בשירה, אותה קוראים הרבה פחות אנשים מאשר מבקרי תיאטרון. יש הבדל חריף אבל לשניהם יש זכות קיום".

-וגרה "המכוערת" עם "חייל חוזר הביתה"?

"יש לי רצון לומר אמירות חזקות מאד בתיאטרון - אמנותית ופוליטית. מצד שני, יש בי גם שובב שצריך מרחב מחיה. אם אין לנו הומור מוטב שנלך לישון. אם נסתכל, למשל, על הפוליטיקה הישראלית - בלי הומור זה פשוט להתאבד. אתה רואה איך מנהלים מדינה בחובבנות כזו, זה עצוב ומצחיק ביחד. כשהבמאי אבי כהן עשה את 'החרצופים' הוא ידע לצחוק על כל הצדדים. אנחנו לא עושים סאטירה, אבל יש בסדרה אלמנטים שמציבים מראה קצת מעוותת מול פניה של הבורגנות הישראלית".

-אתה תמכת במצנע. עד כמה השפיע הדבר על ה"קמפיין" לפוליטיקאי שהמשרד שלך מנהל במסגרת התכנית, שם אתה מציע "למכור" אותו בדיוק כמו מסטיקים ושמפו?

"הפוליטיקה שוכבת אצלנו בסלון. אני הכרתי את מצנע ואת הסובבים אותו, את חלקם היכרות אישית. אבל גם לתסריטאי שלמה משיח יש היכרות עם העולם הפוליטי – והוא בחור חכם. היה משהו בציניות שבתסריט שהוא בהחלט כתוצאה מהיכרות. אני מכיר את מצנע – הוא לא זה שצריך למכור כמו מסטיק. יש אחרים כאלה, ואנחנו יודעים שבין 120 חברי הכנסת, יש, נגיד, לפחות אחד כזה".

-יש ציפיות רייטינג?

"בטח (צוחק). שלושים אחוז".

-ואם לא?

"28 אחוז. אני רוצה שיראו את זה כמה שיותר. זה מגיע לחברים שעשו את זה, ובמיוחד למשפחת פארן. המפיק, דני פארן, עובד עם כל הילדים והמשפחה והחתנים, ומדובר בחבורה מופלאה שיודעת לעבוד בצורה מקצוענית. לא נתקלתי בהפקה כל כך חלקה, מקצועית ונעימת הליכות. זה היה עד כדי כך, שבאיזו ארוחת צהריים ליאורה ואני שאלנו אם הוא מוכן לקחת לאיזה זמן את ניהול המדינה. הוא אמר שהוא יחשוב על זה".

-בסוף הסדרה אסתי נהיית יפה. מדובר במסר מכאיב למכוערים שבינינו.

"לא חשבתי על הנקודה הפילוסופית הזאת (צוחק), אבל זה כנראה אומר שבכל מכוער יש גם יופי, והשאלה היא 'מיהו מכוער'. במקום שעם ישראל יתעסק בשאלה 'מיהו יהודי', הוא צריך בארבעים השבועות הקרובים להתעסק בשאלה החשובה באמת: 'מיהו מכוער'".